לא נשכח אותך ילד שלנו: פרידה מחיים ירמיהו
מנחם כהן בטור מיוחד לזכרו של חיים ירמיהו, "הסילון" - אחד מסמלי הכדורגל בחולון שנכנע היום למחלת הסרטן
הטלפון הגיע מקובי פוסטצ'י. הסילון נפטר. חיכינו, קיווינו שתזכה לחבק את התינוקת שתיוולד לך, אבל הלכת בדקה ה- 90. אלוהים לא נתן לך זמן פציעות, כמה בנאלי,זמן פציעות.

אני זוכר אותך מהספרינטים הראשונים בקבוצת הילדים, היית נמוך כזה, אבל מה זה מהיר, אלון חורי ושאר הקשרים היו שולחים את הכדורים קדימה ואתה היית יוצא מאחורי גבעול הדשא שהסתתרת מאחריו ואף אחד לא יכול היה להשיג אותך.
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ומאז כמעט ולא החמצתי משחק שלך, אני זוכר אחד כזה במכתש: רמת גן הובילה אחת אפס ואבא של מעיין משיח קם על רגליו וצעק, 'חיים תרים לנו את הכבוד', ואני הוספתי, 'שילמנו כסף'.
תוך חמש דקות הבקעת שני גולים, וניצחנו, בזכותך יסדתי מדור בעיתון בשם"ישחקו הנערים"
והמצאתי לך שם שליווה אותך עד יום מותך. הסילון. ולקבוצה שלך "הדובדבנים".
לא איכזבת, הבקעת בצרורות ונתת לי רעיונות לכותרות. באמצע העונה העלו אותך לנוער ובמשחק הראשון הבאת שלישיה בדימונה, והכותרת היתה: 'הסילון הפציץ את דימונה'.
או כותרת אחרת, אחרי איזה הצגת תכלית שלך, 'הסילון הנמיך טוס'. וכשכולכם עליתם לנוער והצטרפתם לקבוצה שהיתה, עובדיה וקובי זיתוני עשו אסיפת טרום עונה, ואמרו, "כבר כמה עונות אנחנו רוצים לעלות לליגה הראשונה ולא מצליחים. עכשיו יש לנו את הקבוצה הכי טובה בנוער, ואנחנו מצפים ממכם לעשות את זה", ואני ידעתי שיש לנו את החלוץ הכי טוב בארץ.
לא איכזבתם-דובדבנים- לקחתם אליפות וגם גביע-דאבל.
כשאתה ואורן ניסים מבקיעים את רוב השערים. בהמשך לא נסקת לגבהים ואת מרבית הקריירה שלך עשית בליגות הנמוכות. לפני כמה שנים תפסה אותך המחלה אבל יצאת ממנה כמו גדול, חזרת לשחק ולקרוע רשתות,
כל כך שמחנו.
זהו. נגמרו המילים, תנוח בבית עולמך סילון יקר, לא נשכח אותך ילד שלנו.