הנווד הלוהט: המלך החדש של האגרוף
טייסון פיורי נולד למשפחה צוענית ממוצא אירי שחיה ונדדה בקרוונים ונקרא על שמו של המתאגרף האמריקני הידוע. עכשיו הוא גבר על האח הצעיר לבית משפחת קליצ'נקו, ששלטה במשקל הכבד למעלה מעשור, וזכה באליפות העולם
קשה לחשוב על שם ציורי יותר לאלוף במשקל כבד - טייסון פיורי ("זעמו של טייסון" בתרגום לאנגלית) - אבל המתאגרף בן ה־27 ממנצ'סטר, שזכה בתואר העולמי הכמעט מאוחד במשקל כבד אחרי ניצחון ברור בנקודות על ולדימיר קליצ'קו בדיסלדורף, הוא לא פחות מבשורה עבור הענף. בשורה מרעננת, בעיקר לאחר המיצג החמדני והדוחה של מני פקיאו ופלויד מייוות'ר מוקדם יותר העונה, אבל גם בגלל ששלטון האחים קליצ'קו פשוט ייבש ליותר מדי שנים את המשקל הכבד והחשוב ביותר בענף.
אולי זה לא הוגן כלפי מתאגרפים אגדיים באמת; אולי זה רק כי אנשים לא מתחברים לאלופים מאוקראינה עם דוקטורט במדעי הספורט; אבל פיורי הוא סיפור איגרוף קלאסי. בחור צועני ענק ממוצא אירי, 208 ס"מ, שדודו ואביו התאגרפו באיגרוף המסתורי והלא חוקי בידיים חשופות. הוא נולד למשפחה שחיה ונדדה בקרוונים ועדיין גאה במקורותיו.
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
"הנווד הוא הווינר שבתוכי. כשאתה נווד אתה תמיד ממשיך הלאה, אין חרטות ואין ספקות", אמר לפני כמה שנים בראיון ל"אינדיפנדנט". כדי להשלים את סיפור הקאמבק שלו יש גם לקח של תקווה למין האנושי - פיורי נולד בחודש השישי להריונה של אימו, במשקל של פחות מק"ג. אגב, השם לא מקרי והוא נקרא על שמו האלוף האמריקני, מייק טייסון.
גם בהתנהגות הוא לא תמיד סטנדרטי. פעם הגיע למסיבת עיתונאים בתלבושת באטמן, ואת יומו הגדול לפנות בוקר בחר לחגוג בשיר ("אינני רוצה להחמיץ דבר" של להקת אירוסמית') לרעייתו שבהריון. האמת? מחזה שאפשר היה לחסוך מאיתנו.
ומה קרה בזירה? האלוף הזקן, קליצ'קו הצעיר, שאחיו הבוגר כבר עמוק בפוליטיקה, כבר בן 39, נכנע לאב הזמן. האם זו הפתעה שתקבל תיקון בקרב גומלין קרוב? האפשרות האחרונה נראית סבירה יותר. פיורי לא היה מדהים, רק חזק יותר ומהיר יותר. אנשיו של קליצ'קו אמרו לו כבר לקראת הסיבוב העשירי שיהיה זקוק לנוקאאוט כדי לשמור על האליפות.
בסיום הם אפילו לא טרחו לבצע את חגיגת הניצחון המבוימת של מפסידי נקודות ונראו כמי שיודעים שזה סופם. הפסד ראשון ב־11 שנים עקביות, גם אם לא תמיד מרגשות. קליצ'קו גם מצא עצמו מבחינה אחת בטריטוריה חדשה עבורו. עם 198 ס"מ הוא התרגל להילחם כמעט תמיד מעמדת הגבוה יותר, אבל לפנות בוקר הוא היה הנמוך מביניהם וגם הכבד יחסית - עשרת הס"מ העודפים לפיורי התבטאו בק"ג אחד בלבד יותר.
גולדן סטייט כרגע היא תענוג גדול לעיתונאי הספורט עם הררי סטטיסטיקות נפלאות. למשל, כשקבוצת השלשות הטובה בהיסטוריה מובילה את הליגה בהטבעות אפשר להבין שזו מפלצת חד פעמית. אבל הנה סטטיסטיקה שקשורה יותר להגנה: מסתבר שחמישיית הרוצחים, סמול בול בשפה מכובסת, סטפן קרי־קליי תומפסון־אנדרה איגודלה־הריסון בארנס־דריימונד גרין, היתה על המגרש ביחד רק 64 דקות ב־17 המשחקים עד פציעתו של בארנס. כלומר, טיפה פחות מארבע דקות למשחק.
כשהקולגה שלי דורון קרמר כתב כאן בשנה שעברה ש"הגבוה האחרון יכבה את האור", זה היה מעט מוקדם. אי אפשר לשחק סמול בול 82 משחקים. הסמול בול היא לא אסטרטגיה קבועה, היא יותר יחידת עונשין. ענישה לקבוצות שלא רוצות לשחק כדורסל פתוח ומלא זריקות לשלוש, ממנו כולם נהנים ובסופו הווריורס מנצחים.
זהו ה"שלום הרומאי" נוסח סן פרנסיסקו. תתנהג יפה, תקלע קצת יותר מ־100 נקודות, תחטוף יותר מ־120, ונמשיך למשחק הבא. לא תתנהג יפה? יחידת עונשין מאוד אכזרית ממתינה לך.
כמה אכזרית? החמישייה הזו קולעת 160 נקודות וסופגת רק 90 ל־100 פוזשנים. היא קולעת באחוז אפקטיבי דמיוני של 83; היא תמחק כל הפרש שעבדת קשה להשיג אותו; והיא תמחק אותו כל כך מהר שזה מייאש. תשאלו את לוס אנג'לס קליפרס. זה לא כל כך נעים לשחק נגד החמישייה הזו, כי גם מספר איבודי הכדור שלך מתנפח והגבוהים שלך נראים איטיים וחסרי קואורדינציה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם