שגב אקספרס: איתי שגב מדבר על הכול
בגיל 21, איתי שגב נמצא על המסלול המהיר להפוך לכוכב בליגת העל. אחרי שבעונות קודמות התייבש על ספסל מכבי תל–אביב, הפך השנה לנקודת האור של המועדון הצהוב באחת התקופות הקשות שידע. האם זה יספיק כדי להשיג גם אליפות?
המושג "נער פוסטר" הפך עם השנים למזוהה בעיקר עם קבוצת הכדורסל של מכבי תל־אביב. מדובר בכינוי לשחקן בסגל, כזה שעלה מקבוצת הנוער או הגיע כרכש ממקום אחר, שלא מצליח להשתלב ברוטציה המקצועית של הקבוצה, מבלה בעיקר על הספסל ומסתפק בסופו של דבר במקום של כבוד בפוסטר המסורתי. לאורך השנים עברו עשרות כאלה במכבי תל־אביב, חלקם שחקנים מקומיים מצליחים ומוערכים, שפשוט לא מצאו את עצמם באימפריה הצהובה.
העובדה הזו הופכת את סיפור ההצלחה של איתי שגב למרשים אפילו יותר. שגב, שיחגוג ביוני יום הולדת 21, הפך בחודשים האחרונים לחלק בלתי נפרד מהרוטציה המקצועית במכבי תל־אביב ולאחת ההפתעות הנעימות של הכדורסל הישראלי ושל הקבוצה הצהובה, שהחלה אתמול את משחקי הפלייאוף ותסיים בקרוב את אחת העונות הקשות בתולדותיה.
שגב, פורוורד המתנשא לגובה 2.04, משחק העונה בליגה 16.6 דקות בממוצע, תורם 5 נקודות ו־4.5 ריבאונדים, עם תוספת של הרבה לחימה ונשמה משני צדי המגרש. המספרים אולי נראים צנועים, אבל בסגל של שחקנים ותיקים, שחלקם מרוויח למעלה ממיליון אירו בעונה, מדובר בהישג לכל דבר.
"קיוויתי בתחילת השנה להיות חלק מהרוטציה אבל לא האמנתי שאהיה בסופו של דבר כל כך משמעותי", מודה שגב בריאיון למוצש, "תמיד האמנתי ביכולות שלי ואנשים שאני סומך עליהם תמיד היו שם, דחפו ותמכו ובסופו של דבר זה השתלם. ככל שעובדים קשה יותר ובטוחים ביכולת של עצמך, דברים טובים קורים".
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
שגב נולד וגדל בכפר תבור שבצפון והחל לשחק כדורסל בגיל צעיר בקבוצה המקומית. בכיתה ח' עבר לוויצו נהלל, שם שיחק במשך שנתיים במחלקת הנוער של עמק יזרעאל. היכולת הטובה שהפגין הובילה להצעות מהאקדמיה למצטיינים, שנפתחה אז בווינגייט, וממכבי תל־אביב. "האקדמיה נראתה אז לי האופציה והטובה והנכונה באותו הזמן ואני שמח שבחרתי בה", מסביר איתי, "ברגע שעזבתי את הבית בגיל 15, הבנתי שאני רוצה להיות כדורסלן מקצוען".
עד כמה קשה לעזוב את בית ההורים בגיל כזה?
"זה לא היה קל ונתן קצת הרגשה של טירונות צבאית בשלבים הראשונים. הריחוק מההורים ומהחברים והאינטנסיביות הגדולה, שכללה המון אימונים וקימה בחמש וחצי בבוקר, כשאין לך כוח ובא לך רק לחזור למיטה לישון, התחברו לקושי גדול. בסופו של דבר זו הייתה חוויה מחשלת".
כעבור שנתיים הגיעה שוב הצעה ממכבי תל־אביב לחוזה ארוך טווח. הפעם החליט שגב ללכת על זה, ובגיל 17 חתם אצל הצהובים לחמש עונות. "הרגשתי שמיציתי את עצמי באקדמיה ורציתי לגשת לאתגר הבא", הוא מסביר, "בעונה הראשונה במכבי שיחקתי במחלקת הנוער והתאמנתי בבוגרים תחת דיוויד בלאט, שזו זכות שלא רבים זכו לה. למדתי ממנו הרבה. דיוויד הוא פרפקציוניסט ברמות שעדיין לא פגשתי, מאוד יסודי ובעל ידע רחב. בשנה הזו איתו למדתי על המערכת ואיך מתנהלת קבוצת טופ יורוליג וזה עזר לי להמשך. זו הייתה טבילת אש ראשונה טובה מאוד בשבילי".
ועדיין, שגב, שכבר היה שחקן מוביל בנבחרת הנוער, זכה למעט מאוד קרדיט על המגרש בקבוצה הבוגרת של הצהובים. "זה היה לא פשוט לשחק כל כך מעט", הוא נזכר, "היו אימונים שכמעט לא שיתפו אותי וכשכולם הלכו הביתה, נשארתי להתאמן לבד על המגרש ובחדר כושר. צריך חוסן מנטאלי וכוח רצון כדי לעבור עונה כזו, במיוחד במועדון גדול כמו מכבי תל־אביב. זה מבחן רציני וחלק מהדרך ששחקן צעיר צריך לעבור ואני חושב שעמדתי בו בצורה יפה".
איך הרגשת כשלבשת לראשונה את החולצה הצהובה?
"זה היה חלום שהתגשם ומאוד התרגשתי, בעיקר בפתיחת העונה. רק השנה הבנתי כמה הדרך עוד ארוכה בכדי להגשים את החלום הבא - להפוך לשחקן משמעותי במכבי".
בסיומה של העונה, שבה מיעט לראות פרקט, החליטו במכבי, בעצה אחת עם שגב, להיענות להצעה של הפועל חולון ולהשאיל אותו במטרה שיקבל דקות ויצבור ניסיון בליגה הבכירה. "בשלב הראשון של העונה בחולון קיבלתי הרבה הזדמנויות וכמות דקות יחסית גדולה", מספר שגב, "אבל במבט לאחור אני יכול להגיד שלא הייתי מוכן במאה אחוז מבחינת בשלות, רמת כדורסל ופיזיות באותה שנה ולא ניצלתי את הקרדיט שקיבלתי. ככל שהזמן עבר, ירדו מספר הדקות שקיבלתי, ושוב ביליתי חצי עונה על הספסל".
אז כבר הוגדרת כהבטחה והדבר הבא בכדורסל. חששת שזה כבר לא יקרה?
"לרגע אחד לא פקפקתי בעצמי וביכולות שלי. זה שאנשים אחרים מגדירים מישהו כהבטחה ואז כותבים שהוא מתעכב, לא באמת שינה לי משהו, כי אותם אנשים לא יודעים מה אני עושה כל יום ואלו תהליכים אני עובר. המשכתי להתרכז בלפתח את עצמי כשחקן".
אתה נעזר לאורך השנים בפסיכולוג?
"בתקופה בווינגייט נעזרתי קצת בשירותיו של פסיכולוג אבל זה פחות התאים לי. אני כרגע מתייעץ בעיקר עם אבא שלי, שמכיר אותי טוב יותר ממה שאני מכיר את עצמי, ועם אור צבעוני, המאמן האישי שלי מעמק יזרעאל, שנמצא בתמונה מאז שהייתי ילד".
אתם עובדים יחד גם במהלך העונה?
"בהחלט. אנחנו מדברים לפני ואחרי כל משחק ומסמנים לנו מטרות ונקודות שאנחנו רוצים להתמקד בהן, כמובן ברוח הדברים שקורים בקבוצה וחלילה לא נגד. אני משתף אותו במה שעובר עליי באימונים, באיך אני מרגיש ובקשיים שאני מתמודד איתם".
