גיבורים בעל כורחם: יהדות השרירים האבודה
אלפרד האיוש ואוטו הרשמן, שני ספורטאי על יהודיים, שזכו במדליות אולימפיות הם הדוגמא הקלאסית ליהדות השרירים, המונח אותו טבע מקס נורדאו בקונגרס הציוני השני בבאזל. סיפור אמיתי של כוח ושל יכולת, של הישגים ראויים להערצה ושל נחישות המעוררת השתאות
במשחקים האולימפיים הראשונים בעידן המודרני, אתונה 1896, במשחה ל- 100 מטר חופשי, את שני המקומות הראשונים קטפו אלפרד האיוש ואוטו הרשמן, שני ספורטאים יהודים, ילידי הקיסרות (האימפריה) האוסטרו-הונגרית.
השניים ביטאו נאמנה את חזונו של מקס נורדאו שביטא אותו בקונגרס הציוני השני שנערך בבאזל ב- 1898, כשתיאר את הצורך ביצירת יהודי מסוג חדש, בעל עוצמה נפשית וגופנית, שבכוחו להגשים את יעדי הציונות וטבע את המושג "יהדות השרירים".
להלן סיפורם של שני ספורטאי העל היהודים, שלכמותם כל תואר שיוצמד אינו מספיק כדי להביע נאמנה את גודל הישגיהם, הן בספורט, ולא רק בענף אחד, הן בקריירות המקצועיות בהן בחר כל אחד מהם.
שניהם נולדו כעשור אחרי כינונה של הקיסרות שנוצרה ב- 1867 מאיחוד פדרטיבי של ממלכת הונגריה ושל הקיסרות האוסטרית. הקיסרות האוסטרו-הונגרית החזיקה מעמד עד 1918. לממלכת הונגריה ניתן מעמד שווה בתוך הקיסרות, פרט למדיניות חוץ ובטחון. זאת הסיבה שאוטו הרשמן שנולד בווינה, ייצג את אוסטריה בתחרויות בינלאומיות, ואילו אלפרד האיוש שנולד בבודפשט, ייצג את הונגריה. שניהם זכו במדליות אולימפיות, שניהם הביאו תהילת עולם לארצותיהם ולקיסרות כולה. אלפרד האיוש, יליד בודפשט שרד את השואה, אבל אוטו הרשמן, יליד וינה, נרצח במחנה סוביבור.
ב-120 שנות אולימפיאדה בעידן המודרני, הצליח רק אדם אחד לזכות במדליה (כסף קבוצתי בסייף, בשטוקהולם 1912), כשהוא משמש גם יו"ר הוועד האולימפי של מדינתו, אוסטריה. השיא המיוחד הזה, שאיננו היחיד בו הוא מחזיק, רשום על שמו של אוטו הרשמן, שהחל את הקריירה הספורטיבית שלו כשחיין.
הרשמן נולד בווינה ב- 4 בינואר 1877, ובהיותו בן 19, באולימפיאדת אתונה 1896, זכה במדליית הכסף בשחייה ב- 100 מטר חופשי עם 1:22.8, שש עשיריות שנייה יותר מאשר אלפרד האיוש שזכה בזהב, שייצג את הונגריה. היום שיא העולם עומד על 44:94 (הצרפתי אמרי לאבו בשנת 2008), אבל אין לשכוח שמאז עברו 120 שנה; זאת ועוד: לקראת התחרות שהתקיימה בים הפתוח, נלקחו המתחרים בסירות לקו הזינוק.
המים היו קרים במיוחד (10 מעלות) וגובה הגלים הגיע ל- 4 מטרים. 20000 צופים הגיעו למפרץ הסמוך לפיראוס בו נערכו התחרויות. עם זכייתו בשתי מדליות אולימפיות בשני ענפי ספורט שונים, משתייך הרשמן לקבוצה מצומצמת בת שבעה ספורטאים בלבד שעשתה זאת עד כה: שני אמריקנים, שני אוסטרים, שני גרמנים ובריטי אחד.
