״קנינו את חוסר ההצלחה שלנו בהרבה בורות״
עידן אלישע לוי בנבחרת ישראל יחל הערב במפגש מול סרביה, אבל סביבת העבודה של הנבחרת ממשיכה להיות מיושנת. הפיזיולוג מולי אפשטיין: "אלמנט הפיתוח הגופני של הכדורגלן הישראלי מוזנח, כמו פס ייצור של מכוניות דפוקות". מאמן הכושר תמיר לוי: "המעטפת הממלכתית כאן לא רצינית, ומי שמשלם את המחיר אלה הכדורגלנים"
נבחרת ישראל בכדורגל תשחק הערב בנוביסאד מול סרביה, במה שאמור להיות עידן חדש תחת המאמן הנכנס אלישע לוי. אבל כפי שנראה תהליך הבחירה החלטוריסטי והלא רציני של המאמן, נראה שאולי יש מאמן חדש, אבל המנגנון, ההתנהלות וסביבת העבודה של הנבחרת הישראלית תישאר מגושמת ומיושנת, ותקשה מאוד על הנבחרת הישראלית להמציא את עצמה מחדש. נורות האזהרה נדלקו כבר בעצם בחירתו של הצוות שיעבוד עם המאמן. לוי בחר בעמיר תורג׳מן, רפי כהן וערן שדו, שלושה אנשי כדורגל סבירים אבל ממש לא מהשורה הראשונה, ובכך הוא מנציח את השיטה הישנה, שלא הוכיחה את עצמה עד היום- של מינוי מקורבים לסוג של משרות אמון.
אני ציפיתי שאלישע, מאמן ישראלי טוב ומנוסה, אבל עדיין חסר ניסיון מספק בכדורגל הבינלאומי, יצרף לצוות שלו עוזרים עם מוטת כנפיים אוניברסלית - הם יכולים להיות ישראלים עם ניסיון בחו״ל, או עוזר או מאמן כושר בעל ניסיון והשכלה רחבים יותר מהמקומיים, שיאפשרו לשחקנים הישראלים לייצר קפיצת מדרגה שלא מגיעה לאורך כמעט 25 שנה של משחקים באירופה. ישראל שתשחק הערב מול סרביה, היא בדרך להיות ממשיכת דרכן של נבחרות ישראל, שלא הצליחו להטביע חותם ונשארו לא משפיעות ולא חשובות ביבשת, שלא סוגרות פערים מהיריבות, שלא לדבר על עלייה לטורניר בינלאומי גדול. ההתנהלות הישנה חדשה בהחלט לא מבשרת טובות לגבי העתיד.
אחד הכישלונות הכי גדולים כאן היא הדרך שבה כדורגלן ישראלי מאבד כבר בתחילת דרכו, בגיל 8 או 10, את הסיכוי להתחרות שווה בשווה מול יריבו האירופי.
מולי אפשטיין, פיזיולוג מאמץ וראש תחום הכשרות מיוחדות בבית הספר למאמנים במכון וינגייט, מדבר על מצב ההכשרה של כדורגלנים כאן, ומתייחס למעמד הכושר הגופני בישראל במונחים של ״ימי הביניים״.
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
לכישלון של נבחרות ישראל לדורותיהן יש פנים ויש כתובת. אפשטיין אומר: ״קנינו את חוסר ההצלחה שלנו בהרבה בורות״. הוא חושב שבישראל מדברים עדיין בשפה לא עדכנית ביחס לנורמות המודרניות: ״בשפה המקצוענית הבינלאומית, לא מדברים בכלל על ״מאמני כושר״, אלא על מאמן גופני. מאמנים רבים עדיין תקועים עמוק בקונוטציות הצבאיות העתיקות של לרוץ על הגבעות ולעשות מסע אלונקות. היחס כאן למושג כושר על מרכיביו, הוא עדיין ארכאי ולא רלוונטי. הדבר נוגע בעיקר לאימון בגילאים הצעירים״.
לפי מה שאתה אומר - אם לא יהיה שיני דרמטי בגישה, הכדורגלן הישראלי לא יגיע לעולם לרמה כדורגלן אירופי.
״אם אני עושה אנלוגיה לתהליך הכשרה של כדורגלן ישראלי ומשווה אותו למפעל ייצור מכוניות- כמו שייצאו מכוניות דפוקות, גם הכדורגל הישראלי, בתהליך ההתפתחות שלו, נדפק. בתהליך בנייה יש שני מרכיבים דרמטיים והם היכולת טכנית של שחקן, והיכולת הגופנית שלו. אם אתה מזניח את האלמנט הגופני, אז אין תשתית שתתמוך בטכניקה. שחקן שלא יכול לצאת במהירות מהמקום, לא יוכל לעשות תנועה מהירה עם הכדור ברחבה. הטכניקה שלו תקרוס כי אין לו תשתית גופנית.
