ההרים גבוהים יותר בדרך חזרה: הנפילה של הפועל ב"ש
עם מילות השיר של אבי טולדנו חזרה אתמול הפועל באר שבע מחיפה. כולם הסתכלו מבעד לחלון בצללים של ההר הירוק כל ימות השנה, שנראה גבוה מתמיד - ושאלו את עצמם מה העניין. וגם: כמה מילים על עוד התנהגות אינפנטילית של יוסי בניון
בדרך חזרה מחיפה, נזכרתי בשיר ההוא ששר פעם אבי טולדנו. המילים סמרו שיער: אני חוזר בדרך בה טיפסתי, בין אורנים גבוהים. אני חוזר בדרך בה חיפשתי, אור בלילות כהים. ההרים גבוהים יותר בדרך חזרה, המדרון תלול יותר בדרך חזרה, לו היית כאן לצידי בדרך חזרה, לא היתה זו בשבילי הדרך חזרה.
הביצוע של אבי טולדנו
עם המילים האלו חזרה אתמול באר שבע מחיפה. כולם הסתכלו מבעד לחלון בצללים של ההר הירוק כל ימות השנה, שנראה גבוה מתמיד - ושאלו את עצמם מה העניין.
משחק אדיר במונחים שלנו התפתח אתמול בסמי עופר. בעוד בטדי קרטעה מכבי ת״א על אדי הדלק האחרונים שלה, ועברה את המשוכה הנמוכה הנקראת שרידי בית״ר ירושלים, באר שבע החגיגית באה לאסוף את האליפות הזאת שמסרבת בינתיים לרדת מהעץ. היא פגשה את התעלומה הזאת שנקראת מכבי חיפה, קבוצה בינונית בגוף של מועדון גדול, ששוב, כמו בכל העונות האחרונות, נזכרת את מי היא מייצגת, רגע לפני שהיא פותחת את החוזה לעונה הבאה.
היו אין ספור רגעים הזויים במשחק הזה, עד לרגע בו המשיכה אלונה ברקת לשבת ביציע האוהדים ולהסתמס עם השד יודע מי על מה שעובר לה בעורקים באותו רגע. ברגע שתישאר השריקה האחרונה ובאר שבע תהיה אלופה, שיערה של ברקת ילבין וקמטים יתפשטו על קלסתרונה הנאה. היא ובאר שבע כולה יזדקנו עד שבת הבאה בעשר שנים לפחות.
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
עוד נגיע לאנטי גיבור הזה אייל משומר, שבמשחק אחד צרב לעצמו קלטת לכל החיים. בתשעים דקות התחבר לו כל מה שלא קרה לו בקריירה שלמה, והוא לפחות יהיה אחראי אישית לאיך שייצרו בסופו של דבר בתודעה הציבורית - כווינר. הרגע ההזוי, שלא לומר פאתטי, היה שייך, שוב ליוסי בניון, ולהתנהגות הלא מובנת שלו.
בניון הוחלף לקראת הסיום במצב של תיקו, ופצח במשך דקות במסע דילוגים ופרידה מיציע ליציע. בעוד מכבי חיפה עסוקה בהשלמת המבצע לשיקום תדמיתה כמועדון גדול - בניון עבד על הקוריקולום ויטה שלו במה שנראה כמו נפנופי פרידה במשחק האחרון שלו.
לא ברור כל הסיפור הזה, ולא ברור איך חיפה על מנהליה ומאמינה, מאפשרת לשחקן שעשה קריירה גדולה, להמשיך בהתנהלות האינפנטילית הזאת. בניון מפזר רמיזות על עזיבה, אבל התקשורת בחלקה, זו שמרצה ומריצה את בניון, מדברת על רוני לוי שרוצה אותו בכל מחיר לעונה הבאה. הזוי.
ולמרות העונה הקשה של חיפה, ההופעה אתמול הבליטה את הפערים בין מועדון כדורגל לקבוצת כדורגל. בין חיפה לבית״ר ירושלים. לחיפה היתה עונה רעה ולבית״ר עונה מצויינת, אבל חיפה תזכור אותה לטובה ולבית״ר לרעה. כי הכל מתחיל ונגמר בהתנהלות של הארגון. בית״ר היתה ונשארה קבוצה וחיפה היא קבוצה בינונית אבל מועדון גדול עם הנהגה וחזון, שעשה המון טעויות אבל עושה רושם שהוא מתחיל להפנים את טעויותיו ולתקן אותם (למשל הבאתו של הנורבגי המוערך תר כריסטיאן קרלסן לתפקיד מנהל טכני/סקאוט).
ברק בכר, במשחק ה-30 מאז ההפסד האחרון לעכו, התקשה לשלוט בשחקניו אתמול. הם נראו כאילו הם מחכים לדקה האחרונה. למרות שחיפה הגיעה בהרכב לא מיטבי, ולמרות הופעת אימים של סטויקוביץ׳ בשער (לעומת הופעה אדירה של דוד גורש), באר שבע שיחקה אתמול עם רגלי עץ. נוקשה, מתוחה, כמעט מבוהלת. במקום לחשוב על לסטר סיטי שניצחה וניצחה וניצחה גם כשהפער בינה לבין הדולקות אחריה הלך וגדל - באר שבע נכנעה לשדים האלה שרצים אחריה שנות דור. בשבת הבאה, נגד סכנין, הבקבוק ינפץ לשדים האלו את הראש, או שיכניס אותם אליו לעוד 40 שנה.
אקו"ם