כוכב הדרום: דודו גורש חי את החלום
בגיל 36, אחרי שכבר השלים עם המחשבה שיסיים את הקריירה בעכו הקטנה, הפך דודו גורש לחומה בצורה בשער הפועל באר–שבע והיה מהגורמים המשמעותיים בזכייה באליפות המדינה. פלא שהוא ממקם את עצמו הכי גבוה שאפשר בסולם האושר?
סיפורו של דודו גורש, שוער הפועל באר־שבע, הוא ללא ספק אחד המרגשים בעונה החלומית של הקבוצה מבירת הנגב, ששברה השבוע בצורת של ארבעים שנה וזכתה באליפות המדינה בכדורגל בפעם השלישית בתולדותיה.
גורש, שחגג בפברואר החולף 36, הגיע לבאר־שבע בתחילת העונה, לאחר שהפך לסמל כשוער וקפטן הפועל עכו ב־14 השנים האחרונות. "קשה לי להגדיר מה שאני עובר עכשיו, כי אני עדיין בתוך החוויה", מספר גורש הנרגש בריאיון למוצש, יום לאחר הזכייה הגדולה, "זה שיכרון חושים שלא נגמר ורק שימשיך ככה".
את השיחה אנחנו מתחילים באוטובוס השחקנים שעשה את דרכו חזרה לבאר־שבע מצילומי "בובה של לילה" בערוץ הספורט. "חזרתי בחמש בבוקר הביתה, אחרי שחגגנו כל הלילה", הוא מספר, "ישנתי שעה, קמתי לילדים ומאז אני על הרגליים".
גורש וחבריו לקבוצה לא עשו לעצמם חיים קלים בדרך לתואר, למרות שהובילו את הטבלה רוב העונה. שני מחזורים לסיום כבר ניצבה באר־שבע בפסגה עם חמש נקודות יתרון על מכבי תל־אביב כשנותרו רק שש בקופה. אבל הפסד למכבי חיפה הביא את הקבוצה למצב שבו הייתה חייבת לנצח את בני סכנין במשחק הסיום בבית. "היה שבוע לא קל בכלל עם הרבה מחשבות ולחצים", מודה גורש, "הימים עברו לאט, השעות לא זזו וכבר הייתה תחושה של תשישות מנטלית. כולם חיכו שהשבוע ייגמר והמשחק יגיע".
ואז בדקה השישית פיראס מוגרבי כבש לסכנין. איך הרגשת?
"היינו בשוק, הגול הזה הגיע משום מקום, מההתקפה הראשונה שהם עשו. כשהכדור נכנס לשער, הסתכלתי אחורה, ראיתי אותו ברשת ואפשר היה לשמוע צרצרים באצטדיון מהשקט וההלם. אני מודה לאלוהים שזה קרה בדקה כל כך מוקדמת ולא השפיע בסופו של דבר על המשחק".
אילו מחשבות עברו בראש?
"ביקשתי בלב מאלוהים שלא יעשה לנו את זה קשה, שייתן לנו קצת נחת. כל העונה היינו במרדף ובמתח והאוהדים היו כל כך בלחץ. אין מאושר ממני שזה נגמר ככה".
ואז אתם משווים ומובילים וזה מתקרב.
"נכון, אבל החמצנו הזדמנות אחרי הזדמנות ופחדתי שחוק מרפי יבוא לבקר, כי בדרך כלל בכדורגל כשאתה מחמיץ ככה, אתה בסוף סופג שער וידעתי שמכבי מובילים. אחרי שהשער השלישי נכנס, חשבתי שקצת מתח ישתחרר אבל הגוף לא נתן ורמת המוכנות הייתה גבוהה, גם כשנשארו דקות ספורות לסיום. לא הצלחתי להירגע למרות שרציתי ואז הגיעה שריקת הסיום והכול השתחרר".
איך חגגת?
"אין לי מושג מה עשיתי, אני צריך לראות את השידור כדי להבין. זה פשוט קרה והיה ספונטני ומעורב בהמון רגשות ובעיקר שחרור של הלחץ הזה, הפורקן של המתח והמחשבות. זה דבר מעייף מאוד והגוף כבר סבל מזה. בסוף זה קרה בדרך הכי טובה והכי מתוקה שיכולה להיות".
האמנת בתחילת השנה שככה זה יסתיים?
"אני לא אשקר, ידעתי שנילחם על התואר ושנהווה יריב בצמרת, אבל לא האמנתי שככה תסתיים העונה, עם מספרים ואחוזי הצלחה כאלה, גם מבחינה אישית וגם קבוצתית".
מתי היה הרגע שהבנת שיש מצב למשהו גדול העונה?
"כשסיימנו בתיקו 0:0 בבלומפילד מול מכבי תל־אביב בפלייאוף, יצאנו מהאצטדיון וידעתי שזה בידיים שלנו ולא יברח לנו".
