בין נתניה לחיפה: האסון האמיתי של עיר היהלומים
האסון של מכבי נתניה היה תקומתה ופריחתה של חיפה. הכוח העולה היה יעקב שחר, שנכנס לכדורגל, תחילה כספונסר של בית״ר ובתחילת שנות ה-90 ועד היום, הוא הבעלים של מכבי חיפה, שחווה בשנים האחרונות עגמות נפש קשות מהנעשה במועדון שלו. צחוק הגורל
אתמול חשבתי על ״תמונת ההפסד״ מהעונה הזאת של מכבי נתניה, להבדיל מתמונת הנצחון. היו המון תמונות הפסד, אבל אליו לא אחת שיכלה לבטא את גודל השעה של הכישלון. נזכרתי פתאום בירידה אחרת של נתניה, כשרומן פיליפצ׳וק, שספק אם ידע אפילו באיזה מועדון עם היסטוריה הוא שיחק, ירד מהדשא אל חדר ההלבשה כשהוא ממרר בבכי בדקה האחרונה של המחזור האחרון.
תחשבו על שחקן זר שעמד ובכה, ותחשבו על הירידה היום. אין שחקן ישראלי שיבכה. אולי כמה אוהדים. עונת 1982/3 היתה האחרונה שמכבי נתניה זכתה בה באליפות. זו היתה אליפות חמישית תוך 13 שנה, והיא ביטאה את הדומיננטיות של המועדון הזה לאורך שנות ה-70׳ ותחילת שנות ה-80׳. אבל אז קם כוח חדש 60 ק״מ צפונה ושמו מכבי חיפה, שעונה אחרי עונת האליפות האחרונה ההיא, גרף את הכתר הראשון, בדרך ל-12 כאלו לאורך קצת יותר מ-20 שנה. הכוח העולה היה יעקב שחר, שנכנס לכדורגל, תחילה כספונסר של בית״ר ירושלים (על החולצות של בית״ר היה המותג volvo), ובתחילת שנות ה-90 ועד היום, 25 שנה, הוא הבעלים של מכבי חיפה.
האסון של מכבי נתניה היה תקומתה ופריחתה של חיפה. נתניה המוכשרת אבל הצנועה כלכלית, סבלה גם מהתבגרותם של המנהלים המיתולוגיים שלה ראובן פריזנר ויצחק לנד. יורשיהם התקשו מאוד להיכנס לנעליהם, ולאט לאט נאלצה נתניה לוותר על הנכסים הילדים שבאמת היו לה - השחקנים שלה. צחוק הגורל הוא שאתמול בסמי עופר, בשעה שנתניה השלימה עם ירידתה אחרי עוד הפסד בקרית שמונה, ישבו על הספסל של חיפה שניים. המאמן ועוזרו. רוני לוי ורונן גבאי. שניהם לא היו רק שחקנים במכבי נתניה, אלא היו גם הקפטנים שלה. מאוד משונה ששחקנים משמעותיים כל כך בהיסטוריה של המועדון, נאלצו בסופו של דבר למצוא את עתידם במועדונים אחרים, ולא במועדוני הבית שלהם, כמקובל במועדונים מסודרים בעולם.
שחר חווה בשנים האחרונות עגמות נפש קשות מהנעשה במועדון שלו. אתמול נתלו באיצטדיון כרזות מכוערות בגנותו שתלו אוהדים. הם קראו לו ללכת הביתה. נפל דבר בחיפה. שחר כבר בן 75. הוא הגיע להיות בעל הבית בחיפה כשהיה בן 50 וקומם אותו משממונו. חיפה עד שחר היתה כלום ושום דבר בכדורגל כאן, והפכה כמעט בן לילה, בזכותו ובזכות החדשנות הניהולית שלו נכון לאז, לגורם המשמעותי והדומיננטי בכדורגל כאן. הוא היה המודל לחיקוי, המנהל האולטימטיבי.
אבל שחר לקה בשנים האחרונות בקיבעון מחשבתי ולא התאים את עצמי לשחקנים החדשים שנכנסו למשחק. כל עוד היה במכבי ת״א לוני הרציקוביץ׳ הלא תחרותי, מכבי ת״א לא היתה יריב אמיתי, וגם אם הגיע ברנש עם ממון כמו ארקדי גאידמק, היה ברור שהתנהלותו הקיסרית תהיה קצרת מועד, וגם אם בית״ר תלקט אליפות או שתיים - ההישג יהיה קצר מועד ובית״ר לא באמת תסכן את ההגמוניה של חיפה. גם הפועל ת״א שהציגה לפרקים קבוצות ראויות סבלה רוב השנים מהתנהלות בעייתית ומבעלי בית בכל מיני מדרגים של חוסר אחריות ניהולית.
הצצתי בסוף השבוע ברשימת 100 עשירי ישראל שפרסם העיתון הכלכלי 'פורבס' בסוף 2015. במקום השמיני ניצב יצחק תשובה עם הון מוערך של 14.1 מיליארד שקל, ובמקום ה-58 עומד יעקב שחר עם הון של 2.2 מיליארד שקל. יצחק תשובה היה פעם הבעלים של מכבי נתניה. הוא גדל בנתניה וצמח ממנה. בשנים האחרונות נעשה עשיר מופלג ביותר, בעיקר בזכות משאבי הטבע של כולנו. אחרי שנים ארוכות שעשה ועושה לביתו, תשובה לא חייב, אבל מחויב מוסרית וברמה האזרחית, להחזיר איזשהו פרומיל מרווחיו האדירים למען מועדון הכדורגל של נתניה, שעלול להתרסק עד איום של סכנה קיומית. יכול להיות שתשובה התעכב יותר מדי, ונתניה תתקשה להיחלץ מקריסתה, אבל בעיר מחכים עדיין להבטחה שלו להזרים מיליון שקל מסכנים לקופה הריקה של נתניה. אפילו את זה הוא לא קיים.
לפני שנה בערך העריך שחר בראיון שנערך איתו, שלאורך השנים השקיע במכבי חיפה 250 מיליון שקל. בהערכה גסה מדובר בערך ב-10 אחוז מסך רכושו (עפ״י פורבס). תשובה הוא לא הבעלים של נתניה, אבל דחילק - האם אין גבול לחזירות?
אקו"ם