הגיע, למרות הכל: קני סייף מגשים את החלום של אבא
החתימה של קני סייף, כדורגלן ישראלי דרוזי, בגנט הבלגית לא משכה תשומת לב. אבל אז הפך לשחקן מוביל בקבוצה, זכה איתה באליפות, העפיל לשמינית גמר הצ'מפיונס והגשים את חלומו של אביו זכרונו לברכה. ראיון מיוחד
באוגוסט 2014 עלה קני סייף על מטוס לבלגיה, שם חתם על חוזה לשלוש שנים בקבוצת גנט המקומית. סייף, שהיה רק בן 20, סיים אמנם עונה אישית מוצלחת במדי הפועל רמת השרון, שכללה תשעה שערים ויכולת אישית גבוהה, אבל הקבוצה ירדה ליגה בסיומה של השנה ומעטים שמו לב לכישרון הצעיר מעוספיה. "אני מרגיש שפספסו אותי בארץ" אומר קני בראיון למוצש השבוע מביתו בגנט, "כנראה שבבלגיה העיניים של אנשי הכדורגל מקצועיות יותר והבינו איזה פוטנציאל יש לי. בכל מקרה תמיד שאפתי להגיע לאירופה, אז בשבילי זה מצוין".
סייף הגיע לבדו לבלגיה אבל שם חיכה לו הבלם רמי גרשון, שחי בבלגיה משנת 2009 והצטרף לגנט באותה העונה. "רמי אימץ אותי מהשנייה הראשונה, לימד אותי כל מה שצריך לדעת ועזר לי להשתלב חברתית בצורה קלה למדי. לעולם לא אשכח לו את זה" מסביר קני, "מבחינה מקצועית היה לי קשה יותר ולקח לי קצת להבין מה רוצים ממני ואיך לעשות את השינוי למשחק האירופאי".
מה ההבדל בין הכדורגל האירופי לבלגי?
"ההבדלים בין הליגה הישראלית לבלגית הם בעיקר בדברים הקטנים, אבל בשורה התחתונה הם מאוד משמעותיים. הליגה הבלגית פיזית וטקטית יותר, כל שחקן יודע בדיוק מה הוא הולך לעשות והכל פחות שכונתי. בארץ חלק מהשחקנים פחות מחויבים בהגנה ולא מתאמנים כמו שצריך וזה מתבטא במשחקים".
עונת הבכורה של סייף הייתה מוצלחת למדי. הוא שותף ב-19 משחקי הקבוצה, מתוכם שבע פעמים בהרכב הראשון וכבש שני שערים. "אני רוצה לכבוש יותר" הוא אומר, "אבל אני מתופקד על המגרש בעיקר בחלק האחורי וצריך להיות מאוד זהיר כשהולכים קדימה. אם אני ברחבה ואנחנו מאבדים כדור, אני צריך לעשות ספרינט של מאה מטר לחזור לעמדה וזה עלול להיות מסוכן". בסיומה של העונה חגגה גנט אליפות ראשונה, מאז הוקמה ב-1900.
"לזכות עם המועדון באליפות בעונה הראשונה, זה חלום שהתגשם" אומר קני, "עכשיו מתחיל כאן שלב הפלייאוף ואנחנו במקום השני אחרי ברוז', במרחק נגיעה מהם. הכל כרגע פתוח והלוואי ונזכה שוב בתואר".
מי ששותף בכל משחקי הקבוצה בעונה שעברה (פרט לאחד בגלל יום כיפור) הוא רמי גרשון, שהפך לחברו הקרוב של סייף. "בחיים שלי לא ראיתי מקצוען כמו רמי. הוא חזר עכשיו מפציעה של שבעה חודשים ומשחק כאילו הוא כבר שנה רצוף על המגרש" אומר קני בחיוך, "אנחנו מקפידים על תזונה נכונה אבל לפעמים יש חטאים קטנים אתה יודע, אבל אצל רמי אין דבר כזה. זה פשוט בלתי נסבל, אבל ככה הוא. זה בנאדם שכולם אוהבים ואומרים שהוא בחור זהב".