לאחר החוויה הלא מוצלחת בחולון, המשיך שגב לנדוד וחתם לעונה בהפועל גלבוע/גליל. שם הדברים החלו להשתנות לטובה, כשהוא תורם 5.7 נקודות ו־3.8 ריבאונדים למשחק. "השנה בגלבוע הייתה מדהימה ואחת הכיפיות ביותר בחיי, למרות הכישלון וירידת הליגה בסיומה של העונה" מספר שגב בהתלהבות, "הפכתי לשחקן לגיטימי בליגת העל, התחילו לדבר עליי ופתאום אני, איתי, הילד מכפר תבור, על המגרש מול מכבי תל־אביב, במשחק שמשודר בטלוויזיה. היום זה כבר מרגיש לי רגיל, אבל אז זו הייתה חוויה נהדרת. אהבתי את האנשים בקבוצה, את הקהל וגם את העובדה שגרתי עשרים דקות מהבית של ההורים".
דווקא אז, כשהדברים הלכו והשתפרו עבורו, הגיעה תחרות האולסטאר השנתית. שגב, שמתנשא כאמור לגובה 2.04 מ', התבקש על ידי מִנהלת הליגה להשתתף בתחרות ההטבעות שבה זכה שנה קודם לכן. הוא הודה על הפנייה ודחה אותה אבל במנהלת התעקשו, מאחר והוא האלוף היוצא והעובדה שיש מעט מדי ישראלים בממדים שלו. שגב הסכים בסופו של דבר. הוא העפיל לשלב הגמר, באירוע שנערך באולם החדש בחולון, אבל בהטבעה האחרונה שבר אצבע ביד שמאל ונאלץ לעבור ניתוח ותקופת החלמה של כמה שבועות.
"עד היום יש לי ביד שבעה ברגים ופלטה, שיישארו שם לתמיד", הוא מספר, "הפציעה עצרה לי תקופה טובה שהייתי בה, אבל בסופו של דבר למדתי בזכותה הרבה עליי ועל החיים. ב־24 השעות הראשונות לא הפסקתי לשאול את עצמי למה הלכתי לתחרות, אבל אז הבנתי שהחלב כבר נשפך וזו המציאות כרגע. התחלתי לחפש דרכים לחזור מהפציעה הזו מחוזק ושחקן טוב יותר וזה היה מבחן רציני בהתמודדות עם פציעה ראשונה בקריירה".
כמה היה קשה לחזור?
"חזרתי לפני הזמן, עם אצבע שבורה, כי לגלבוע היה משחק מכריע על הישרדות בליגה מול אשדוד והצלחתי לשכנע את הרופא לתת לי אישור. רציתי לעזור אבל לצערי הפסדנו, ירדנו ליגה והתחושה הייתה מאוד לא נעימה".
חששת לחזור להטביע?
"בהתחלה כן, היו לי המון חששות והטבעתי רק עם יד ימין. עכשיו כבר הכול בסדר ואני מטביע רגיל".
בתחילת העונה, תחת חוזה לשנתיים נוספות בקבוצה, בחר שגב לשוב ולשחק במכבי תל־אביב. "היו חששות והתלבטויות רבות האם ללכת לקבוצה קטנה יותר ולקבל דקות ותפקיד משמעותי או לבוא למכבי ולהלחם על הדקות", הוא נזכר, "קיימתי כמה פגישות עם אנשים במכבי, שהראו נכונות גדולה שאחזור. הם היו רציניים והבטיחו לי הזדמנות שווה כמו לכל אחד אחר מהסגל, וזה כל מה שרציתי. הדרך הייתה לא קלה אבל בסופו של דבר עשיתי דברים שבכלל לא ציפיתי שאעשה. אני שמח שבחרתי ללכת על זה".
איך היה הקשר שלך עם גיא גודס?
"גודס היה אחד מאלו ששכנעו אותי לחזור והיה לנו קשר מצוין. אני יודע שלא קל למאמן לתת לשחקן צעיר לשחק לפני מבוגרים ממנו, אבל בסוף הוא כן מצא את המקום, הדקות וההזדמנויות והוכחתי לו ולמערכת שאני שווה עבורם".
