מותג השווה זהב: גולדן סטייט הפכה ללהיט עולמי
משריקות בוז ביציעים לכרטיסים של עשרות אלפי דולרים: איך הפכה גולדן סטייט מסמל לכישלון, לקבוצה שמתחרה עונה שנייה על תואר האליפות ב-NBA. וגם: למה היא עלולה לשבור את הלב לעיר שלמה?
"אתם אולי לא יודעים את זה, אתם אולי לא מאמינים לזה אבל פעם, לפני כמעט 40 שנה, גולדן סטייט היתה אלופת האן.בי.אי. שלושה עשורים וחצי אחרי היא הפכה להיות המועדון המעונה ביותר בכדורסל האמריקני; כזה שנטול זהות מלבד תווית ה'הם גרועים כל עונה, הם תמיד מפשלים, אבל יש להם את הקהל הכי טוב'. באיזה שלב האוהדים האלה יגידו 'מספיק'?". (ביל סימונס, ESPN, מארס 2012).
שריקות הבוז ברחבי האורקל ארינה היו צורמות במיוחד. באופן סמלי, דווקא בשעה שגולדן סטייט בחרה לכבד את עברה ותלתה את גופייתו של כריס מאלין, העדיפו האוהדים להפר את השקט שנשמר עשרות שנים. במשך 35 שנה עד לאותו רגע, הווריורס החמיצו את הפלייאוף 29 פעמים, ניצחו רק בארבע סדרות ולא חיברו שתי הופעות פלייאוף רצופות יותר מ-30 שנה. הקורבן באותו יום היה הבעלים החדש יחסית, ג'ו לייקוב, שמספר ימים לפני זה אישר את מעברו בטרייד של חביב האוהדים, מונטה אליס.
התקרית הובילה את סימונס לכתוב מאמר שזכה לכותרת "איך לאמלל בסיס אוהדים ב-60 צעדים" – מהסוג שהיום, בפרספקטיבה של ארבע שנים, נראה כאילו נלקח מגלול אחר. לאחר שהוא מפרט באריכות כשל ועוד כשל, סימונס חותם במילים: "אני שואל אתכם - אתם לא הייתם שורקים בוז?"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
זה היה לכאורה רגע חסר משמעות במשחק עונה סדירה משמים בינואר האחרון בלוס אנג'לס. גולדן סטייט עמדה להביס את הלייקרס החלשים בדרך למאזן 2:33 נדיר, והמצלמות תפסו לפתע תמונה משעשעת בשורות הראשונות בסטייפלס סנטר: אוהד מלוכסן עיניים, לבוש בגופייה של החולצה המארחת, שולף גופיית ווריורס כחולה ומבצע "חילוף הכרחי". היו אלה תמונות די מתסכלות לשרידי האותנטיות שאיכשהו נותרו בליגה הזאת, אבל גם בעלות משמעות סמלית: אם מישהו לא הבין עד עכשיו, גולדן סטייט היא מותג מנצח.
כמעט 60 אלף דולר השקיע אוהד בעל אמצעים אתמול לפנות בוקר בזוג כרטיסים על הפרקט למשחק מספר 7 בגמר המערב, זה שבו הווריורס הפכו לקבוצה העשירית בלבד בהיסטוריה ששבה מ-3:1 ל-3:4 לאחר 88:96 על אוקלהומה סיטי בבית וההעפלה לגמר האן.בי.אי, שייחל מחר בלילה (בין חמישי לשישי) מול קליבלנד. המחיר הממוצע, אגב, עמד על 900 דולר. ובניגוד לנבואה של סימונס מלפני ארבע שנים, האוהדים ממש לא אומרים "מספיק".
"הכוח הוא במספרים", מכריז בגאווה מוטו הפלייאוף של גולדן סטייט, מהמתקדמות באן.בי.אי בכל הנוגע לניתוחים אנליטיים מקצועיים – עובדה שמתיישבת עם כך שהבעלים שלה מגיעים מסצינת ההי-טק בסיליקון ואלי. והמספרים – ולא רק אלה של אחוזי השלשות – בהחלט מספרים סיפור הצלחה, גם מחוץ למגרש.
בתוך שנתיים קפץ מספר העוקבים בפייסבוק של הקבוצה מ-700 אלף ל-7.5 מיליון כשיותר מ-70 אחוזים מהם מגיעים מחוץ לארה"ב, לעומת 45 לפני שנתיים. נכון להיום, הווריורס היא גם קבוצת הליגה המדוברת ביותר בפייסבוק. במהלך "בלאק פריידי" המסורתי בנובמבר האחרון שברו חנויות האן.בי.אי שיא מכירות כששבעה מתוך עשרת הפרטים הנמכרים ביותר היו של גולדן סטייט, רובם מן הסתם של סטף קרי.