אתה כבר מרגיש בבית בבלגיה?
"הרבה יותר נוח לי פה היום, למרות שלפעמים אני מרגיש בדידות ומתגעגע לאמא שלי, למשפחה ולחברים. אבל זה לא ישבור אותי ואני מספיק חזק בכדי לעבור את זה. היחס של האוהדים כלפיי נפלא ואני כאן כדי להישאר".
ספר קצת על גנט.
"מדובר במועדון מקצועני, שנותן לך תחושה טובה ואת כל מה שצריך בשביל להצליח. מצד שני, זה מועדון גדו, התחרות פה קשה ואתה צריך להוכיח את עצמך בכל רגע נתון. עכשיו הייתה פגרת נבחרות והתאמנו עם הקבוצה אולי חמישה שחקנים, שלא נסעו לייצג את המדינות שלהם. גם על הספסל שלנו יש הרבה איכות ולא פשוט להיות חלק מהסגל. הכי חשוב כאן הוא לשכוח מהר אם היה לך משחק טוב. חיים פה ממשחק למשחק, בדיוק כמו הקלישאה".
איך השפיעו עליך אירועי הטרור במדינה?
"מי כמונו יודע כמה לא נעים להיות באיזור שבו מתרחשים אירועי טרור. בשורה התחתונה, זה קצת מפחיד אבל לא באמת משפיע ואין לי הרבה מה לעשות עם זה".
סייף, שחגג בדצמבר החולף 22, הוא בן לעדה הדרוזית בישראל. הוא נולד בפנמה סיטי, בפלורידה ארצות הברית, וחזר לארץ ולעוספיה עם משפחתו שהיה בן שנתיים. "ההורים שלי רצו להשאר בארצות הברית אבל המשפחה של אבא שלי לחצה עליו לחזור ארצה וזה מה שהיה". הוא גדל במועדוני הנוער של מכבי והפועל חיפה ומשם עבר למכבי נתניה ולבית"ר טוברוק. בשנת 2010 נסע לעונה אחת לגרמניה, שם שיחק בקבוצת הנוער של מינכן 1860. "חזרתי מגרמניה בשביל להתגייס לצבא וקיבלתי מעמד של עילוי" הוא מסביר, "הייתה לי מפקדת בשם שירי אברהם, שהאמינה בי, דאגה לי ועזרה לי המון כדי שאצא לאימונים ושאצליח. עד היום אנחנו בקשר דרך הפייסבוק".
את תחילת דרכו בקבוצות הבוגרים עשה קני בבני סכנין, הפועל חיפה וקריית שמונה, שם מיעט לשחק ולא הרשים במיוחד. בסיום העונה המוצלחת ברמת השרון, הגיעה באמצעות סוכנו דודו דהאן, ההצעה מבלגיה אבל הדרך לשם לא הייתה פשוטה. אריק איזיקוביץ', בעלי טובורק, טען כי כרטיס השחקן של סייף שייך לו ודרש ממנו לעבור לקבוצה בליגת העל. לאחר מאבק תקשורתי מכוער למדי ותהליך בוררות, נקבע שגנט תשלם 280 לטוברוק בעבור דמי השבחה וסייף יעבור לשורותיה.
"אריק איזיקוביץ עשה את הכל כדי לנסות ולקלקל לי את היציאה לבלגיה ולעולם לא אסלח לו על זה, בעיקר בגלל שהוא לא נתן מנוחה ונחת לאבא שלי, שהיה כבר חולה מאוד, בחודשים האחרונים של חייו" אומר קני, "מה שהוא עשה גרם למצב שלו להתדרדר ואפילו כשכבר היה בבית חולים, הוא התעקש שאעזוב את המיטה שלו ואבוא להיות בבוררות".