אני זוכר שלאורך שנות דור דיברו על זה שהכדורגלן הישראלי הוא טכני...
יש לו שליטה בכדור שמתאימה למופעי רחוב ולקרקס, אבל בכדורגל המודרני, אתה צריך תוך כמה עשיריות שניה להחליט מה אתה עושה עם הכדור, כי היריב לוחץ אותך. ההבדל בין רמה נמוכה לרמה גבוהה של משחק הוא שב נמוכה השחקנים עובדים בשביל הכדור, הם רודפים אחריו, ובכדורגל המודרני הכדור זז על המגרש והוא תמיד יותר מהיר מהשחקן. מה שברור הוא שאי אפשר להתאמן בעצימות נמוכה ולשחק מהר.
איפה אתה מזהה את החולי המרכזי אצלנו?
אם נער מתבגר אצלנו ישחק כדורגל 4 פעמים בשבוע, הוא לא יוכל לפתח יכולת גופנית ולבנות תשתית אתלטית. זו עבודה שצריך להשקיע מגיל צעיר ובאופן נכון. האסון אצלנו הוא שבגיל 10 עובדים איתם על ״איך לעמוד על המגרש״, ומה שחשוב זה לנצח בשבת. ככה לא יהיה פה כלום. מאמן של שחקנים צעירים צריך להבין שהתפקיד שלו הוא לבנות ולגדל שחקנים, לעומת מאמן של בוגרים, שהתפקיד שלו לייצר נצחונות.
אפשטיין, שמעולם לא הוזמן כאיש מקצוע לאף אחד מהוועדות שקמו בשנים האחרונות לחקור את הכישלונות בכדורגל כאן, נותן את הדוגמה הבלגית להכשרת כדורגלן: ״הילד הבלגי זוכה בכל שבוע לשני אימונים של העשרה גופנית באולם ספורט. הבלגים עובדים קשרים גופניים שמשכללים את היכולת האישית ועושים אימוני זחילה, תלייה, טיפוס, קואורדינציה וגמישות. העבודה יוצרת גירויים עצביים ומעשירה את הנער הבלגי בהשכלה תנועתית. בישראל תקועים עדיין עם מאמני כושר שמריצים שחקנים ומשתמשים במתודות ישנות שלא קשורות לעולם המודרני״.
בלגיה, מדינה של 10 מיליון תושבים, גדולה במעט מישראל, היתה נתונה במשבר מקצועי עמוק בכדורגל שלה, עד שבנתה את עצמה מחדש. שם, כמו באירופה ובניגוד לישראל, הליגות מתחילות רק מגיל 14, ועד אז עסוקים בבניית תשתית גופנית ועושים טורנירים אזוריים. הבלגים והאירופים בכלל הבינו שילד צריך לגעת בכדור, ולכן בנו מערך אימונים שבו משחקים אחד על אחד ומעצימים את היכולות שלו המותאמות לגילו, ולא מעמתים אותו עם תפיסה מרחבית שעדיין חסרה לו בגיל צעיר.
אפשטיין מדבר על הצורך בשדרוג מרכיב התנועה של השחקן על המגרש, מעצם העובדה שלאורך משחק שלם, הכדור נמצא ברגליים של השחקן בערך 50 שניות בסך הכל: ״ ילד בן 8 חשוב שיידע לעשות סקווטים, כי אם תתחיל ללמד אותו רק בגיל 20, שזה תרגיל בסיסי, אז הוא אבוד כי יהיה חסר לו אלמנט חשוב ליציאה מהמקום, לניתור ולכוח מתפרץ״.
לאורך כל השנים אני שומע על מאמנים כאן, הכי בכירים שיש, מתלהבים מזה שנסעו להשתלמות בצ׳לסי או בריאל מדריד.
״זה מצחיק. אני קורא להם מאמני יוטיוב. אתה רואה כל מיני אימוני כושר מוקלטים ואלא יודעים אם זה בברצלונה או בלסטר. מאמנים ומאמני כושר כאן נוסעים להשתלמויות כאלו, שהן לרוב שטחיות ולא מתאימות לבסיס האתלטי שמתאים לשחקנים שלהם. אני מציע להם שייסעו לשבוע למועדון מליגה שנייה באיטליה, וילמדו דפוסי אימון. היעדר התכנון אצלנו יוצר את הכשלים. אתה מכיר את הריצות הארוכות שמאמני כושר עושים בתחילת אימון? זו תפיסה עתיקה מעולם האתלטיקה שלא קשור לכדורגל. בדרך כלל כולם מרגישים בריצות האלו כמו בטירונות, ומחכים שהיא תיגמר או מחפשים קיצורי דרך.