מהר מאוד החלה העונה של מכבי להתפרק, עם רצף הפסדים בליגה, כישלון ביורוליג ואז ביורוקאפ, חילופי מאמן ושחקנים והרבה מאוד לחץ תקשורתי. "זה לא סוד שלא עשינו באירופה את העבודה כמו שצריך, אבל עדיין, זכינו בגביע ווינר ובגביע המדינה ויש לנו סיכוי טוב לאליפות", הוא אומר, "זו סיטואציה לא קלה אבל הכול בחיים זה עניין של ניסיון. אתה חווה דברים ולומד מהם, אם זה הצלחות או כישלונות. יש שחקנים במועדון שלמדו מה זה לקחת גביע אירופה בקבוצה וצריך גם לדעת להתמודד עם כישלונות. עבורי זו חוויה מחשלת".
עד כמה גדול הלחץ בתוך המערכת כשנכשלים ומפסידים כל כך הרבה?
"יש בזה כמה מרכיבים. קודם כול, במשחק עצמו, לדעת איך להתמודד עם משברים ואם יש משבר, איך להתנהל מול התקשורת, בחדר ההלבשה ובעבודה עם המאמנים, זה הכול יחד".
איך התנהל חדר ההלבשה שלכם בימים הקשים?
"אין לי הרבה ניסיון, אבל אני חושב שאחד הדברים ששמרו עלינו הוא העובדה שהשנה תמיד היה לנו חדר הלבשה חיובי. אני אוהב את השחקנים בקבוצה, יש אווירה טובה, וזה ממש לא מובן מאליו אחרי הכישלונות שחווינו. אני נותן את הקרדיט לחברים".
רכבת השחקנים שבאה והלכה פגעה בדינימקה החברתית?
"אני לא חושב שזה השפיע לרעה יותר מדי".
אתה יכול לשים את האצבע מה לא עבד אצלכם השנה?
"אני לא יודע. אני מתעסק בלשחק כדורסל ולא בלמה ואיך. יש אנשים שזה התפקיד שלהם".
וכאילו שלא היה מספיק ברדק, החלה מחאת האוהדים בנוגע למחירי הכרטיסים. מה דעתך על זה?
"אני מכבד את שני הגורמים, אבל זה עניין של ההנהלה מול ארגון האוהדים ולא עניין שלי כשחקן. אני רק יכול להגיד שהאוהדים חסרים לנו, שאנחנו צריכים אותם ושאני מקווה שהעניינים ייפתרו במהרה
באמצע נובמבר החולף, נאלץ שגב להתמודד גם עם חילופי מאמנים במועדון, לאחר שגיא גודס פוטר מתפקידו ובמקומו מונה ז'אן טבק הקרואטי. "לקח לנו קצת זמן להכיר אחד את השני, אבל יש לנו קשר טוב מאוד ובסופו של דבר הצלחתי להוכיח את עצמי והרווחתי את האמון שלו", אומר איתי, "הוא מעביר לי אימונים אישיים ואנחנו עובדים בעיקר על שיפור הבנת המשחק וסיומות בתוך הצבע. אני מרגיש שמאוד התקדמתי בזכותו בחודשים האחרונים".
איפה אתה מרגיש יותר נוח על המגרש?
"אני מרגיש נוח יותר בעמדה ארבע, כי שם לדעתי היתרונות ההגנתיים שלי באים לידי ביטוי בצורה טובה יותר, אבל תמיד אעשה את המקסימום בכל מקום על המגרש שבו המאמן חושב לנכון להציב אותי".
מה תרצה עוד לשפר?
"אני שואף לשפר בקיץ הקרוב את הקליעה מהעונשין ומחצי מרחק. מדובר בתהליך של עבודה קשה והתמדה שייקח זמן".
אתם מוכנים למשחקי הפלייאוף?
"אני מרגיש שאנחנו מאוד מוכנים וכולנו כבר רוצים להתחיל. זה השלב שאנחנו כשחקנים הכי אוהבים בעונה ואני מאמין שנעשה את העבודה".
הפיינל פור יתקיים בירושלים, אתה רואה מצב שמכבי מפסידה אליפות פעם שנייה ברציפות?
