מפגש הבלקן: המשחק בדוחא מסמל בריונות וטפשות
את כל הדברים הגרועים שהבאנו מהבלקן אפשר היה למצוא אתמול במפגש בין סכנין למכבי ת"א. אפילו הספורטאים הגדולים שבאו מסרביה, אימפריית ספורט גדולה, מיישרים פה קו עם הרוע. וגם: יוסי אבוקסיס הוא שור מועד, לא פחות מטל בן חיים, אולי אפילו יותר
פעם היתה ביפו מסעדה בולגרית מעולה בשם מפגש הבלקן. בעל הבית יחיאל עשה שם את הממולאים והמוסקה הכי טובים בארץ. מאז שהוא נסגרה, מפגש הבלקן הוא שם תואר לכל הדברים הרעים שהבאנו מהבלקן. לאומיות, שנאה, טפשות בערות וגועל נפש. אפילו הספורטאים הגדולים שבאו מסרביה, אימפריית ספורט גדולה, מיישרים פה קו עם הרוע.
עמוק בתוך המשחק אני אומר לחברים שראו איתי המשחק, שנראה לי די משונה שהמשחק הטעון הזה ייגמר חלק כמו שזה נראה עד כה. אירועי חצי הגמר התמוססו נוכח ציפורי שיר שעפו מעל הזירה של דוחא. טל בן חיים נראה מחויך על הספסל, פטר בוס על הקו עוד חשב שערן זהבי יפציע בדקה ה-87 עם 0:1 קטן. אבל מסתבר שזה לא היו ציפורי שיר, אלא עורבים, היחידים שהבינו לאן זה הולך.
וזה נגמר 0:0, שעבור סכנין זה כמו ללכת לנשיא המדינה ולקחת ממנו את הגביע. אותו כדור שבן חיים לא החזיר בחצי הגמר השני, המשיך להתגלגל לאורך כל המשחק אתמול. למעשה את המשחק אתמול שיחקו הקבוצות עם שני כדורים - כדור המשחק הזה, וכדור המשחק ההוא.
ליוסי אבוקסיס יש חשבון ארוך עם מכבי ת״א. הוא לא מסתיר אותו, ולזכותו ייאמר שהוא לא מתייפייף. למרות שכמעט חתם שם ויכול היה להיות חלק מהשושלת הצהובה, שר ההיסטוריה הסיט את הסיפור ואבוקסיס עשה את שנותיו היפות באדום. משם נצרבה התודעה האנטי צהובה שלו, ואתמול הוא באמת חגג באפס אפס הזה, שהעמיד את באר שבע, יריבת מכבי, ביתרון שגדול לשלוש נקודות.
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אבל אבוקסיס הוא שור מועד, לא פחות מטל בן חיים, אפילו יותר. כשהיה שחקן, יוסי היה כוכב גדול אבל פרובוקטור לפחות כמו טב״ח, לדעתי אפילו גדול ממנו. איך שהסתיים המשחק, אבוקסיס היה צריך לאטום את עצמו, לאסוף את עצמו מהמקום, להתחפש לאלישע לוי או לארסן ונגר, ולהיבלע מיד בחדר ההלבשה, כשהוא אוסף אחריו את שחקניו. אבל, כמו במילות השיר של להקת פיקוד מרכז ״אחרי הכל אנחנו במזרח התיכון״, אנחנו מצפים מאנשים מסוימים להתנהג אחרת ממה שהם בנויים ומסוגלים.
אבוקסיס לא היה צריך לעשות שום תנועה לעבר אוהדי מכבי ת״א, לא מחיאות כפיים ולא כלום. הוא לא היה צריך לגשת גם למכרו חואן טוריחו, אותו הוא מכיר מביקוריו של הספרדי באימוני הנבחרת. אבוקסיס, שסגר עם מכבי חשבון על הדשא, היה צריך להיות גבר וללכת להירגע בחדר ההלבשה. אבל הוא העדיף לפרוט את תשוקותיו למנות קטנות - וגרם למכבי ת״א לצאת מכליה ולגרום לעצמה נזק, אולי בלתי הפיך.
