כוכבים של אחרים: החיים הקשים של גל מקל

גל מקל לא קיבל כבוד מההגנה של אוברדוביץ'. חלום האן.בי.אי שלו ראוי להערכה, אך כרגע נראה רחוק מהמציאות. ולמרות זאת: הוא הישראלי היחיד שמנסה לאתגר עצמו לרמה גבוהה יותר מזו שמציעה הליגה הישראלית. וגם: על מכבי ת"א והנבחרת

רונן דורפן | 11/11/2015 15:30

קבלת הפנים לגל מקל באתר הרשמי של הכוכב האדום בלגרד. אומץ דווקא יש אתר הכוכב האדום בלגרד

לגל מקל זה היה ערב קשה. בלי קליעה מבחוץ לא תקבל כבוד מההגנה של אוברדוביץ' ולא תצליח למסור פנימה. הדקות הטובות יחסית של הסרבים היו כשמקל ישב על הספסל וסטפן יוביץ' ריכז את המשחק. שריקות הבוז כלפיו אמנם לא היו מחרישות אוזניים כמו כלפי המנון חברת התעופה הטורקית, אבל הוא בוודאי שמע אותן.

"באת בערב הלא נכון", אמר לי העיתונאי הסרבי ווק ז'אריץ', "הוא היה טוב מאוד בניצחון על פרטיזן בדרבי" (12 נקודות ו־9 אסיסטים). זאריץ' חושב שלמקל יש 50 אחוזים לשרוד בקבוצה. ממילא הם מתרכזים בליגה האדריאטית, ושם הוא בסדר. גם זה לא נראה כל כך בטוח כשבמשחק הבא מקל שותף רק שש דקות.

עם ממוצעים של 3.8 נקודות עם 22 אחוזים מהשדה ו־2.8 אסיסטים למשחק ביורוליג, חלום האן.בי.אי שלו נראה לא מציאותי. אבל צריך לסייג. למקל כמובן אין מה לחפש 30 דקות על הפרקט מול סטפן קארי, אבל באן.בי.אי יש כל מיני קבוצות וכל מיני משחקים. ייתכן שיתאים לכמה דקות בחמישייה השנייה של אחת הקבוצות, אבל בקבוצה כמו הכוכב האדום מצפים מכוכב זר על משכורת גבוהה להיות מוביל. מקל לא שם.

צריך לקוות שמקל יחזיר את הקריירה שלו למסלול מוצלח יותר, אבל כאן גם מגיע החלק העצוב. לצד עומרי כספי, מקל הוא הכדורסלן הישראלי הבכיר היחיד היום שמנסה לאתגר עצמו לרמה גבוהה יותר מזו שמציעה הליגה הישראלית. צריך להעריך את מקל, כי האירוניה היא שהליגה הישראלית קוראת למקל. החוק הרוסי מעלה את ערכו הכלכלי. הבינוניות הנעימה של ישראל היא גם המתגמלת ביותר מבחינה כלכלית.

מכבי ת"א נתנה עד עכשיו 137 דקות לשלושה שחקנים ישראלים בארבעה משחקי יורוליג. תוסיפו 70 דקות אם אתם מתעקשים על סילבן לנדסברג. יוגב אוחיון הוא היחיד עם ממוצע של יותר מחצי משחק. הפועל ירושלים, עם הישראלים הבכירים שלה, פשוט מבישה במפעל היורוקאפ החלש מאוד.

גל מקל במדי הכוכב האדום. לא מעוניין לחזור לביצה בישראל צילום: גטי אימג'ס

בשבוע שעבר חגגה מכבי ת"א שער מפנדל מפוקפק בליגת האלופות. היא אולי תסיים קמפיין שני ברציפות לקבוצה ישראלית בלי נקודה במפעל, אבל לא בלי שער.

שחקני מכבי הם הבסיס לנבחרת הלאומית, שלא התקרבה לנצל את העובדה שאליפות אירופה הורחבה ל־24 נבחרות כדי להילחם על מקום בטורניר. ניצחון מקרי מול נבחרת בוסניה פצועה מאוד איפשר לה לחלום על קצת יותר ממה שהיתה שווה בפועל.