"מאמנים כאן נכנסים לתחום הסיבולת ואז מעמיסים לא נכון על מערכת העצבים, ולא מצליחים לפתח את המרכיבים המשמעותיים של המשחק. בכדורגל, להבדיל מאתלטיקה, אין רצף ומונוטוניות שמתאימים לסוג הריצה הארוכה הזאת. זה לא מתאים לענף. במקום ריצה ארוכה שלא תורמת שום דבר, צריך לבנות לכדורגלן מערך של משחקונים, נגיד 4 משחקונים שמחולקים כל אחד 12 דקות, על שטח קטן. זו עבודה בתחום האירובי שמייצרת אינטראקציה בין השחקנים, ומשפרת מיומנות וקבלת החלטות״.
תחום הכדור הגופני בישראל פרוץ לחלוטין. גם מאמני הכושר הבכירים בישראל, הם בוגרים של קורסים בסיסיים למדי של חדרי כושר, שהעשירו את עצמם בהשתלמויות ספציפיות.
קפיצת המדרגה של מכבי ת״א בשנים האחרונות, קשורה לא מעט בשדרוג הפיזיולוגי של השחקנים שלה. את המערכת שם מוביל הספרדי חואן טוריחו, שהיה 17 שנה מאמן הכושר השני של ולנסיה, עבר למכבי ת״א, עבר לברייטון וחזר למכבי ת״א. יש לו תואר ראשון ותואר שני עם התמחות בכדורגל, בסך הכל 7 שנות לימוד בנושא הכושר הגופני.
בישראל הליך ההכשרה של מאמני הכושר הוא פרוץ, לא מעמיק ולא מוסדר ברמות הנדרשות. יש עשרות מוסדות שיכולים לתת תעודת מדריך חדר כושר, ואין חוק שקובע מיהו מאמן כושר. הכשרתם של מאמני כושר לא מוסדרת מבחינת חוק הספורט. בכירים בענף מדברים על כאוס בענף ועל חוסר התאמה בין כישורי המאמן לעבודה בשטח. מדריך חדר כושר או מורה לחינוך גופני יכול להיות מוסמך מבחינת התעודה, אבל אין קשר בין מה שהוא למד, לבין עולם הספורט המקצועי.
אחד מאמני הכושר המוכרים שביקש להתייחס למצב שלא בשמו אומר; ״מאמנים של חדר כושר מאמנים שרירים, והם עובדים בצורה מבודדת על שריר מסויים. מאמן כושר בקבוצת כדורגל צריך מיומנות מתאימה כדי לאמן תנועה ולייצר עבודה מורכבת שמתאימה לפונקציות להן נדרש השחקן. גם בתנועה יש בניית שריר, אבל זו לא תנועה מבודדת. אני צריך מאמן שמבין בשרשרת קינטית, ולא בעבודה על שריר מבודד״.
במציאות קבוצות הכדורגל מקבלות באדי בילדרים, מאמני חדר כושר שעובדים ״לפי החלקים של הפרה״, בעוד שהמציאות דורשת שהפרה תרוץ מהר.
תמיר לוי, 46, היה אתלט מחונן מגיל 14 והתמחה בריצת 800 מ׳. בגיל 24 סיים להתחרות ברמה התחרותית. הוא שירת בצבא במחלקת כושר קרבי בווינגייט והיום הוא יועץ בכיר ומפתח תוכניות לימוד והדרכה למרכז יובל שפועל במספר שלוחות בצפון הארץ, בכפר תבור, רמת ישי ובית איל. ללוי תואר ראשון מאוניברסיטת ניוקאסל ותעודת הוראה בחינוך גופני. יש לו גם תואר שני בחינוך מאוניברסיטת תמסוולי באנגליה.
לוי היה מנהל השלוחה הצפונית להכשרת מדריכים של בית הספר למאמנים בווינגייט ואפילו היה בעצמו מאמן כושר בהפועל בית שאן (לאומית) והפועל קרית שמונה, כשבני טבק אימן שם. לוי הכשיר בזמנו את עודד קטש שעבר אצלו קורס מדריכי כדורסל, בימים שקט, אימן בגליל עליון, ואיגוד הכדורסל דרש ממנו תעודת מדריך מוסמך. גם מאמן הכושר החדש של נבחרת הכדורגל, ערן שדו, היה חניך שלו.