דודו גורש נולד וגדל בשיכון רסקו בעכו, שני מבין שישה אחים, אח לשני בנים ושלוש בנות. שני אחיו ניסו קריירת שוערים ופרשו. הוא עצמו הגיע לכדורגל במקרה רק בגיל 16. "קמה אגודה חדשה בשם מכבי עכו והם חיפשו שחקנים", הוא נזכר, "כל החברים שלי מהשכונה נרשמו, אז הלכתי גם, למרות שלא הייתי אף פעם בענייני כדורגל. התחלתי את הקריירה בתור קשר אחורי והייתי לא רע".
איך הגעת לשער?
"היה לנו שוער אחד והוא עלה לנוער ארבעה משחקים לפני סיום העונה, ונתקענו בלי. המאמן, מישל סלוק, אמר לי שאני הכי גבוה ושאעמוד בשער ואעשה מה שאני יכול. הייתי טוב במשחקים האלה ובסוף העונה מישל עבר להפועל עכו, שהייתה לה מחלקת נוער רצינית יותר והוא הציע שאעבור איתו ואשחק כשוער. הסכמתי".
אהבת לעמוד בשער?
"בהתחלה לא כל־כך אבל כשהתחלתי להתאמן עם משה בן דוד, מאמן שוערים שהפך למנטור בשבילי, הוא שאב אותי לתוך זה והתאמנו כל יום לבד לפני האימון. עמדתי בשער של נערים א' ובכל העונה הראשונה ספגתי ארבעה גולים. אם במשחק כבר הובלנו בכמה שערים, הוא היה מעלה את השוער השני, הייתי מחליף חולצה והופך לחלוץ".
גורש עלה ושיחק גם בנוער של הפועל עכו, עבר לנווה יוסף בליגה הבכירה, משם חזרה לעכו לקבוצת הבוגרים, ששיחקה אז בליגה השלישית ואת הצבא העביר בתור שוער משנה במכבי פתח־תקווה מליגת העל. בגיל 22 הוא חזר לעכו ובמשך 14 שנים נחשב לחלק בלתי נפרד ממנה, עד שיום אחד הטלפון צלצל.
"אני זוכר את הרגע שבאר־שבע פנתה אליי ומרגיש כאילו האימון הראשון התקיים לפני שעתיים", הוא מספר, "ידעתי עוד לפני סיום העונה שאני אופציה שבאר־שבע בוחנת, אבל לקחתי את זה בערבון מוגבל. בסיום השנה עכו הייתה בחוסר ודאות כלכלית להמשך, יצאתי לחופשה ופנו אליי כמה קבוצות, אבל החלטתי לחכות לראות מה יהיה בעכו. ואז הגיעה הצעה רצינית מבאר־שבע ותוך שנייה הסכמתי, לא היה על מה לחשוב בכלל. אמרתי לאשתי שעוברים לדרום, נסעתי לחתום, חיכיתי רק שהעונה תתחיל והייתי מאושר".
ככה, ברגע אחד, זה לא היה קשה?
"היה לי קשה לעזוב את עכו אבל הייתי שלם עם עצמי. נתתי למועדון את השנים הכי יפות שלי והרגשתי שוויתרתי על עצמי בשביל להיות בקבוצה ולעזור לה. הבנתי שזה הרגע שלי, שמגיע לי לקחת אותו. מתנה כזו מקבלים פעם בחיים, במיוחד בשלב שבו אני נמצא בקריירה, ושצריך לקחת אותה בשתי ידיים".
מה הכוונה שוויתרת על עצמך?
"קיבלתי לאורך השנים הצעות כספיות גבוהות יותר, מקבוצות טובות מהפועל עכו וויתרתי. בחרתי להישאר בבית, בקבוצה שאני הקפטן והסמל שלה".
אתה מצטער היום על הזמן שפוספס?
"אני לא מצטער על שום החלטה בחיים שלי, כי כל אימון שעשיתי וכל הדיפה שהדפתי הביאו אותי לרגע הזה. הגעתי לבאר־שבע מוכן, דרוך, ואני מעריך כל דקה שאני נמצא על המגרש. שום דבר מבחינתי לא מובן מאליו. זו הייתה עונה עוצמתית מבחינה רגשית ואני מוצף ועוד לא יודע איך אני מעכל את כל זה".
היו גם חששות?
"החשש היחיד שהיה לי הוא מה יהיה עם המשפחה. יש לי שלושה בנים ורציתי שיהיה להם ולאשתי טוב. הם התאקלמו פה בצורה מושלמת וכבר לא רוצים לחזור לצפון. המעבר החלק הקל עליי, ועשה לי טוב לראות אותם ככה בבית ובמשחקים".