נבחרת הכדורגל היא מראה של נבחרת הכדורסל. בסגל הנבחרת האחרון שזומן היה בה כדורגלן אחד שמשחק בשש הליגות הבכירות בדירוג אופ"א. למה נבחרות קטנות אחרות כן התקדמו? כי לאוסטריה יש 8 שחקנים כאלו, לצפון אירלנד 7, לוויילס 11, לאלבניה 6 ולסלובקיה 7. איסלנד קצת שונה: רק שלושה שחקנים כאלו, אבל עוד כמה בליגות המשנה של אנגליה וגרמניה ואיטליה.

אם נלך לנבחרות הפלייאוף הקטנות - לבוסניה 11 שחקנים כאלו, לנורבגיה 5 ושחקן בריאל מדריד ב', לאירלנד 16 ולסלובניה 9. להונגריה יש באמת שלושה, עם עוד כמה שחקני בונדסליגה שנייה, אבל היא עלתה מהבית הקל ביותר.

בכל מקרה יש לנו הרבה פחות שחקנים בליגות איכותיות מכל נבחרת קטנה שהגיעה או התקרבה ליורו. הסברים יש כמו מים: לנבחרות הבריטיות הקטנות כמובן קל יותר להכניס שחקנים לפרמייר ליג, במדינות אחרות שחקנים עוזבים מייד. הסברים לא משנים את השורה התחתונה. במשחקים חשובים כמעט כל נבחרת ישראל בנויה על שחקנים שלא חשופים באופן קבוע לכדורגל ברמה טובה.

רגע, מה עם מכבי בליגת האלופות? מצטער לומר, אבל מכבי קבוצה שמתנהלת מצוין. דווקא העובדה שהיא מעסיק טוב לכדורגלנים ישראלים פירושה שמשריקת הסיום למשחק מול קייב, בעוד קצת פחות מחודש, ועד לחודש אוגוסט כמעט שום שחקן נבחרת לא ישחק מול יריבות ראויה.

לכדורגל אין חוקי רוסי, אבל יש ליגה מנופחת הרבה מעבר למה שרמת הכדורגל מצדיקה. בתוך הליגה יש שני גורמים שמחלישים מאוד את התחרותיות. ראשית, כסף חיצוני מהסוג שמביא משקיע כמו מיטש גולדהאר. ערן זהבי, הכדורגלן הישראלי הטוב בדורנו, אמר לא מזמן שיעבור לחוץ לארץ רק אם תגיע הצעה מקבוצה באמת גדולה. למה לו? הכסף בישראל טוב מספיק.

הגורם המחליש השני היא הגבלה על חמישה זרים. חמישה זרים זה מעט מאוד בסגל של 25-20. השחקנים הישראלים לא רק שלא משחקים מול יריבות חזקה, אלא גם לא נלחמים על חולצת ההרכב מול יריבים סבירים.
קצת אירוני שיו"ר ההתאחדות הגיע מההסתדרות. מלבד העובדה שאין לו רקע או הכשרה מינימליים לתפקיד, הוא גם מביא מנטליות של הגנה על תעסוקה. הכדורגל הישראלי מגן בקנאות על מקום העבודה של השחקן הישראלי.

מכבי מתנחמת בשער כבוד מול פורטו. חגיגות מוגזמות? דני מרון

בכלכלה אפשר לקיים דיון על מעלות הסוציאליזם וההגנה על עובדים מפני תחרות. בספורט חוסר חשיפה תחרותית הוא כבר דו"ח הפתולוג.

הכדורגל והכדורסל הישראליים הם ענפי ספורט פרוטקציוניסטים. בורחים מתחרות, מסוככים על הספורטאי מיריבות במשחק, ואפילו ממלחמה ראויה על ההרכב. ואחר כך עוד מצפים שהם ואנחנו נהיה רלוונטיים בהתמודדות עם העולם.