"רצינו כמובן לסיים ראשונים בליגה ולצערי לא הצלחנו, אבל זה עדיין לא אומר שמי שתסיים ראשונה תיקח אליפות. אני חושב שהסיכויים שלנו טובים, אנחנו עדיין מכבי תל־אביב ויש לנו קבוצה מצוינת. נבוא לעשות את המקסימום".
מכבי תשנה פניה בקיץ. תישאר שם בעונה הבאה?
"אני מאוד מקווה להמשיך במכבי, אבל זה תלוי בהרבה מאוד דברים. אנחנו ניפגש בקיץ, נדבר ואני מאמין שיהיה בסדר".
אתה אוהב את החשיפה התקשורתית שאתה מקבל כשחקן הקבוצה?
"לא אגיד שאני אוהב שמזהים אותי ברחוב, אבל למדתי לקבל את זה ומבחינתי זה חלק מהמקצוע. חלמתי להגיע למכבי מאז שאני ילד וזה חלק מהחבילה. לפעילות הקהילתית הרבה שאנחנו עושים אני מאוד מתחבר, כי זה מבורך וחשוב".
ליגת ה־NBA נמצאת ברשימת החלומות שלך?
"כן אבל גם מכבי הייתה חלום והגשמתי אותו. כרגע טוב לי במכבי ואני מקווה להמשיך ולהתקדם צעד צעד ובעתיד, אם תהיה אפשרות, נדון ונשקול ונחליט מה עושים".
למה לא גדלים כאן מספיק כישרונות ישראלים?
"מאיפה הגעת לזה שאין מספיק כישרונות? רק בשנים האחרונות יש את שון דאוסן, עוז בלייזר, בר טימור, רפי מנקו, אדם אריאל, אותי. יש כשרונות ומי שבאמת טוב, יקבל את ההזדמנות ויצליח".
כבר כמה שנים ברציפות שגב מעביר את תקופת הפגרה בין העונות בנבחרות השונות. בהתחלה זה היה בנבחרת הנוער ולאחר מכן בעתודה, כשהוא הופך לדומיננטי יותר ויותר משנה לשנה, "רגע השיא הראשון שלי היה במדי נבחרת העתודה ב־2014 עם שרון דרוקר, כשהגענו למעמד שמונה הגדולות באירופה והייתי שחקן משמעותי", הוא מספר, "בקיץ האחרון הצלחנו להישאר בדרג א' וזו הייתה חוויה נהדרת עם אנשים מדהימים, למרות שנפצעתי בשלב הבתים ושיחקתי רק חלק מהזמן. דן שמיר, שאימן אותנו, הוא איש מקצוע מעולה ומוטי דניאל, שניהל את הנבחרת, עזר לי מאוד".
תהפוך לגורם מוביל גם בנבחרת הבוגרת?
"זו עכשיו אחת השאיפות הגדולות שלי ולשם אני מכוון".
בתור צפוני, הצלחת כבר להתרגל לחיים בתל־אביב?
"אני גר ברמת־גן אבל אם תשאל חברים שלי הם יגידו לך שעדיין לא התרגלתי ואני כבר שנה שלישית פה.
כשאני מגיע למרכז תל־אביב, אני מיד מקבל כאב ראש מכל הצפיפות".
קורה שמבלבלים בינך לבין השחקן והבמאי איתי שגב?
"פעם כשהייתי אומר 'איתי שגב' היו שואלים אם זה אני מהקומדי סטור ואחר כך מהישרדות והיו כמה בדיחות על
העניין. עכשיו כבר קצת יותר מכירים אותי, אז זה קורה פחות".
יש משהו שלא יודעים עליך?
"אני מנגן בגיטרה, פסנתר ומפוחית שלמדתי בכיתה ב' ואני עדיין זוכר קצת. יש לי אורגן אצל ההורים וגיטרה אצלי ברמת־גן ואני מנגן להנאתי".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"אני חי את החלום שלי, של איתי בן החמש שרוצה לשחק כדורסל. המשפחה שלי בריאה, אני עובד בתחביב שלי, אוהב את זה מאוד ונמצא כבר כמה חודשים בזוגיות טובה. אני בחמש".
אקו"ם