איך הייתה הקליטה המקצועית שלך?
"קלה מאוד. יש לנו קבוצה עם אנשים מדהימים וזה מועדון שבו אתה כשחקן מקבל את כל הכלים ואין שום סיבה לא להצליח".
מה הקסם שלכם?
"יש כאן צוות מקצועי שהקים ברק בכר, שעד היום לא נתקלתי בו, עם ירידה לפרטים הכי קטנים. ראית השנה שכל שחקן שישב קצת על הספסל חזר למגרש בשיא הכושר, וזו עבודה של הצוות המקצועי. יחד עם מה שאלונה (אלונה ברקת, בעלת הקבוצה, ד"מ) נותנת, לא הייתה סיבה שזה לא יתחבר ויצליח".
איך העבודה עם ברק בכר?
"כיף לעבוד עם ברק, הוא לא מאמן טיפוסי. אין אצלו דיסטנס, הוא מאוד מכבד את השחקנים ובעיקר מבין אותם. הוא יודע איך לעשות כיף לשחקנים באימונים ואיך שחקן חושב ומה הוא מרגיש, הוא בא משם".
איך הקשר שלך לאלונה ברקת?
"אין לי קשר מעבר לבעלים־שחקן, אבל אלונה נותנת הרבה שקט לשחקנים. היא לא מתערבת ומביעה את הדעה שלה בצורה הכי נכונה ותרבותית שיש. מגיע לה שאפו גדול על כל מה שהיא עושה. היא חתומה בענק על האליפות הזאת".
אי אפשר בלי מילה על אליניב ברדה.
"אליניב ברדה הוא הרוח של המועדון. התשוקה שלו, הצניעות והאהבה לקבוצה ולאוהדים מדהימה. כל כך שמחתי גם בשבילו, זה בער בו לקחת את האליפות וזה מגיע לו".
יש לכם סגל גדול, זה יצר מתחים כשחלק מהשחקנים לא זכו לדקות משחק?
"כששחקן לא משחק לא קל לו, אבל זה אף פעם לא בא לידי ביטוי בחדר ההלבשה שלנו. אני חושב שמה שעזר היא ההבנה של השחקנים שבשביל לקחת אליפות כולם צריכים להיות טובים. אין 11 שחקנים, שישחקו מתחילת העונה עד לסופה. כשאתה רואה את ברדה, הקפטן והסמל, יורד לספסל ומקבל את זה כמו גבר, אז אין סיבה שלא תתנהג כמוהו".
נראה שמאוד נקשרת לבאר־שבע.
"מאוד. אני חושב שהעיר הזו התברכה באנשים מדהימים. התאהבתי בהם ובעיר ואני כבר לא יודע איך בעתיד אחזור לגור בצפון וכבר שוקל להישאר לגור פה אחרי הכדורגל".
איך הקשר שלך עם האוהדים?
"מדהים לראות כמה האוהדים אוהבים את הקבוצה וזאת אחריות מאוד גדולה וכבדה. אני חושב שזה היה הקושי הכי גדול בשבילי, האחריות הזאת".
איך הם התנהלו בשבוע האחרון?
"בשבוע האחרון הרגישו תכונה בכל מקום והמתח גרם לשקט בעיר. זה לא האוהדים של באר־שבע בדרך כלל, כאילו העיר נעמדה דום וחיכתה למשחק".
גורש, שספג 24 שערים בלבד ב־36 מחזורי ליגה (ראשון בליגה, יחד עם שוער מכבי תל־אביב) שיחק כאמור שנים ארוכות במדי עכו, שירדה השנה ליגה. הוא נחשב לשוער שקט ושקול, שלא מפסיק לרגע לעבוד קשה, אבל כשעבר דרומה, הביטו עליו האוהדים תחילה בעיניים חשדניות. הם כבר ראו בחלומותיהם תואר אליפות והוא הגיע בגיל מבוגר מקבוצת תחתית ולא היה מוכר. אבל מהר מאוד הוא רכש את אמונם ואהבתם.
"את ההכרה המקצועית מהמאמנים והשחקנים תמיד קיבלתי וידעתי מה אני שווה", הוא אומר, "אבל כשאתה משחק בקבוצה קטנה, כשאין קהל ואין לחץ, מתייחסים לזה קצת בזלזול. כשעברתי לבאר־שבע ידעתי שזה הזמן שכולם יראו ויגלו את היכולות שלי".
ב־2011 גורש היה קרוב בפעם הראשונה למטרה שלו, לעבור לקבוצה גדולה. מוטי איווניר אימן אז את מכבי תל־אביב ובקבוצה פתחו מולו במגעים כדי שיעבור. "ישבנו, דיברנו וסגרנו פרטים אבל לקחתי סוכן תוך כדי תנועה ואיכשהו זה נפל בסוף", הוא נזכר, "עשיתי טעויות ויריתי לעצמי ברגל וזה היה קשה מאוד. כל הקריירה עבדתי בשביל להגיע למועדון בסדר גודל כזה והנה זה מגיע ובסוף פגעתי בעצמי".
