ניסים תשמע: זהבי הוא פועל ייחודי שמייצר יהלומים
אנחנו מכירים את כוכבי ישראל לאורך ההסטוריה: לא התאמנו, דרשו הקלות, עישנו, הסתממו וקרסו. ערן זהבי הוא ההפך הגמור: אחרי שניפץ את שיאו האגדי של ניסים אלמליח, המיקי ברקוביץ' של הכדורגל הישראלי כבר חושב על שערו ה-32 וה-33 שבוא יבואו במהרה. ובית"ר? הרבה כישרון נשטף שם אל שלוליות האנטי מקצוענות
הבוקר הזה נסים אלמליח כבר לא לבד, אבל מעכשיו, אחרי הרעש הגדול והמשונה שהרגיש סביבו בשבועות ובחודשים האחרונים, הוא יוכל לחזור לנוח. די סמלי שאלמליח, זה שחי 61 שנה, בדיוק כמו מספר השנים שלקח לערן זהבי לפצח את שיאו. נסו לדמיין את התקופה ההיא והתקופה הזאת. ישראל בקושי בת 7, אלמליח משחק בבית״ר שקלטה אליה לאורך אותם שנים שחקנים שלחמו במחתרת נגד הבריטים, וחלקם נהרגו בתקריות ובמבצעים.
אלמליח השיג את שיאו הכביר באמצע תקופת הצנע, אותה מדיניות קיצוב שהגבילה רכישה של מזון ומוצרי צריכה. אנשים השיגו את מוצרי המזון תמורת נקודות שהוקצבו להם בפנקס אישי. אז אני מדמיין לי את נסים אלמליח, בחור בשנות העשרים לחייו, קופץ לצרכנייה שליד ביתו עם הבולים האלה כדי להשיג שלוש ביצים, חצי כיכר לחם קימל, שמינית חבילת חמאה ואולי רגל של עוף - ועם הרכב תזונתי רופף כזה, הוא מסתער על ההגנות ולא עוצר, ונותן לכולם לחכות עד אתמול.
היה פעם ווינר כזה בכדורסל. מיקי ברקוביץ׳. כל האגדות כבר נכתבו על זה שגם ב-40 מעלות חום, היה קופץ בחמישי בערב ליד אליהו, עולה מהספסל כדי לעשות את הג׳אמפ שוט חצי פינה שלו בשנייה האחרונה, כדי לנצח את מי שצריך. מיקי היה אחד כזה בכדורסל, וערן זהבי הוא כזה בכדורגל.
עדשת העין הישראלית שהתרגלה לאורך כל השנים לקלוט פעילות של ספורטאים ישראלים, מתקשה לעקוב אחרי הקולאז׳ החד פעמי הזה שנוצר כאן ע״י הפנומן הזה זהבי. הבחור הוא יוצא מהכלל שלא מעיד על הכלל, כזה שלמרות שנולד וגדל בתוכנו ולא ינק חלב של זאבה - ותחילת דרכו אפילו היתה זרועה מוקשים ואבני דרך - דילג מעל כולם ומאז הוא לא מסתכל אחורה.
יחסית למה שהוא עושה כאן בשנים האחרונות, וגם לא יחסית- זהבי מזכיר בהתנהגות שלו את סטפן קרי. מודע לגדולה, אבל לא ממנף אותה למכונת יחסי ציבור מטורפת. הוא פועל ייחודי שמייצר יהלומים שלא נראו פה בבית המלאכה שבו הוא עובד, אבל הוא עדיין פועל. בא כל יום לעבודה, לא מחסיר, לא מקצר, לא דורש הנחות. אנחנו מכירים את כוכבי ישראל האחרים לאורך ההסטוריה. לא התאמנו, דרשו הקלות, בנו מנייריזם, עישנו, הסתממו, כיבו מהר מדי את הלפיד שניצת מה-DNA החד פעמי שלהם, וקרסו לתוכם.
לא אצל זהבי. הוא כבר חושב על שערו ה-32 וה-33 שבו יבואו במהרה, והוא יבקיע עוד העונה כמה שײַותר, כדי להתייצב בתחילת העונה ולנפץ אותו שוב. הוא מסוגל. הוא לא סרגיי בובקה שהיה משפר את שיאו בקפיצה במוט בסנטימטר כל פעם, כדי לגרוף בכל פעם מיליון דולר. הוא כאן כי הוא אוהב את זה ולא רוצה שייגמר לו.
והוא עושה את זה בדקות הכי מכאיבות ליריבות שלו, בטיימינג הכי פחות הגיוני, כשנראה שהשעון ינצח אפילו אותו. מכבי הגיעה אתמול מול בית״ר ל-24 מצבי הבקעה, מתוכם 11 לזהבי. דור מיכה מצא אותו בסוף. חיפש, או בעיקר שלח אותו למקום שכולו טוב, כדי לסגור עניין ולהחזיר את מכבי למקום הראשון בפעם הראשונה מאז דצמבר.
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
כשמסתכלים על השתיים האלו, מכבי ובאר שבע, זה נראה של באר שבע לא יהיה מנוס מההתעלות שוב בבלומפילד ולנצח את מכבי. טוטו טרנר שכל כל חיבק אל הקבוצה אורך העונה, איכזב בארבעה משחקי בית וגרם נזק שלא ברור אם יהיה הפיך.
הסינרגיה והספיריט נמצאים עכשיו שוב במכבי שהמציאה את עצמה העונה כל כך הרבה פעמים, ועמדה עד עכשיו בגבורה בכל משבריה המשמעותיים, כולל הופעה צורבת בליגת האלופות, הפסד בית ליריבה הגדולה והחלפת מאמן בשלב קריטי כל כך שעלולה היתה לייצר קריסה, אבל בדיעבד ריעננה מאוד את מכבי, ששוב הסתערה על אליפות רביעית ברציפות.
ומול המכונה המשוכללת הזאת ניצבת בית״ר, האנטיתזה הגדולה למכבי. זה נגמר 3:2 אבל היה משקף יותר 7:3. הרבה כישרון נשטף שם אל שלוליות האנטי מקצוענות שזועק משם לשמיים. הסיפור האחרון עם עומר אצילי זועק לשמיים. אחרי חודש ויותר של ריתוק מחוץ לדשא, המאמן דראפיץ׳ דורש ממנו לעלות בהרכב הראשון... אתם רציניים? אצילי, לא בדיוק טראבלמייקר קלאסי, היה כנראה בהלם, ואולי גם לא מוכן פיזית או נפשית לעלות בהתרעה כל כך קצרה למשחק - וסירב. וכבר כולם מסביב אומרים שהוא נתן דלק בידיו של טביב בעימות המשונה והמכוער ביניהם.
וזה בקליפת אגוז ההבדל בין שני עולמות בכדורגל כאן. מכבי ובית״ר.
אקו"ם