בסופו של דבר נפטר פרג' סייף ממחלתו הקשה, בגיל 55, לקראת סוף פברואר 2015, כשקני היה כבר חלק מהקבוצה הבלגית. כשהיה כאן בארץ להלוויה ולימי האבל, נדהם לגלות את הקבוצה עורכת טקס לזכרו של אביו במהלך משחק ליגה. "לראות את הקהל עומד דקה דומיה ואז מוחא כפיים וקורא בשם של אבא שלי ושלי, במהלך משחק צמרת בבלגיה, זה משהו שלא אשכח בחיים" נזכר קני, "ראיתי את זה בטלוויזיה וזה פשוט שיתק אותי. אני שמח שהוא זכה בכבוד הזה, זה הגיע לו".
איך אתה מתמודד עם האובדן שלו?
"אבא הוא החלק הכי גדול בהצלחה שלי. הוא היה איתי מהרגע הראשון, תמיד ובכל מקום. זה כאב שלעולם לא יעבור ותמיד יורדות לי דמעות כשאני חושב עליו וזה קורה הרבה. כשאני מתכונן למשחק, נועל נעליים ומתרגש לקראת המשחק, התמונה שלו תמיד עולה לי בראש ואני נזכר איך שהיה אומר- "זה כולה משחק כדורגל" ואז מבקש שאקח נשימה ארוכה להרגע. אני אוהב להבקיע, להסתכל לשמיים ולהקדיש לו את השער".
החוויה המוצלחת של סייף מעבר לים ממשיכה גם העונה ועד כה הוא רשם סך הכל 31 הופעות בקבוצה, 4 שערים ומספר נאה של בישולים. בתחילתה העונה זכתה הקבוצה לראשונה בגביע הסופר-קאפ הבלגי, כשקני היה על המגרש 90 דקות בניצחון 0:1 מול קלאב ברוז', שבה מככב ליאור רפאלוב. באמצע ספטמבר החולף, רשמה הקבוצה הופעת בכורה בליגת האלופות, אליה העפילה אוטומאטית בעקבות הזכייה באליפות. גנט וסייף הציגו יכולת מפתיעה בבית ח', סיימו במקום השני, אחרי זניט הרוסית ולפני ולנסיה וליון ורשמו היסטוריה, כשהעפילו לראשונה לשמינית הגמר.
"לפעמים אני יושב עם עצמי לבד וחושב כמה זה מדהים איך שהשינוי הזה בקריירה קרה לי כל כך מהר" אומר קני, "ממגרשים בעכו עם מאתיים צופים, עברתי למגרשים של 50 אלף איש, שעשו לי צמרמורת רק להיכנס אליהם. צריך להבין שזה הכדורגל וצריך להיות מוכן להכל".
איך היה לפגוש מולך שמות גדולים בכדורגל העולמי?
"כשהייתי על המגרש, התרכזתי במשחק והשתדלתי לא להיכנס לסרט של מי משחק מולי. לא הסתכלתי על שמות ומספרים ופשוט רצתי ועשיתי מה שאני צריך".
בסופו של דבר הודחה גנט בשלב השמינית, לאחר צמד הפסדים מול וולפסבורג הגרמנית. במשחק הראשון, בפיגור של 3:0, נכנס קני למגרש, הציג יכולת טובה ואף בישל שער במשחק, שהסתיים לבסוף בהפסד 3:2. "זה תמיד כיף לקבל מחמאות, אבל הפעם הייתי מעדיף לוותר על זה ושננצח" הוא אומר.
ההצלחה המרשימה של הבלגים ושל סייף, כמעט ולא שינו את היחס אליו בתקשורת הספורט הישראלית, שלא עשתה עניין גדול מההישג המרשים אליו הגיע. "בזמן האחרון אני חושב שהיחס אליי קצת משתנה אבל בכל מקרה זה לא משפיע על הקריירה שלי פה, אז זה לא באמת מזיז לי" מסביר קני, שבכל זאת נשמע קצת פגוע מהיחס אליו בישראל, "זה לא משנה לי אם עיתונאי זה או אחר בארץ, החליט שאני שחקן או לא ואם יכתבו את השם שלי. מה שחשוב זה להצליח על המגרש".
