סוף מעשה בהתקפה תחילה: הקאץ' של לסטר
למרות מיעוט השערים בשבועות האחרונים, הפעולות ההתקפיות של לסטר מבוצעות בשלמות ומתורגלות על עיוור • וגם: על ההבדל התהומי בין הצניעות של סטפן קרי ליהירות העצומה מצד הבעלים של גולדן סטייט, ג'ו לייקוב
כשהיא על סף זכייה באליפות ומחירי הכרטיסים למשחקיה מזנקים לאלפי פאונדים, שמרה לסטר על רשת נקייה במשך חמישה משחקים ברציפות וניקתה את השולחן עם 15 נקודות. ארבעה ניצחונות 0:1 קטנים ואחד 0:2. אבל אסור לשכתב את ההיסטוריה. אם לסטר תזכה באליפות זה יהיה בעונה שבה ספגה שער ב־14 מ־15 המשחקים הראשונים. לסטר בהחלט בנתה את הבסיס לעונת הפלא שלה על ההתקפה. 57 שערים מציבים אותה שלישית בליגה - שלושה שערים אחרי טוטנהאם ואחד אחרי מנצ'סטר סיטי.
השועלים מדורגים רק במקום התשיעי בניסיונות הבקעה ובמקום החמישי באיומים למסגרת. אבל במקרה שלהם, כל הסיפור הוא באיכות הניסיונות: לסטר מבקיעה פעם ב־2.7 בעיטות. וכמה שמפתה לדבר על משמעת הגנתית בקבוצה שפיגרה פחות מחמישים דקות מאז ינואר, האמת היא שהמשמעת היא בעיקר התקפית.
חלק עצום של שערי לסטר מובקע משני סוגי מהלכים. כשלסטר זוכה בכדור עם הזדמנות למתפרצת היא מבצעת כמעט תמיד את אותה פעולה: כדור ארוך לאזור ריק בצד הרחבה. ג'יימי וארדי רודף אחרי כדורים כאלו באזורים ששוערים נזהרים מלצאת אליהם.
גם כשההתקפה מתחילה בהוצאת כדור של השוער קספר שמייכל, קבלת ההחלטות שלה מדהימה. כמעט כל כדור נשלח אל האזור שנמצא 6-8 מטרים מול השער. אבל הכדורים שנבעטים לשם הם לא גבוהים אלא לרגליים. גם לכדורים כאלו שוערים לא אוהבים לצאת.
אבל שוערים והגנות יריבות הם רק צד אחד של הסיפור. ג'יימי וארדי הוא לא באמת לואיס סוארס חדש ואין לו פרומיל מהגיוון של אגוארו או הארי קיין. בקישור ובכנפיים של לסטר לא משחקים שחקנים שהמועדונים הגדולים פיספסו. אבל השחקנים הללו הכניסו את החלוץ שפעם היה אלמוני והיום הוא כבר אגדי למתחם נוחות. הוא יודע בדיוק לאיזו פעולה לצפות. את הפעולות המעטות הללו הוא כבר שיכלל. שוב ושוב הוא מקדים את המגן אל הכדור הארוך. מפנה לעצמו קצת שטח - והבעיטה שלו מהזוויות כבר אוטומטית.
ג'ו לייקוב, הבעלים העיקרי של גולדן סטייט ווריורס, נתן ראיון מפחיד ביהירותו ל"ניו יורק טיימס". הוא טען שהקבוצה "מחצה את הליגה ותמחץ אותה לשנים רבות" כי היא "מקדימה אותה בשנים רבות". מה שהביא את ג'ף ואן גנדי לציין בשידור האחרון של העונה שהאיש רכש את המועדון אחרי שבחור בשם סטפן קרי כבר נבחר בדראפט. הווריורס הם באמת ארגון ספורט מוזר. הצניעות נמצאת אצל הסופרסטאר. היוהרה שייכת לבעלים שמתהדר במספר הזכיות שלו במיליוני דולרים על שולחנות הבלאק ג'ק.
לייקוב אמר עוד: "אצל משקיעים מקצועיים שום דבר לא מקרי". וכל הדברים הטובים נובעים מהניסיון שצבר בניהול כשבעים חברות שונות. אבל כשלייקוב מדבר על התרבות הארגונית של עולם ההשקעות, ארבע קבוצות נוספות בליגה שייכות למומחי השקעות: דטרויט, מילווקי, אטלנטה ופילדלפיה. אז כל עוד קרי קולע שלשות ממגרש החניה, ולא ראינו את הווריורס מנסים למחוץ את הליגה בלעדיו, אולי עדיף לא לקבוע עד כמה עולם ההשקעות יכול ללמד אותנו על כדורסל.
בינתיים, העניין העיקרי שמזכיר את עולם ההשקעות הוא ההחלטה להעביר את הקבוצה מאוהדיה הנאמנים באוקלנד אל הקהל היותר עשיר של סן פרנסיסקו. אולי לא מעבר עיר מכוער ממש, כרטיסי מנוי רב־עונתיים יכובדו, אבל תהליך שישנה את הדמוגרפיה של היציעים. ואת הדור שאחרי קרי כבר יראה קהל עשיר בהרבה בצד הנכון של המפרץ.
הרבה דברים נכונים נעשים בווריורס, אפילו השיקום הרפואי של סטפן קרי לאחר פציעה יילמד באוניברסיטאות הספורט, אבל בסופו של דבר הגדולה של המועדון היתה לא להמציא הרבה. ג'רי ווסט מונה כיועץ לבעלים. סטיב קר הובא במינוי שנוי במחלוקת כמאמן ראשי שהכיר מבפנים את שתי השושלות הגדולות האחרונות - שיקגו וסן אנטוניו. ולייקוב מתהדר בדבר אחד בצדק: הוא ידע לפעמים להקשיב למי שמבינים יותר. הוא עצמו לא רצה להחליף את מונטה אליס באנדרו בוגוט, אבל ווסט התעקש שזה הזמן לתת לקרי את האחריות למשחק. מי הציל את הווריורס מהעיסקה שרקחו להחליף את קליי תומפסון ובוגוט בדווייט הווארד? כנראה דווייט הווארד בעצמו.
נאום האליפות של קר היה גם הוא מלאכת מחשבת של מחשבה קדימה. בתוך המון צוהל על האליפות שהושגה הוא צחק: "לימדתי את קרי לקלוע ואת בוגוט לשמור". ההצטנעות לא היתה העניין. הוא בחר להזכיר את בוגוט, מי שנזרק לספסל במהלך הגמר. סטיב קר תמיד נמצא במשחק הבא, בעונה הבאה. ההוכחה: מכל הקבוצות שניצחו 67 משחקים בעונה, הווריורס היו לראשונים ששיפרו את הנתון בעונה שאחרי.
אקו"ם