את המשחק הזה סיימה מכבי בלי השוער הראשון שלה שנמצא בכושר הטוב ביותר שלו מאז הגיע. היצר של פרדראג ראיקוביץ׳, דרדק בן 20, הוביל אותו למהומה שהתפתחה ליד מאמן סכנין. מה לו ולזה. הבוקר, פחות משבוע לפני משחק העונה, מכבי תעלה בשער את דניאל ליפשיץ. דניאל whoo?
שלא תטעו. דוחא זה מתקן כדורגל שלא הכי כיף לבוא בשעריו. לפחות לא נעים כמו שלא נעים לקבוצות ולאוהדים אורחים להגיע לטדי. האווירה בשני באצטדיונים האלו היא אווירת הפקרות, אלימות, לא חשוב מאילו סיבות. גם בסכנין וגם בטדי הקהל מקומי מרגיש קורבן, מותקף, יוצא נגד הממסד, כל אחד מסיבותיו. מאז אירועי 2000, בהם נהרגו ארבעה מפגינים ערבים, נקבעו אצל גורמי האכיפה כאן החלטות שמבקשות להוריד בכוח את גובה הלהבות והאלימות. הכוונה אולי טובה, אבל לעיתים קרובות המקומיים מנצלים את עצימת עיניים ואת הרפיון באכיפה, להפקרות.
זירת המשחק בדוחא גרועה בהרבה מהמתרחש ביציעי דוחא. המושג ״איזור סטרילי״ קיים רק בדמיון. גיוס חברות האבטחה במשחקי הבית של סכנין לא עומד בקריטריונים הנדרשים במשחקי בית אחרים בארץ. דומה שאנשי האבטחה בסכנין נוהגים בקבוצות האורחות יותר כמו פלוגות הסדרן משנות ה-70, ולא כמו חברות אבטחה חסרות פניות שצריכות לראות רק את הסדר הציבורי כאינטרס היחיד שלהן.
אם המצב לא ישתנה, סכנין תאבד את הזכות לארח את המשחק אצלה בסכנין. נכון שהתנאים והתשתיות הפיזיות בדוחא וסכנין עצמה מתאימים לכדורגל מלפני 40 שנה, אבל דווקא בגלל זה, הדגשים על אבטחה וסטריליות חייבים להישמר בקפידה. מנהלת הליגה צריכה להוציא מדריך לקבוצה המארחת, כפי שמוציאים במשחקי ליגת האלופות ובליגה האירופית. בעונה הבאה החוקים צריכים להיכתב ולהיראות אחרת לגמרי. כי אחרת לא ראוי שסכנין תארח שם.
אירועי אמש לא מנקים כמובן את מכבי ת״א. לא ברור לי איך קבוצה מקצ׳וענית כל כך לא תודרכה מתוכה איך להתנהג בסיום. אולי זה בגלל שהצוות המקצ׳ועי שלה הוא זר, ולא הבין בדיוק לאן זה הולך. שחקני מכבי עמדו דקות ארוכות אחרי המשחק על הדשא, ובמקום למהר לחדרי ההלבשה, עשו את כל הטעויות האפשרויות, אם במעשה ואם בדיבור. כולם טעו, כולם הפסידו. היחידה שהרוויחה זו מי שלא היתה שם בכלל. באר שבע.
אנחנו חיים בתוך עמנו. נסיעה לסכנין, היא לא ביקור בגן הבהאים. בלי קשר לכדורגל, מדובר במקום רגיש ונפיץ בהווית הדו קיום הישראלי ערבי כאן. אין צורך להתעטף בדגל ישראלי בסכנין שהיא עיר ישראלית, כי עצם המעשה דוחף את בני המקום לחשוב על הבידול המעמיק. כי מי זוכר שרק לפני קצת יותר מעשור, כשסכין זכתה כאן בגביע המדינה - שחקניה הקיפו את אצטדיון רמת גן עם הגביע - ועם דגל ישראל.
אקו"ם