מי שלא התעלמו מההצלחה הגדולה, היו אנשי הכפר שלו בעוספיה. כאשר הגיע סייף לחופשת חג המולד בסוף דצמבר, חיכתה לו הפתעה גדולה שהחלה כבר בשדה התעופה. אוהדים רבים חיכו לו שם, חיבקו והריעו ומשם המשיכו כולם אל הכפר, שם נערכה לכבודו תהלוכה חגיגית בהשתתפות מאות אנשים, שהסתיימה באירוע בו השתתפו בכירי העדה וכדורגלנים בולטים. "הייתי המום ונרגש" הוא נזכר, "מצד אחד, הם רצו לתת לי הרגשה שמגיע לי הרבה יותר ממה שהתקשורת מסקרת ומצד שני, לכבד אותי כי אני הדרוזי הראשון שזוכה באליפות באירופה ומשחק בצ'מפיונס".
איך ההרגשה להיות השחקן הדרוזי הבכיר בעולם?
"זה כבוד גדול בשבילי לשמח ככה את בני העדה שלי ונותן לי הרבה כוח. יש עכשיו הרבה ציפיות ממני. לא רק מהמשפחה, אלא מבני העדה ועוד רבים אחרים שרוצים בהצלחה שלי".
הציפיות מלחיצות?
"מלחיץ יותר לשחק מול 50 אלף איש וזה משהו שמתרגלים אליו. מבחינתי אני מייצג את העדה ואת ישראל וזה כבוד גדול עבורי".
וכדי להשלים את העונה החלומית, קיים סייף לפני שבועיים את הופעת הבכורה במדי הנבחרת הבוגרת, כשנכנס כמחליף בהפסד 2:0 מול נבחרתה של קרואטיה. "זו הייתה חוויה נהדרת למרות ההפסד" הוא מסכם, "זה תמיד היה חלום שלי ושל אבא, שאשחק בנבחרת הבוגרת. תמיד כיף לייצג את ישראל והייתה חוויה גדולה". סייף, ששיחק לאורך השנים בנבחרות הצעירות של ישראל, קיבל עם מעברו לבלגיה הודעה כי אנשי נבחרת הכדורגל של ארצות הברית, עוקבים אחריו ושוקלים לזמנו לנבחרת הלאומית מאחר והוא מחזיק אזרחות אמריקאית.
"המשחק מול קרואטיה היה רק משחק ידידות, ככה שהדברים עדיין פתוחים מבחינתי והאופציה להגיע לנבחרת ארה"ב עוד לא נחסמה בפניי" הוא מפתיע ואומר, "זה לא אומר שאני לא רוצה להמשיך ולשחק בנבחרת ישראל אבל האמת שאני מעדיף פחות לשתף מה אני מרגיש בנושא הזה. זה משהו שיישאר כרגע ביני ובין עצמי".
על מה אתה חולם?
"אחרי כל מה שראיתי, אני חולם להגיע לקבוצה גדולה באירופה. הייתי שמח להגיע לליגה האנגלית בגלל הכדורגל ולספרדית בגלל הכדורגל ומזג האוויר. החלום הגדול הוא ריאל מדריד אבל קצת יומרני לדבר על זה כרגע".
פוליטיקה מעניינת אותך?
"אני מעדיף לא להתעסק בפוליטיקה אבל ידוע כמה הדרוזים אוהבים את ישראל, כמה הם תומכים בה, כמה מהעדה משרתים בקרבי וכמה שילמו בחיים שלהם למען המדינה. גם אני ממשיך את השירות שלי כשאני מגיע לארץ וחושב שמגיע לנו יחס הרבה יותר טוב ממה שאנחנו מקבלים".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"אני שמח, נהנה בכדורגל, בריא, אמא שלי והמשפחה בריאים ולא חסר לי כלום. אני בארבע".
אקו"ם