סטף הגדול מכולם: מפלצת ושמה קרי
אחרי ההצגה האדירה של כוכב גולדן סטייט מול וושינגטון (11 שלשות ו-51 נקודות), רונן דורפן כותב על הקשר בין קרי לקרויף וגארינצ'ה, ההבדל בין גולדן סטייט לשיקגו של ג'ורדן ועל מה שלמד סטיב קר מפיל ג'קסון
עדת החקירה של התקשורת החלה מייד בסיום מסיבת העיתונאים עם סטיב קר. מדוע סטפן קרי, במרחק שלשה אחת משיא השלשות, לא זרק אחת כזו ב־4:22 הדקות האחרונות למרות שהיה במגרש?
"מה שיא השלשות?", השיב המאמן בשאלה תמימה. כותב שורות אלו לפחות ממש לא מאמין שלא ידע. קר היה פרשן כדורסל בעל ידע אנציקלופדי למשחק וגם צלף שלשות בעצמו. "12 שלשות", ענה העיתונאי השואל (של קובי בראיינט ודונירל מרשל).
"לא ידעתי, חבל. אתם יכולים להאשים אותי. אני אחראי לכך שלא סימנתי תרגילים לשלשות", השיב קר בצחוק. בוגר בית הספר למניפולציות על סופרסטארים על שם פיל ג'קסון יודע שתמיד צריך לשמור את המפלצת רעבה למשהו נוסף.
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
שעה לפני המשחק קרי יורד מאימון שני הכדורים המפורסם שלו ובמסדרון הווריורס יוצאים בחבורה עליזה. הם לא הולכים לפרקט. הם הולכים לחדר ההלבשה של מכללת ג'ורג'טאון שמשתמשת גם כן באולם. פתק נייר על לוח המודעות, ליד חביות של חמאת בוטנים וריבה בחדר ההלבשה, אומר "התפילה ב־19:00, בג'ורג'טאון".
שירות הלקוחות במחלקת הכדורסל במשרדיו של בורא עולם היה יעיל ואדיב. סטפן קרי השיג 25 נקודות בעשר הזריקות הראשונות שלו במשחק, כולל 7 מ־8 מטווח השלוש, 5 מהן ברבע הראשון.
המשחק הסתיים ב־121:134 לאלופה, אך כלל גם הופעה מרגשת של 41 נקודות של ג'ון וול בוושינגטון בקרב מאסף נפלא שכלל גם עשרה אסיסטים - שיכולה להחשיד במשחק נטול הגנות, אבל רשלנות הגנתית היתה במשחק הזה רק מצד הווריורס.
ערב המשחק כותרת המשנה של ה"וושינגטון פוסט" קצת לעגה לקבוצה המקומית: "ההגנה מתקשה בעוד הווריורס קולעים כרצונם", וזה הוציא מהוויזארדס מאמץ הגנתי עצום על קרי. הוא כלל לעיתים לחץ על כל המגרש, שמירה כפולה מאחורי קשת השלוש. ולמרות אלו הם שמרו את שאר שחקני האלופה על 30 מ־65. בכלל לא אסון.
אבל את השלשה הראשונה קלע קרי אחרי שזרק את השומר באוויר. בשנייה ברח משמירה כפולה אל הפינה בצעד לאחור. לשלישית עלה מתוך כדרור - הכדור בכלל פגע בטבעת, וקרי הודה: "כשזה נכנס זה אומר שמשהו מיוחד קורה". את הרביעית קלע מיותר מתשעה מטרים, ובחמישית התקוטט על כדור על הרצפה וכשהשתלט על הכדור פשוט השליך אותו, גם כן מתשע מטרים ורק רשת.
בשלב זה נמאס לוויזארדס, ברבע השני הם כבר הפסיקו עם חילופים הגנתיים ושמרו אותו בשמירה כפולה, תשעה מטרים מהסל. אלא שקרי הוא לא רק שלשות. קרי הוא הפרזנטור של חברת הנעליים "אנדר ארמור", שמלבדו הפתיעה גם בהחתמתה של מיסי קופלנד - הפרימה בלרינה השחורה הראשונה של הבלט הניו־יורקי.
אם היא יכולה לפרסם נעלי ספורט, לקרי אין בעיה עם הבלט. את צעדי הריקוד הוא מסיים בזריקה לאזורים מרוחקים ותמוהים על הקרש. הוא סיים את המחצית ב־13 מ־14 ו־36 נקודות (מתוך 51 בסך הכל). ואני נזכרתי בכינוי ישן של יוהאן קרויף: "פיתגורס בנעלי כדורגל".
קר דיבר לפני המשחק על ההייפ שמזכיר את קבוצות שיקגו שבהן שיחק. יש מקבילה אחת ברורה. גולדן סטייט כמו שיקגו אינה מכונה, היא מכונת כדורסל קבוצתית למופת אבל עם פנים של כדורסלן אחד אהוב בצורה נדירה.
עיתונאי מבוגר מסכים איתי שג'ורדן הוא לא המקרה הקודם. המקרה הקודם הוא דוקטור ג'יי.
זה לא היראה והכבוד שהיה מקבל מייקל ג'ורדן לפני שניסו לעצור אותו. זה כמעט דגל לבן של אהבה. כשהכרוז מכריז את שמו של קרי לפני המשחק, 19 אלף צופים נעמדים על רגליהם. אוהדי וושינגטון, שמקבלים בבוז את שאר שחקני הווריורז, מריעים לכל שלשה שנכנסת. חברי העיתונות החוקרת, אלו שאמורים להיות סקפטיים לגבי הכתרה מוקדמת מדי של ספורטאי כאחד הגדולים בהיסטוריה, מחליפים היי פייבז מאחרי המק־בוקים.
ושוב אני חושב על כדורגלן, על גארינצ'ה שכונה "אושרו של העם".
אקו"ם