הפקולטה למדעי האבסורד: הצד האפל של כדורסל המכללות
תעשייה שמגלגלת מיליארדים, מאמנים שמרוויחים מיליונים ושחקנים שהולכים לישון רעבים. בזמן ששיגעון טורניר המכללות נמצא בעיצומו, מאיימת עתירה לבית המשפט העליון בארה"ב לשנות את חוקי המשחק. על הצד האפל של "מארס המשוגע"
לפעמים התודעה מחלחלת למוחו של אדם בנסיבות הכי פחות צפויות. תשאלו את אד אובאנון, אלוף מכללות מ־1995 עם אוניברסיטת UCLA, שהוזמן יום אחד, שנים אחרי שפרש מכדורסל, לשחק במשחק מחשב עם בן של חבר טוב. שם, על המסך, הוא גילה את עצמו מככב כדמות וירטואלית מימי המכללות. היו אלה שניות של תהילה עבור מי שהעביר קריירה מקצוענית בינונית במקומות כמו פולין וארגנטינה.
"הדבר הראשון שחשבתי לעצמי היה: 'וואו, שמו אותי במשחק מחשב'", סיפר ל־PBS לפני כמה שנים. את המציאות הפחות מלהיבה כבר דאג הילד להטיח בפרצופו: "הוא אמר לי: 'מדהים שלא קיבלתי אגורה מכל הסיפור הזה'".
מאז, הפרצוף של אובאנון כבר הפך לסמל המאבק מול התאחדות ספורט המכללות בארה"ב, ה־NCAA, גוף שמגלגל מיליארדים בשנה אבל מסרב בתוקף לחלק מהסכום לשחקנים עצמם. דווקא בזמן ששיגעון טורניר המכללות, ה"March Madness", מתקיים בימים אלה, עשוי המאבק המשפטי ב־NCAA להגיע בשבועות הקרובים הכי גבוה שאפשר - לפתחו של בית המשפט העליון בארה"ב.
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
סוגיית השכר בספורט המכללות האמריקני אינה חדשה, אלא שציבורית - מה שלא עשו תביעות משפטיות, עוררו 20 דקות ויראליות של סאטירה נשכנית מאת ג'ון אוליבר ב־HBO. סמוך לפתיחת הטורניר בשנה שעברה, הקומיקאי קרע לגזרים את ה־NCAA בתוכניתו "Last Week Tonight" והגחיך את הטיעון ההיסטורי שלפיו הסטודנטים אינם עובדים, אלא חובבנים: "האנשים היחידים האחרים שאומרים כל כך הרבה פעמים 'הם לא עובדים', הם אנשים שמנהלים סדנאות יזע בלתי חוקיות".
בשם אותה חובבנות, טורניר המכללות מקבל מפרסום יותר כסף מפלייאוף האן.בי.אי ושני רק ל־NFL - ותודה לענקית המשקאות התורנית שמעניקה חסות אפילו לטקס גזירת הרשתות המסורתי בסיום הגמר. ברוכים הבאים לעולמו של "ארגון ללא מטרות רווח", שמכניס על פי הערכות כעשרה מיליארד דולר בעונה.
כשאין אילוץ מטריד לשלם לגיבורים האמיתיים בהצגה, מכללה כמו דיוק יכולה לחלק למאמנה מייק ששבסקי 9.6 מיליון דולר לשנה, להקים אולמות ואיצטדיוני ענק וליהנות ממתקני אימון מפוארים עמוסים בחדרי ג'קוזי. השחקנים אמנם זוכים למילגת לימוד מלאה - לא תגמול מבוטל, בטח בארה"ב - אך נאסר עליהם לקבל כל הטבה כספית כלשהי. כשג'מאל פנטון ממכללת ניו מקסיקו חיפש מקום לערוך את יום הולדתו ה־21 וזכה להנחה של 250 דולר ממלון מקומי - ה־NCAA לא היסס לרגע והעניש אותו בהרחקה משלושה משחקים.
צריך להודות, תשלום שכר לסטודנטים מכיל בתוכו שאלות מוסריות שונות - למשל, מצב שבו מכללות יגייסו תיכוניסטים באמצעות כסף - אך יותר מהכל המוחים מבקשים להתקומם נגד מנגנון שבו כל גורם אפשרי בתעשייה הזאת רוכב בצורה צינית על גבם של השחקנים. חלק גדול מהם מנסים להיאחז בספורט כמפלט לרקע סוציו־אקונומי נמוך שמתעקש ללוות אותם גם אל הפרקט, כפי שהיטיב לתאר פעם ג'יילן רוז, בוגר מישיגן שהמשיך לקריירה ענפה באן.בי.אי: "כשאני מגיע לאימון ואני מחטיא כמה זריקות - והמאמן צועק עלי 'ג'יילן, מה הבעיה שלך?' אני אגיד לכם מה הבעיה שלי: החשמל בבית של אמא שלי נותק, זה הבעיה שלי".
שבאז נייפר, פעמיים אלוף מכללות עם קונטיקט והיום באורלנדו, הדהים כשגילה לפני שנתיים שהיו לילות שנאלץ ללכת לישון רעב. בניגוד לסטודנטים רגילים, שיכולים להרשות לעצמם לעבוד לפרנסתם, הלו"ז השבועי של השחקנים עמוס באינספור מטלות שקשורות לקבוצה. ג'ואקים נואה משיקגו, גם הוא אלוף מכללות פעמיים עם פלורידה, ביטא את תסכולו כשסיפר על חבריו למכללה שלא היו יכולים להרשות לעצמם להביא את משפחותיהם לפיינל פור.
רק שנייפר ונואה הם בסופו של דבר הסיפור הלא מייצג: בניגוד לרוב הספורטאים הסטודנטים, התמזל מזלם להפוך למקצוענים ולמלא את המקרר. רק כאחוז וחצי מהסטודנטים שמשתתפים בתוכניות כדורסל ופוטבול ממשיכים אחר כך לאן.בי.אי ול־NFL. היתר אומרים תודה על כך שקיבלו תואר בחינם, אלא אם כן נפצעו בדרך, כמובן - ואז הם יכולים להגיד שלום לא רק לחלומות הילדות, אלא גם למילגה.
מעטים הם האנשים שהצליחו להשפיע על הכדורסל בארה"ב כמו סוני וקארו. ב־1984, כבכיר בנייקי, הוא החתים אחד, מייקל ג'ורדן, על חוזה הנעליים הראשון שלו והיתר היסטוריה. הוא היה במידה רבה זה שהניח את היסודות לקשר בין ה־NCAA למותגי הענק. הרגע שבו יצא נגד הסירוב להקצות חלק מהעוגה לשחקנים, יכול להתברר כקו פרשת המים בסוגיה זו.
וקארו נטש לפני כמה שנים את התעשייה, חבר לאד אובאנון - שכבר מזמן הפסיק להתלהב מדמותו הווירטואלית - ויחד הגישו ב־2009 תביעה ייצוגית נגד ה־NCAA, שאליה הצטרפו כוכבי עבר גדולים כמו ביל ראסל ואוסקר רוברטסון. הטענה המרכזית של התובעים היא שהאיסור על אתלטים לקבל כל סוג של שכר על תקופתם במכללה, גם לאחר שעזבו אותה, נוגד את חוקי האנטי־טראסט האמריקניים לתחרות הוגנת.
הנושא נדון בכמה ערכאות שונות בשנים האחרונות, וההישג המרכזי של התובעים היה קביעה של בית משפט מחוזי שהאיסור אכן נוגד את חוקי האנטי־טראסט. בתחילת השבוע הם עתרו לבית המשפט העליון בארה"ב כדי להגדיל את סכום הפיצוי ל־46 מיליון דולר. המוסד הגבוה מקבל על עצמו רק כאחוז מהעתירות שמוגשות, אך בשל חיבתו לנושאים בעלי חשיבות ציבורית, קיים סיכוי סביר ש"מארס המשוגע" לא יסתיים השנה רק על מגרש הכדורסל. כל קביעה של בית המשפט העליון שתחזק את סוגיית האנטי־טראסט יכולה להיות פתח לתביעות נוספות, שעלולות לאלץ את ה־NCAA לחלק כסף לשחקנים.
גם העונה תמשיך ה־NCAA להתהדר באותנטיות שמותירה מאחוריה שיאים של אבסורד. בערך כמו מאמן הפוטבול של מכללת קלמסון, דאבו סוויני. "בכל הנוגע ללשלם לשחקנים - שם אתה מאבד אותי, העולם הזה מספיק ממוסחר גם ככה", אמר פעם, והתפנה לאסוף 3.3 מיליון דולר לעונה
אקו"ם