האליפות המדהימה מכולן: אגדה ושמה לסטר
היו סינדרלות שקדמו לה בדרך לתואר, אבל אף אחת לא יכולה להתחרות בסנסציה ששמה לסטר סיטי - אלופת אנגליה. עם שחקנים אלמוניים ומאמן כושל, מול המיליארדים של הגדולות, השועלים עשו היסטוריה - בזכות התקווה שהכל אפשרי
הכדורגל העולמי מלא בסיפורי אנדרדוג מופלאים. בקבוצות קטנות שהצליחו כנגד כל הסיכויים ובאלמונים שהפכו בן רגע לכוכבים. ורונה של 1985 היתה כזאת, כך גם בלקבורן ב־1994, קייזרסלאוטרן ב־1998 ואפילו מונפלייה לפני ארבע שנים. לכל אחת מהן מקום של כבוד בהיסטוריה של המשחק - אבל סיפור האליפות של לסטר סיטי הוא בלי צל של ספק המדהים מכולם.
הוא כזה משום שבמשך 36 מחזורים השועלים שברו את כל המוסכמות. בתוך 12 חודשים הם הפכו מקבוצה שנלחמת על חייה לאלופה גאה. בלי גב כלכלי שנודף ריח של נפט, ללא כוכבי ענק זוהרים ועם מאמן חבוט, שנכשל פעם אחר פעם ובכל זאת הצליח לשמור על חיוך. זאת האליפות המדהימה מכולן, מכיוון שהיא כלל לא היתה אמורה להתרחש.
בעידן המודרני, שבו הכסף מכתיב את הלך הרוח, נדמה היה שאין מקום לאגדות שכאלה. מספיק להציץ בתחזיות הפרשנים שניבאו ללסטר ירידת ליגה, בסוכנויות ההימורים שלא נתנו לה שום סיכוי, ואפילו באוהדיה שהתחילו את העונה עם אותם רגשי נחיתות שמלווים את המועדון 132 שנים.
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אבל לא עוד. דווקא לסטר סיטי הקטנה הצליחה להשתחל לתוך התנאים הנדירים שסידר אלוהי הכדורגל. בדומה לתופעת טבע, צירוף מקרים חסר הסבר הגיוני הוביל לאירוע שלא קרה מעולם וספק אם יחזור. האלופה צ'לסי נקלעה לעונה הגרועה ביותר שלה במילניום הנוכחי, מנצ'סטר יונייטד לא התחברה, מנצ'סטר סיטי קרסה וארסנל שוב נחנקה. כל אלה לא מורידים דבר מההישג האדיר של לסטר, שהוכיחה לכל אותן גדולות איך עושים זאת בקטן.
צילום: רויטרס
עם אחד התקציבים הנמוכים בליגה, הקבוצה של קלאודיו ראניירי שיחקה כדורגל אחר. מעולם לא היתה אלופה שהחזיקה כל כך מעט בכדור, כזו שכבשה, בעטה ומסרה כל כך מעט. אף פעם לא היתה אלופה שהגיעה מלמטה. ועם זאת, מעולם לא היתה אלופה שרצתה ורצה יותר, כזו שנלחמה מול ספקות כה רבים. בשורה התחתונה, מעולם לא היתה אלופה כל כך מרגשת.
זאת האליפות המדהימה מכולן בגלל האנשים שהרכיבו אותה. כולם, בלי יוצא מן הכלל, התחילו את העונה כאנטי־גיבורים וסיימו אותה כאגדות. ואת התהליך הזה ראינו לנגד עינינו. צפינו בראניירי מבין, לאט לאט, שבגיל 64, בלי שום הכנה מוקדמת, הוא צועד סוף סוף אל עבר התהילה שחמקה מידיו כל כך הרבה פעמים. הדמעות לאחר הניצחון מול סנדרלנד היו רגע קסום שייזכר לדורות.
ראינו את ג'יימי וארדי מעניק פירוש חדש למילה אמונה. מליגה חמישית לנבחרת אנגליה, עם 22 שערים ושיא של 11 מחזורים רצופים עם כיבוש. חזינו בריאד מאחרז, שחקן של חצי מיליון יורו, מלהטט במגרש של הגדולים והופך לאפריקני הראשון שזוכה בתואר כדורגלן העונה.
התחברנו לווס מורגן, הקפטן האהוב שנחשב עד העונה לשחקן ליגה שנייה טיפוסי; עקבנו אחרי אנגולו קאנטה, שראניירי בכלל לא רצה והפך למלך החטיפות של הליגה; ראינו את דני דרינקווטר, רוברט הות', לאונרדו אוז'ואה, קספר שמייכל וכל השאר, מסירים מעצמם שבוע אחר שבוע את הפסימיות המדכאת שמגיעה עם החולצה של קבוצות קטנות כמו לסטר סיטי. אבל השועלים הלכו נגד הזרם, מחברים ניצחון ועוד ניצחון, מתמלאים באופטימיות מידבקת. "דילי דילי דונג", שר ראניירי באחת ממסיבות העיתונאים המשעשעות שלו, קשה היה שלא להצטרף.
זאת האליפות המדהימה מכולן, מכיוון שהיא העניקה לכדורגל אלמנטים שהולכים ונעלמים, וחבל שכך. לסטר הביאה תמימות, צניעות, חוסר ודאות, ובעיקר תקווה. תקווה שהכל אפשרי, גם כשהסיכויים שואפים ל־0 או במקרה של לסטר - 1:5000. תקווה שאף פעם לא מאוחר להצליח, גם כשאתה משחק בפליטווד טאון או נזרק ממנצ'סטר יונייטד. לסטר סיטי אלופת הפרמייר ליג 2015/2016. תגידו אתם, יש יותר תקווה מזה?
אקו"ם