הוא כיהן כיו"ר הוועד האולימפי האוסטרי בין 1914-1912, ובהמשך כמעט שני עשורים שימש כיו"ר איגוד השחייה האוסטרית (1932-1914).
הרשמן, עו"ד במקצועו, ניסה כל הזמן למצוא דרכים חדשות לקידום הספורט בארצו. לשם כך נסע לארה"ב כדי להבין את סוד הצלחתם של הספורטאים האמריקאים. שם הוא גילה את החשיבות הגדולה שהם מייחסים למאמנים טובים (להבדיל מהגישה בארצו שגרסה שכישרון הספורטאי, הוא כמעט לבדו מהווה את המפתח להצלחה).
דבר נוסף שהרשים את הרשמן בארה"ב הייתה החשיבות שהם נותנים בטיפוח לא רק ספורטאים מהמעלה הראשונה, אלא גם בחינוך לג'נטלמניות. עם הלקחים שהפיק הרשמן בסיור זה, שב למולדתו. לפי הדיווחים של העיתונים המקומיים, זכה הרשמן להערכה רבה שחשו כלפיו האמריקאיים בהיותו בר סמכא בתחום הספורט. אותם עיתונים כתבו גם על התועלת שהפיקו האמריקאיים מהידע שלו.
ב- 1942, בהיותו בן 65, לא עזרה לו התהילה העצומה שהנחיל לארצו ותרומתו יוצאת הדופן לקידום הספורט באוסטריה. הוא נעצר בחודש ינואר והיה אמור להישלח לאיזביצה שבמזרח פולין. היום מונה איזביצה בקושי 2000 תושבים, אבל ב- 1939 מנתה העיירה 6000 איש, מתוכם 5100 היו יהודים. בתחילת הכיבוש של פולין הפכו הנאצים את העיירה למקום ריכוז של יהודים שהובאו ממקומות שונים. משם הם היו נשלחים בהמשך למחנות עבודה ובשלב מאוחר יותר למחנות השמדה.
המשלוח (הטרנספורט) שכלל את הרשמן הוסט משום מה מדרכו לאיזביצה ישירות למחנה ההשמדה סוביבור, לשם הגיע ב- 14 ביוני 1942. הוא נרצח ביומו הראשון בסוביבור כי עקב גילו, בזמן הסלקציה, העריכו הבודקים שכבר לא יוכל לעבוד. דבר מותו אינו לגמרי ברור; לפי גרסה אחרת הומת בתאי הגזים של המחנה שלושה ימים מאוחר יותר.
אלפרד האיוש נולד בבודפשט ב- 1 בפברואר 1878 בשם ארנולד גוטמן. בשחייה תחרותית החל בגיל 13, אחרי שאביו טבע בנהר הדנובה שחוצה את בודפשט. כמו יהודים רבים אחרים, בגלל האנטישמיות ששררה בהונגריה, החליף את שם משפחתו (פירושה של המילה האיוש בהונגרית- מַלָח).
אחרי ששנתיים רצופות (1895 ו-1896) הוכתר כאלוף אירופה, בגיל 18, באולימפיאדה הראשונה, אתונה 1896, זכה האיוש בשתי מדליות זהב בשחייה (100 מטר ו- 1200 מטר חופשי) והיה למדליסט הצעיר ביותר באותה אולימפיאדה. הזכייה בזהב זיכתה את האיוש בהזמנה לארוחת ערב רשמית אצל קונסטנדינוס הראשון, נסיך הכתר ולימים מלך יוון. בזמן הארוחה שאל אותו קונסטנדינוס היכן למד לשחות כל כך טוב. האיוש השיב במהרה ובקצרה: "במים". העיתונים היוונים כינו אותו הדולפין ההונגרי.
