טורונטו, בירת העולם: מעבר לגבול עם הראפטורס
כשחצי מתושבי העיר הקנדית הם מהגרים, מה הפלא שהראפטורס היא אחת מהקבוצות היותר בינלאומיות באן.בי.אי • בניגוד למקומות אחרים בליגה, המגוון התרבותי הזה לא נגמר רק בפרקט • הלילה (03:30, ספורט 5) תנסה הקבוצה להשוות ל-2:2 את גמר המזרח מול קליבלנד
יונאס ולנצ'יונאס, ליטאי שנולד שנתיים לאחר נפילת ברה"מ, מזמין בימים האחרונים את תושבי טורונטו לבוא ולחוות חוויה קולינארית מזרח תיכונית אותנטית – ממאפה זעתר, דרך שווארמה בצלחת ועד הבקלוואה המסורתית בסיום. בזמן שרוב שחקני האן.בי.אי מפרסמים תמונה די ממצה של האמריקניות – רכבים גדולים, ביגוד ממותג היטב והמבורגרים נוטפי שומן – בקנדה זה הוא סנטר שהגיע ממזרח אירופה לצפון אמריקה ומוכר לתושבי המקום תבשילים המיוצרים בכלל על ידי שף לבנוני. עד כאן הכל הגיוני. כל עוד אתם מטורונטו כמובן.
ולנצ'יונאס, שבינתיים נעדר כבר שבועיים בגלל פציעה, הוא אחד משישה שחקנים לא אמריקנים בסגל של הראפטורס, כמו גם שני ברזילאים, ארגנטינאי, קנדי וקונגולזי כשהג'נרל מנג'ר, מסאי יוג'ירי נולד בניגריה. רק שבניגוד לקבוצות אחרות בליגה, הקוסמופוליטיות הזאת לא נותרת על הפרקט בלבד. במאמר ל"Players Tribune" לפני חודש סיפר פטריק פטרסון, שהגיע לקבוצה ב-2013, על המפגש הראשון שלו עם היציעים באייר קנדה סנטר: "כששיחקתי במכללת קנטקי הייתי מסתכל לקהל ורואה ש-70 אחוזים ממנו מורכב מאנשים לבנים. גם כאן בטורונטו רואים אנשים לבנים, אבל לצד אסייתיים, אפריקאים ואנשים שהגיעו מכל העולם".
על פניו, זה לא אמור להפתיע במיוחד. טורונטו מחזיקה באחוז השני בגובהו בעולם של תושבים שהיגרו ממדינות אחרות, כמעט חצי. בעוד במיאמי, שמובילה את הטבלה, הדבר נובע בעיקר הודות להגירה מקובה, אצל העיר הקנדית ניתן למצוא מגוון תרבותי עשיר – מסינים והודים, דרך יהודים (וגם ישראלים) ועד פיליפינים. כל אלה, עם זאת, לא ממש קיבלו ביטוי הולם בשני ענפי הספורט המקצועני המובילים והוותיקים יותר בעיר, הוקי ובייסבול. "הראפטורס מגלמים עיר שאנחנו חולמים להיות", נכתב בשבוע שעבר במאמר המערכת של ה"טורונטו סטאר".
הכדורסל, שהצטרף מאוחר מאוד – רק ב-1995 עם התרחבות האן.בי.אי לקנדה – הפך עם השנים לענף ש"טורונטו החדשה" היתה יכולה להזדהות איתו. בקרב ילדים בקנדה, הוא כבר מדורג שני במידת הפופולאריות שלו. רבים מהם ובני משפחותיהם מצטופפים מדי פלייאוף מול מסך ענק מחוץ לאולם של הראפטורס, לעיתים בגשם ובקור, ויוצרים את אחד ממפגני האהדה היותר מזוהים בליגה בשנים האחרונות, אפילו כשהקבוצה משחקת בחוץ.
גם אתמול לפנות בוקר הם היו שם בשעה שטורונטו קטעה את עשרת הניצחונות הרצופים של קליבלנד בפלייאוף הנוכחי, השיגה ניצחון ראשון אי פעם בגמר המזרח (84:99), וצימצמה ל-2:1 בסידרה, לפני המשחק הרביעי הלילה (בין ב ל-ג') באותו מקום. סגנון הכדורסל – אם לקטוע לרגע את האוניברסאליות המתפרצת, בואך סן אנטוניו - אמנם די אמריקני באופיו ומבוסס בעיקר על בידודים של צמד הכוכבים, קייל לאורי ודמאר דרוזן (טורונטו לפני אחרונה בפלייאוף באסיסטים למשחק), אבל החגיגה ביציעים יוצרת תמונות פחות שגרתיות באולמות האן.בי.אי.
כך, למשל, האוהד המזוהה ביותר של הקבוצה הוא נאב באטיה, הודי מזוקן וחובש טורבן, שמדי שנה זוכה להגיש את "יום העדה הסיקית", במהלכו מגיש גור פילים, לא פחות ולא יותר, את כדור המשחק למרכז המגרש – לא בדיוק ג'ק ניקולסון (לייקרס) או ספייק לי (ניקס). גם האוהד הראפר התורן (כי צריך), דרייק, הוא בן לאב אפרו-אמריקנית ולאם יהודיה.
בנובמבר 1946, היה זה האנק ביאסטי, קנדי שהיגר מאיטליה, שהפך לשחקן הבינלאומי הראשון בהיסטוריה של האן.בי.אי. הגארד שותף ולא קלע במשחק הבכורה של הליגה החדשה, ששוחק, איך לא, בטורונטו, לפני שהעיר יצאה להתנזרות של כמעט 40 שנה מכדורסל מקצועני. לפני כמה חודשים, כמחווה לחלקה החלוצי, זכתה לארח את משחק האולסטאר הראשון אי פעם מחוץ ארה"ב. האם תארח גם את הגמר הראשון מעבר לגבול?
אקו"ם