איך התאוששת?
"הייתה שנה לא קלה אחרי שזה נפל, אבל הצלחתי להשלים עם זה והמשכתי לעבוד קשה, כמו שאני אוהב, ולהציג את היכולת הטובה שלי".
היה שלב בקריירה שבו חשבת שכבר לא תפרוץ?
"כן, בגיל 33 כבר ויתרתי והחלומות שלי הפכו רדומים. אמרתי לעצמי שזה כבר לא יקרה ושכדאי להתרכז בהפועל עכו. התחלתי לחשוב על סיום הקריירה".
עד מתי תמשיך לשחק?
"אני כרגע לא חושב רחוק מדי, אלא רק על העונה הבאה. אני צפוי לקבל הודעה בימים הקרובים על מימוש האופציה שיש לי להמשיך עוד שנה ואלוהים גדול. ברגע שאני פה ולקחתי אליפות, השגתי את מה שרציתי ומבחינתי עכשיו הכול זה בונוס".
הקפצתם את רף הציפיות לשמיים.
"הציפיות יעלו, אבל האליפות הזו תוריד מעמסה גדולה מהאוהדים שלנו, שכל כך רצו את זה, ואפשר יהיה להתרכז במשימות הבאות שיש לנו. יש לנו שלושה שבועות פגרה לנקות קצת את הראש".
זה כלום, אתם תכף חוזרים להתאמן.
"שאלו יהיו הצרות שלנו. ננוח ונחזור בכל הכוח. יש הרבה משימות להפועל באר־שבע השנה".
תגיעו לאלופות?
"לא פשוט, אבל אני מאוד מקווה. יש לנו קבוצה מצויינת".
בנוסף להצלחה הגדולה בבאר־שבע, זכה השבוע גורש לזימון מאלישע לוי לסגל הנבחרת, שמתחילה להתכונן למוקדמות המונדיאל. הוא הוזמן לראשונה לסגל הלאומי כבר בימיו של לואיס פרננדס, אבל עדיין לא רשם הופעה בינלאומית. "אין יותר כיף מלהיות בנבחרת", הוא אומר, "זו חותמת לכך שמעריכים את היכולת שלך ואני מקווה גם לשחק".
יש קמפיין קשה בדרך, מאמין שתוביל אותו בשער?
"אני חושב שכל שוער שמגיע לנבחרת ראוי לעמוד בשער ולהוביל אותה. יש שלושה שוערים מצויניים ומי שהמאמן יבחר, ישחק. זה באמת קמפיין לא קל אבל לך תדע, דברים קורים".
אומרים ששוער צריך להיות משוגע. אתה לא עושה רושם כזה.
"עידן השוערים המשוגעים יצא מהאופנה ובכדורגל המודרני התפקיד של השוער השתנה. הוא חייב להיות אינטליגנט, לתפקד בתור בלם נוסף, לדעת לשלוט בכדור ולהכתיב את קצב המשחק. אני באופן טבעי בנאדם שקט ולדעתי זה מה ששוער צריך להיות, בכדי להקרין את זה על הקבוצה ולתת לה ביטחון".
הילדים שלך משחקים כדורגל?
"האמת שזה מדהים, כי כשהיינו בצפון הם היו פחות בעניין ופה הם קיבלו את כל השיגעון. באר־שבע זו עיר של כדורגל".
על מה אתה חולם?
"בכל שנה אני יושב עם עצמי ומציב מטרות לשנה־שנתיים קדימה. את המטרות שהצבתי לשנה הזו הגשמתי. עכשיו אני צריך שוב לשבת, לנקות את הראש ולהחליט הלאה מה אני מצפה מעצמי בצד האישי והקבוצתי".
יש משהו שלא יודעים עליך?
"עד שהגעתי לבאר־שבע, עסקתי הרבה בגלישת רוח וכל פעם שהייתה רוח, לקחתי את הציוד ויצאתי לים. זה חסר לי מאוד. אם בבאר־שבע היה ים זה היה פשוט מושלם. אחזור לזה אחרי הפרישה".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"אני ב־5.8 ונמצא באופוריה. כל העונה הזו היא חלום אחד גדול; העיר הזו, הקהל, האליפות, הכול. יש שחקנים שיכולים לשחק עשרים שנה בקבוצת צמרת ולא ייקחו תואר ולי יש אליפות בעונה ראשונה מדהימה. חנכתי פה אצטדיון חדש, הכרתי אוהדים, עיר חדשה, שכנים חדשים והרווחתי עולם ומלואו, רק שימשיך ככה".
אקו"ם