מלבד תארים בשחייה, הצטיין האיוש בעוד מספר ענפי ספורט: ב- 1898 הוא זכה באליפות הונגריה בריצת 100 מטר, 400 מטר משוכות ובזריקת דיסקוס. בשנים 1901-1903 נכלל בנבחרת הלאומית בכדורגל של הונגריה (חלוץ) והשתתף במשחקה הבינלאומי הראשון שנערך בווינה ב-12 באוקטובר 1902 נגד אוסטריה (הונגריה הובסה 0:5). בסה"כ לבש האיוש ארבע פעמים את המדים הלאומים של ארצו. ב-1906 מונה למאמנה הלאומי של נבחרת הכדורגל. כמו כן, בשנים 1904-1897 שימש האיוש גם כשופט כדורגל.
בזמן המשחקים האולימפיים באתונה היה האיוש סטודנט לאדריכלות ורק ברגע האחרון קיבל אישור להיעדר מהלימודים. כשחזר לאוניברסיטה עם שתי מדליות אולימפיות מזהב, לא רק שלא פרגנו ולא בירכו אותו, אלא הדיקן אף אמר לו שהוא סקרן לראות כיצד יצליח לעבור עכשיו את המבחנים. האיוש עבר את המבחנים, התמחה במתקני ספורט והפך לאחד האדריכלים המפורסמים בעולם. הוא זכה במדליית אולימפית גם באדריכלות.
יוזם חידוש המשחקים האולימפיים, הברון הצרפתי פייר דה קוברטין, הציע במקור לארגן שילוב של תחרויות ספורט ואמנות כדי לפתח הן את הגוף, הן את הרוח. רק ב- 1912 באולימפיאדת שטוקהולם, ראה קוברטין את חלומו קורם עור וגידים: מלבד תחרויות הספורט, התקיימו בשטוקהולם במקביל גם תחרויות בחמישה תחומי אומנות: אדריכלות, ספרות, מוזיקה, ציור ופיסול. הדבר הפך למסורת באולימפיאדות הבאות, אבל הופסק אחרי אולימפיאדת הלסינקי 1948 כי הספורטאים, להבדיל מהאומנים, נחשבו לחובבנים ולא למקצוענים.
האיוש הוא אחד משני אנשים בלבד שהצליחו לזכות במדליות אולימפיות הן בספורט, הן באחת מחמש האומנויות: באולימפיאדת פריז ב- 1924 הוא זכה במדליית הכסף באדריכלות עבור תכנון אצטדיון ספורט. את התכניות הכין האיוש ביחד עם הטניסאי דאזסו לאובר, אף הוא מהונגריה. דאסו עצמו השתתף באולימפיאדת לונדון 1908, אבל הודח בסיבוב הראשון.
באולימפיאדת פריז 1924, משום מה לא חולקה מדליית זהב באדריכלות. הספורטאי השני שהצליח לזכות במדליות אולימפיות הן בספורט, הן באחת מחמש האומנויות, הוא האמריקני ואלטר ווינאנס, שזכה בזהב בקליעה למטרה באולימפיאדת לונדון 1908 ובכסף בשטוקהולם 1912. באולימפיאדת בשטוקהולם ב- 1912, זכה ווינאנס גם במדליית הזהב עבור פסלו "אמריקאני מתופף".
מתקן הספורט הידוע ביותר שתכנן האיוש הוא אצטדיון השחייה האולימפי שנבנה ב- 1930 באי מרגיט שבבודפשט. אצטדיון זה עדיין משמש כאכסניה לתחרויות שחייה יוקרתיות. באצטדיון זה נערכו אליפויות אירופה בשחייה בשנים 1958, 2006, וב-2010. כמו כן, נערכה שם גם אליפות העולם בכדור-מים ב- 2006.
כאשר מלאו לו 75, החליט הוועד האולימפי הבינלאומי להעניק להאיוש תעודת הוקרה; האיוש נפטר ב- 12 בנובמבר 1955 בבודפשט. הנריק, אחיו הצעיר ממנו ב- 8 שנים, היה גם הוא שחיין, זכה במדליית הזהב במשחה שליחים 250X4מטר חופשי באולימפיאדה הלא רשמית באתונה 1906 והשתתף גם באולימפיאדת לונדון 1908.
אקו"ם