שיא הלחץ: האובססייה הגדולה של גולדן סטייט
ההפסד של גולדן סטייט למינסוטה הוביל לכך שהאלופה צריכה לנצח את כל ארבעת המשחקים שנותרו לה עד לתום העונה כדי לשבור את שיא הניצחונות. כמה זה חשוב לווריוס? תלוי אם תשאלו את קרי או את איגודלה. גמר המכללות לנשים הסתיים כצפוי בניצחון קונטיקט על סרקיוז
עיתונאית מקומית זרקה לסטיב קר, מאמן הווריורס, חבל הצלה נהדר במסיבת העיתונאים לאחר הפסד הבית השני של גולדן סטייט בשלושה משחקים: "האם אתה זוכר שהבולס (קר שיחק באותה קבוצה, ר"ד) הפסידו שניים מארבעת משחקי הבית האחרונים שלהם בדרך לשיא?" קר זכר, אמר שהמצב דומה ושהלחץ התקשורתי גרם למשחק לא מפוקס. הוא אולי זכר, אבל לא מנע מהווריורס לשמוט יתרון 17 נקודות בבית בדרך להפסד 124:117 בהארכה למינסוטה. כמה לא מרוכזים היו הווריורס? עם הכדור האחרון לניצחון בזמן הרגיל האלופה אפילו לא הצליחה לייצר זריקה.
הדבר שהכי קל לעשות הוא לשים את ההפסד השני בשלושה משחקי בית של גולדן סטייט בפרופורציות. בין שני ההפסדים, האלופה הפכה לקבוצה הרביעית בהיסטוריה שניצחה 69 משחקים והיא אוחזת במאזן 9:69 ארבעה משחקים לסיום העונה. כל קבוצה שניצחה 69 משחקים או יותר זכתה באליפות ושלחה לפחות שלושה שחקנים להיכל התהילה בסיום הקריירה שלהם.
אבל זו לא דרכנו כאן בתקשורת, שהרי פרופורציות לא מוכרות עיתונים! ואין מה לעשות, הווריורס, בהצהרות ובעיקר בנטייתם האובססיבית לנצח, סימנו לעצמם שתי מטרות: זכייה באליפות ושבירת שיא הניצחונות בעונה. עכשיו הם על סף כישלון במטרה המשנית, ורק ניצחון בכל אחד מארבעת המשחקים שנותרו - שניים מול סן אנטוניו ושניים מול ממפיס - ישיגו את השיא הנכסף. כמה זה חשוב להם? כלפי חוץ המסרים שונים.
סטף קרי ודריימונד גרין, מנהיגי הקבוצה, הצהירו שיעשו הכל להשיג את השיא, ואילו אנדרה איגודלה אמר שהשיא לא משנה והזכיר את מאזן ה־0:18 שהניו אינגלנד פטריוטס לקחו פעם לסופרבול, שאותו הפסידו. לפחות כותב שורות אלו חושב שזה לא היה חכם להזכיר את הפטריוטס. לחץ!
כמו בכל הפסד של הווריורס השנה, המסקנות המקצועיות קצת מעומעמות, שכן רוב ההפסדים היו לקבוצות עם מאזן שלילי שכלל לא יהיו בפלייאוף. לפחות לטעמי שני עניינים כן צריכים להדאיג את קרי וחבריו. הראשון הוא תפוקה חלשה מאוד של הספסל, לאו דווקא בהפסדים. קר נקט השנה שיטה שבה קרי משחק את כל הרבע הראשון והשלישי ואת שש הדקות האחרונות ברבע השני.
הוא חוזר למשחק ברבע האחרון אם הוא נחוץ. בתחילת העונה - כשקר בבית ולוק וולטון מוביל את הקבוצה מהספסל, קרי נח עם תומפסון וקר. כשהחמישייה השנייה נחלשה - בעיקר בגלל פציעות של איגודלה ואזלי - קר החל לתת לקליי תומפסון ולקרי הרבה דקות בנפרד אלו מאלו. איגודלה חזר מול מינסוטה והיה חלוד. חזרה מהירה לכושר של ה־MVP של הגמר וכל סיפור המשבר עשוי להתאדות במהירות. הנה בכל זאת בעיה מקצועית שחוזרת על עצמה בארבעת משחקים האחרונים - שכללו גם הפסד לבוסטון, ניצחון הארכה ביוטה וניצחון על פורטלנד, למרות פיגור גדול ברבע הראשון - בכל המשחקים היריבות הלכו לפחות 29 פעמים לקו העונשין, הווריורס לא יותר מ־22 פעמים ובכל משחק פיגרו ב־11 ניסיונות עונשין לפחות. מול מינסוטה זה היה פער תהומי של 36:8.
הסיבה? הם מבצעים עבירות של עייפות בהגנה וממעטים יחסית לחדור אל הסל. הם סומכים על השלשות שיצילו אותם, ובמילים אחרות - עייפות.
אחרי שחותכים את תרחישי הבלהות של התמוטטות טוטאלית, יש קבוצה אחת שמסוגלת לאיים על גולדן סטייט בסידרה - סן אנטוניו, שעם ניצחון חוץ ביוטה שברה את שיא המועדון המעוטר והגיעה ל־65 ניצחונות. לספרס נותרו חמישה משחקים, ובהם משחק הלילה בגולדן סטייט, שיבטיח את הביתיות בפלייאוף לאלופה במקרה של ניצחון.
"השחקנים הללו מסוגלים לחזור לפוקוס", סיכם קר. שנתיים רצופות עם המאזן הטוב בליגה אמורים לתת לו ושחקניו ליהנות מהספק בעניין הזה.
יממה אחרי גמר גברים בלתי נשכח, גמר המכללות לנשים היה כצפוי - צפוי. 51:82 לקונטיקט מול סירקיוז, סל אחד יותר מה־51:80 על אורגון סטייט בחצי הגמר. הן ניצחו בטורניר בהפרש 41.5 נקודות בממוצע, סיימו את העונה ללא הפסד, ללא משחק שלא הסתיים ביתרון דו־ספרתי ועם אליפות רביעית ברציפות.
למה זה קורה? כי ג'ינו אוריאמה הוא גדול מאמני כדורסל הנשים, אבל גם בגלל טעות מסוימת במאבק של נשים לשוויון ספורט - התעקשות שהכל יהיה דומה. לכדורסל הגברים כ־300 מכללות ליגה ראשונה בכ־30 מחוזות חזקים. לכדורסל הנשים, מתוקף חוקי השוויוניות, כמות זהה, רק שאין באמריקה מספיק כישרון בכדורסל נשים כדי לאכלס את כל המכללות הללו. ריכוז הקבוצות הטובות בפחות מחוזות וצמצום הטורניר יכולים להואיל.
אבל נחזור לחיובי - מי שמסיימת ארבע פעמים כאלופה וארבע פעמים כשחקנית המצטיינת בטורניר היא הסנטרית של קונטיקט בריאנה סטיוארט, שכבר בתיכונים הטביעה פעם או פעמיים כשבהיסטוריה של ה־WNBAעוד לא הגיעו לעשרים הטבעות. אבל זה לא רק הגובה (1.94 מ'), ההטבעות והעיתוי המושלם בחסימה שעושים את סטיוארט מיוחדת כל כך, אלא יכולת הכדרור, המסירה ואפילו הקליעה לשלוש הופכים אותה לשחקנית המושלמת.
וזה מה שחבל: אחרי שתזכה במשחקים האולימפיים, הבחירה הראשונה בדראפט הקרוב תנדוד בין ליגה מקצוענית קצרה ולא רצינית בארצה, לפרנסה בעולם. קודמתה האגדית בקונטיקט, מאיה מור, נודדת בין ארה"ב, ספרד וסין במהלך שלוש השנים האחרונות. דיאנה טאורסי, עדיין לטעמי שחקנית הנשים הטובה אי פעם, כבר ויתרה על עונת WNBA כדי לנוח מהטרטור הזה. כמו כדורסל הנשים במכללות, גם המשחק המקצועני לא מספק מסגרת טובה מספיק.
אקו"ם