גם ערוץ הטלוויזיה של הליגה (NBATV) רשם העונה את שני משחקיו הנצפים ביותר מאז נפתח ב-1999; שניהם של הווריורס. כשזו המציאות – מה הפלא שהשווי המוערך של המועדון שלייקוב רכש ב-2010 תמורת כ-450 מיליון דולר, עומד על היום על כשני מיליארד.
"מעולם לא חוויתי מצעד אליפות כזה", הצהיר מבלי למצמץ ביוני האחרון, סטיב קר, מי שבעברו כשחקן השתתף בחמש כאלה – שלוש מהם במטרופולין ענק בדמותה של שיקגו. עבור כמיליון האוהדים שהציפו אז את רחובותיה של אוקלנד, עיר שמזוהה לא מעט עם פשע, אלימות ובעיות חברתיות, היתה זו הכרזת עצמאות.
לפני מספר שבועות התגאה דניס יו, האמון על נושא הפרסום הדיגיטלי בגולדן סטייט, על כך שהקבוצה הצליחה להגיע לקהלים יותר מבוססים כלכלית. כאלה, מצויים בעיקר בסן פרנסיסקו, המאפשרת למועדון פוטנציאל רווח אטרקטיבי יותר מאשר אוקלנד.
ב-2019, אם יתגברו על בעיות בירוקרטיות, אמורים הווריורס לנטוש את האורקל ארינה, האולם הישן ביותר באן.בי.אי (נפתח ב-1966), ולעשות את הדרך מערבה למתקן חדיש בסן פרנסיסקו, שבה שיחקו אי אז בשנות ה-60, לאחר שהיגרו מפילדלפיה – מעבר שהוגדר על ידי נשיא המועדון, ריק וולטס, כ"תזוזה של בסך הכל שמונה מייל (כ-13 ק"מ) מערבה". את היעד הגאוגרפי המועדף הדגימו הבעלים החדשים כבר כשרכשו את המועדון לפני חמש שנים והציבו את גשר המפרץ, המחבר בין שתי הערים, על הלוגו החדש. העונה השיקו גופיות רטרו עליהן נכתב "The City" – כינויה של סן פרנסיסקו בפני תושבי האזור.
בדירוגים השונים זכו אוהדי הווריורס בעבר לציון נאמנות גבוה לאור שיעור הנוכחות הגבוה שלהם במשחקים לאורך השנים, לעומת אחוזי ההצלחה הנמוכים של הקבוצה. "למועדון היה מוצר מחורבן בכל השנים האלה ועכשיו שהם טובים, מה הם עושים", אמר לפני שנתיים טום בייטס, ראש עיריית בארקלי הסמוכה לאוקלנד, "הם מענישים את האנשים שתמכו בהם בתקופות הקשות".
ההצלחה המקצועית והקפיצה האסטרונומית במחירי הכרטיסים – ממחיר ממוצע של 61 דולר ב-2012 ל-328 העונה – שינתה מן הסתם גם את ההרכב הדמוגרפי של חלק מיושבי האורקל ארינה ומשכה סלבריטאים שונים לשורות הראשונות. האלם נותר אמנם אחד מהרועשים והביתיים בליגה אבל בקעים ראשונים במעמד התגלו פה ושם בשנתיים האחרונות. לאחר המשחק הראשון בסידרה מול הת'אנדר שיגרו חלק מהאוהדים הוותיקים חיצי טוויטר והלינו על אווירה מנומנת יחסית.
בעונה שעברה, בעת ביקור בסן פרנסיסקו בזמן סידרת הגמר, העידו תושבי העיר בפני כותב שורות אלה על עניין מועט מאוד בקבוצה עד להצלחה האחרונה, בהשוואה לג'איינטס (בייסבול) ולפורטי-לניינרס (פוטבול) המזוהות בהרבה עם המקום. "עד לעונה בקושי הכרתי שלושה אנשים שהלכו למשחק", הודה אז ברמן מקומי.
במהלך אותו מצעד אליפות באוקלנד סיפר דריימונד גרין על ההשוואה המתבקשת בין הקבוצה לבין העיר ממזרח למפרץ: "המנטליות שלנו מגלמת את אוקלנד. חלק מהאנשים רואים בה רק את הצדדים השליליים, אבל יש כאן כל כך הרבה טוב. אותו דבר לגבינו: אנשים פיקפקו בנו, ותסתכלו איפה אנחנו עכשיו". אף אחד כבר לא מפקפק בווריורס; העתיד שלהם באוקלנד, עם זאת, כבר לוט בערפל.
אקו"ם