דיברתם אחרי שהוא מונה?
לוי: ״בוודאי. התקשרתי לברך אותו ואמרתי לו מה אני חושב על מצב הכושר הגופני בכדורגל כאן. הוא הסכים עם כל מילה שלי, וביקש שאני אעלה את הנושא לסדר היום. אגב, ההכשרה של ערן היא מורה לחינוך גופני וקורס קצר של 100 שעות שמתמחה במשחקי כדור. הוא אמר לי שעשה במשך השנים הרבה השתלמויות. הייתי בצוות המורים שלימד אותו בתואר הראשון, אבל ברור שתואר בחינוך גופני לא קשור בכלל לכושר הגופני עצמו, ולומדים שם בחומר הלימודים תחומים שהם בכלל מתחום החינוך, שלא קשורים לעיסוק הישיר שלו״.
אתה אומר למעשה שהתחום של הכושר הגופני בישראל פרוץ וכמעט חובבני.
״מה שמדהים הוא שמדינת ישראל אינה מכירה בכושר הגופני כענף ספורט. אין אצלנו חוק שמחייב הוצאה של תעודת מאמן כושר, כדי לעסוק בתחום. בענפי הכדור לעומת זאת, יש חובה בחוק הספורט להוציא תעודת מאמן. אני לא מאשים את מאמני הכושר כאן, אבל המעטפת הממלכתית כאן לא רצינית, ומי שמשלם את המחיר אלה הכדורגלנים במקרה שלנו. במכבי ת״א למשל עובדים עכשיו נכון, כמו במועדונים גדולים בעולם״.
גם לוי מדבר על הפערים המתרחבים בין הכדורגלן הישראלי לאירופי, ככל שעולים בגיל. הוא טוען שבישראל לא עובדים נכון ומספיק על נושא הכושר הגופני והפיזיות במשחק: ״הכושר הגופני נחשב פחות אצל אנשי מקצוע בארץ וזה מאוד משונה שלא הפנימו את הבעיה. כדי למנוע את הצניחה בפערים ובהצלחות בין נבחרות צעירות לבוגרים, צריכים להבין שמוכרחים להשקיע בבנייה נכונה ובשיפור הפיזיות במשחק, שזה אומר שילוב של כושר גופני, זריזות, כוח מתפרץ קואורדינציה ועוד. בלי המרכיב הזה בבנייה של שחקן, נמשיך לדשדש מאחור״.
ברמת נבחרת ישראל, אפשטיין חושב שתפקידו של מאמן הכושר פחות חשוב לעומת מאמני הכדור בקבוצות בהן משחקים השחקנים. באימון נבחרת לא בונים כושר, המושג ״קבלן חימום״ לא מקובל. אין דברים כאלה. מאמן הכושר הוא חלק מהצוות המקצועי ויש לו אחריות על הרבה מאוד דברים כמו בקרה, מדידות, שקילה, תזונה, קשר עם הצוות הרפואי, שיקום, בקרת עומסים שבועית וניתוחים סטטיסטיים. החשיבות של מאמן כושר בנבחרת נמדדת אחרת בתקופה של הכנה לטורניר גדול, ובמהלך טורניר כשצריך לחלק עומסים ולדעת להכיר תהליכים של התאוששות.
המושגים ״הגרלה אכזרית״ או ״דור פחות טוב״ מקבלים פרופורציה אחרת כשמבינים שבישראל לא עושים את העבודה הנכונה כדי לסגור את הפערים אפילו ממדינות שנחשבו רק לפני חמש ועשר שנים לפחות טובות וחסרות משאבים לעומתנו. ההתאחדות לכדורגל לא דורשת נכון להיום תנאי סף אמיתיים למי שצריכים להוביל באמת את הכדורגלנים הישראלים לעידן אחר. מנהל הספורט לא מכיר במקצוע מאמן הכושר, כיוון שהוא לא משוכנע שאפילו מאמני הכדור בליגת העל שולטים בפיזיולוגיה, בתורת התנועה, אנטומיה, היבטים אורטופדים של פציעות, תזונה במאמץ ובעיקר -פיתוח יכולות אתלטיות לשחקן כדורגל על פי הצרכים הנדרשים.
מינויו של אלישע לוי היה אמור לבשר על עידן חדש, אבל גם אם הוא עצמו ראוי, הדרך בה מונה והצוות בו בחר, שילווה אותו בשנים הקרובות במשימות הנבחרת, מלמדים שבניגוד למערב - בישראל אין כל חדש.
אקו"ם