הרודנות של טביב: בית"ר אומרת לא למקצוענות
כל עוד אלי טביב הוא בעל הבית וקובע את סדר היום, בית״ר ירושלים לעולם לא תהיה קבוצה רצינית, מקצוענית, טוענת למשהו. תשאלו את עומר אצילי, קורבן הרודנות הפרימיטיבית של הבעלים, שמנסה בכוח לכופף שחקן שנמצא תחת חוזה. בית״ר טובה לקרקס, לא למקצוענות
הבוקר קיבלתי הודעה מאוהד בית״ר שרוף, מהארד קור שלהם, לא מהמתייפייפים, אבל אחד שעוצר לחשוב מה קורה ומה יהיה גורלו של המועדון האהוב עליו כל כך. וככה הוא כותב לי: ״תשמע, קודם בוקר אור. מערכת כזאת פגומה כמו בית״ר של השנה אני לא זוכר שנים. מאמן שכמעט זכה במאמן השנה, ובעצם הוא בובה על חוט. כל הראיונות שלו הם בושה לענף. איש שאומר מול כולם ׳אני איש קטן ולא קובע כלום׳. לבית״ר של טביב אין עתיד. חבל". סוף ציטוט.
עד לפני שבועיים שלושה, כשבאר שבע קצת קרטעה, ובית״ר קצרה ניצחונות, דיברו בירושלים על מקום שני כאפשרות ריאלית. היכולת של האנשים לא לקרוא את המציאות כפי שהיא ולהיתלות בפנטזיות תלושות, קיבלו אתמול בטדי את החותמת הסופית - בית״ר ירושלים בעידן אלי טביב הגיעה אל סף תקרת הזכוכית שלה.
היא מיצתה מעצמה את המקסימום, היא סחטה מהלימון לימונדה, היא שיחקה כדורגל יפה כמו שאוהדי בית״ר רוצים - אבל כל עוד אלי טביב הוא בעל הבית וקובע את סדר היום, בית״ר לעולם לא תהיה קבוצה רצינית, מקצוענית, טוענת למשהו. היא לעולם לא תהיה מועדון כדורגל אלא קבוצה טובה לפרקים ורעה בפעמים אחרות, תלוי כמה חדה וטובה תהיה העין של טביב כשיבחר את הרכש הבא.
לכל מי שרצה לשמוע אמרתי לפני המשחק, שעבור באר שבע, בית״ר היא קבוצה בהזמנה, היריב הכי נוח שברק בכר היה יכול לבקש כדי לשבור את רצף שלושת התיקו, כדי לחזור ולהחזיק שוב ברסן המומנטום שהלך ונשמט בחודש האחרון. כמה שבית״ר מוכשרת והתקפית, עמד השידרה שלה שביר וכך גם סף השבירה שלה. באר שבע הפעילה עליה במחצית הראשונה את המכבש הנודע שלה, בראשו ג׳ון הוגו שחשף לראשונה העונה את בן שהר.
וואו כמה שהבחור הזה הפך בן לילה לאקס פקטור של באר שבע. שהר היה עד עכשיו אכזבה, כפי שהוא מאכזב בכל שנותיו האחרונות לאחר שהפציע כהבטחה עצומה, ככדורגלן הישראלי החדש. אתמול היו לו שתי הברקות שחיפו בגדול על אובדנם הדרמטי של מאור מליקסון וטוני נוואקמה בשלב הזה של העונה. לבית״ר, לאורך כל המחצית השנייה, בה יזמה והחזיקה בכדור, לא היו פתרונות נכונים ומגובשים מול משחק ההגנה של באר שבע.
ולא היה לה את עומר אצילי, קורבן הרודנות הפרימיטיבית של אלי טביב. אצילי הכשיר והבריא לא שיחק אתמול רק בגלל הנקמנות של טביב וניסיונו לכופף שחקן שנמצא תחת חוזה. הרבה בעלי קבוצות עושים טעויות ושטויות לאורך השנים. יעקב שחר קוצר סופה כבר עונה חמישית, אבל אין מחלוקת על כוונותיו הטובות ועל רצונו לאושש את חיפה. לגבי טביב, ברור שהאינטרס של בית״ר הוא שולי במקרה הטוב בסך שיקוליו של טביב, עד לא קיים.
טביב הוא הראשון לשבור כאן את מעמד המאמן בישראל. לא איכפת לו כלל מהמאמן שלו דראפיץ׳, כפי שלא היה איכפת לו מגיא לוי, מדרור קשטן, אלי גוטמן או אחרים. איכפת לו רק מהאינטרס הצר והאישי שלו, ואם במקרה, על הדרך, זה מסתדר עם האינטרס של בית״ר, אז על הכיפאק.
חוסר הרגישות הנורא שלו שלא מונע ממנו לעמוד מול דראפיץ׳ במבואת חדרי ההלבשה בזמן המחצית, לעיני המצלמות ומי לא, מביא אותנו לתובנה העתיקה לגביו - שהוא כאן כדי להיות, לבלות אבל לא באמת לקחת אחריות או לפעול לפי כללי המשחק המקובלים בעולם.
בניגוד להנהלת מכבי ת״א שאסרה על אוהדי הקבוצה להניף כרזות בעד החייל שהרג מחבל מנוטרל, כיוון שידעה שפעולה כזאת אסורה ע״י המנגנונים של ההתאחדות לכדורגל כאן ובאופ״א, זה לא מנע מבית״ר לאפשר לאוהדיה להציב שני שלטים גדולים, במערבי ובמזרחי, עם שמו של החייל אפילו, בלי ששאלה לרשותה של משפחתו. אם טביב היה דואג באמת לשלומה וגורלה של בית״ר, הוא היה מונע את הנפת השלטים, כפי שאיים לעזוב אחרי אירועי שרלרואה. אבל טביב מעדיף את בית״ר ככה, כמוהו - פרועה, לא רצינית. טביב המנציח הגדול ביותר להיותה של בית״ר טובה לקרקס, לא למקצוענות.
אקו"ם