הגענו ליעד: ההצלחה הגדולה של הפועל ב"ש
כבר 40 שנה אני מחכה לרגע שבו אוכל לצעוק, לכתוב ולומר: WE ARE THE CHAMPIONS!!! כל העונה האמנתי בהפועל ב"ש. חלק צחקו עלי, אבל אני לא הפסקתי להאמין
כבר 40 שנה אני מחכה לרגע שבו אוכל לצעוק, לכתוב ולומר: WE ARE THE CHAMPIONS!!! כל העונה האמנתי בקבוצה שלי ולא חששתי לרגע להגיד לכולם שהשנה זו השנה שלנו. חלק צחקו עלי, אבל אני לא הפסקתי להאמין וידעתי שהפעם לא אתאכזב.
הקהל חוגג עם השחקנים. אליפות אחרי 40 שנה .
צילום: יהודה פרץ
את האליפות ההיא לפני 40 שנה ראיתי עם אבי ז"ל, האיש ש"הדביק" אותי בחיידק שנקרא הפועל ב"ש. שבת אחרי שבת הגענו למקום שאיחד את כולנו למען מטרה אחת - לחזור ולראות שוב את הפועל ב"ש אלופה. וזה לא קרה, ובעשורים שחלפו ראינו את הכל מהכל, רק לא את הדבר האמיתי.
השינוי הגדול נרשם לפני תשע שנים, כשאלונה ברקת הגיעה למועדון. כמו קריירה של שחקן שעלה מהנוער, כך היא עלתה והתפתחה. מהרגע הראשון היא עשתה הכל כדי להצליח, אבל הדרך היתה רצופה נפילות ואכזבות.
העונה היה משהו באוויר שגרם להרגיש שהפעם זה יקרה. את המילה "אליפות" איפסנו במחסן, והיא הוחלפה בצמד המילים שהפך למוכר וידוע - "עמה יעמיק".
העונה הזאת היא הצלחה אחת גדולה שהתחילה אי שם בשווייץ והמשיכה במעבר לאיצטדיון טוטו טרנר החדש, ואותה קללה קלישאתית על המעבר לאיצטדיון חדש הפכה במהרה לברכה שחיכו לה 40 שנה.
לכך תוסיפו את ברק בכר, שחקני הרכש, ומעל כולם אליניב ברדה, ותקבלו את המתכון להבדל בין הפועל ב"ש לשאר הליגה. סגרנו עונה חלומית שתיזכר לעד בספרי ההיסטוריה של העיר, המועדון, ובעיקר בקורות חייה של אלונה ברקת. אחרי ככלות הכל, היא עשתה כאן מה שלא עשו קודמיה במשך 40 שנה, בניכוי הנפת גביע לפני כמעט 20 שנה.
וכשאלון יפת שרק לסיום המשחק האחרון של העונה רק לפני שלושה ימים, לפני שהתחלתי לחגוג הסתכלתי לשמיים ואמרתי: "אבא, האליפות הזאת שייכת גם לך".
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם