טפ-הירו: הצדעה למאיר טפירו
מאיר טפירו הוא לא סתם עוד כדורסלן גדול, הוא גרם לאלפי ילדים, מהקריות ועד אילת, להתאהב בכדור הכתום, הוא ידע תמיד להפיח תקווה גם כשלא הולך. לכבוד הפרישה: זה הזמן להצדיע לו
המפגש הראשון שלי עם מאיר טפירו היה לפני כ-17 שנים כשהייתי בן 7 כאשר נבחרת ישראל בכדורסל התארחה באותו המלון שבו התארחה משפחתי באילת. בימים ההם עדיין לא התעורר אצלי חיידק הכדורסל ולמעט שמות בודדים לא הכרתי הרבה שחקנים, בטח ובטח שלא ידעתי לזהות אותם.
בעת שירדתי עם אבי ללובי נתקלתי בו, בחור גבוה וחסון עם נקודת חן על לחיו השמאלית ולבוש בגדי אימון. במשך מספר שניות לא יכולתי להתיק ממנו את עיני. פתאום הוא החל ללכת לכיוון היציאה (או שמא היה זה לכיוון חדר האוכל. 17 שנה, לך תזכור.) ובדרך הבחין בילד הקטן המתבונן בו בעיני עגל.
הוא ניגש אליי, הבזיק חיוך, קרץ בשובבות והלך. אז עוד לא ידעתי במי היה לי הכבוד להיתקל וגם אבי, שבקיא בכדורסל בערך כשם שאני בקיא בפיזיקת קוונטים, לא ידע לומר לי במי מדובר, אך פרצופו המחויך ועם זאת הסמכותי הותיר עליי רושם רב וכאשר קיבלה שאלת זהותו של הכדורסלן "האלמוני" מענה חיבתי אליו לא ידעה גבול.
"אין עוד מלבדו", "מיסטר קלאץ'", "הברווז" ועוד הם כינויים שקיבל במהלך הקריירה הענפה שלו שמסתכמת ב-23 שנות פעילות. לא לחינם הוטבעה בילד הנצחי חותמת של שחקן קלאץ'. עוד כשהיה בן 19 ושיחק במדי הפועל ת"א ניצח את מכבי ת"א בדרבי כשקלע סל נצחון דרמטי בשניות הסיום. לסל ההוא נוספו עוד רגעי קסם רבים של האיש והקרח בורידים כגון סל הניצחון שלו במדי הפועל י-ם נגד הגליל ב-2001, האסיסט להוראס ג'נקינס בחצי גמר גביע היורוקאפ (יול"ב דאז) ב-2006 וסל הניצחון שלו במדי קריית גת העונה בשמינית גמר גביע המדינה נגד הפועל ת"א ששלח את האדומים הביתה.
בין לבין היה לישראלי היחיד שרשם טריפל- דאבל בליגה במדי מ.כ חיפה ב-1999, עת קלע 16 והוסיף 12 ריבאונדים ו-10 אסיסטים, הישג אותו רשם 6 פעמים נוספות מאז, לרבות הטריפל- דאבל היחיד אותו השיג ישראלי במסגרת אירופית ולראשון אי פעם במסגרת היול"ב קאפ(במשחקים שנסתיימו ללא הארכה) ברבע גמר המפעל ב-2007 במדי הפועל י-ם מול ז'לז'ניק בלגרד.
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
הוא נבחר פעם אחת לשחקן העונה של הליגה(2002) ופעם נוספת גם לישראלי המצטיין (2004), 4 פעמים למלך האסיסטים (1998, 2004, 2006, 2010), פעם אחת למלך הסלים הישראלי (2003) וזכה להכרה כשהוכתר לשחקן העשור של הליגה (2010). מבחינת המספרים בליגה הוא הגיע למקום ה-12 ברשימת קלעי כל הזמנים (5,517), מלך האסיסטים (2,445), מלך החטיפות (570), מקום 3 בריבאונדים (1,945), מקום 3 במס' השלשות (539) וכן רשם הכי הרבה משחקי ליגה (510). בנבחרת הוא רשם 1,137 נק' שהעניקו לו את המקום ה-13 בטבלה. כעת, בגיל 41, האיש והזריקה מהמצח אומר שלום.
הוא אמנם לא זכה באליפות המדינה והניף רק 2 גביעים (גביע המדינה עם ירושלים ב-2007 וגביע "האסים" הצרפתי עם נאנסי ב-2005), אבל מאיר טפירו לימד אותנו שיעור, שיעור ארוך מאוד שממנו נהנינו בכל רגע, לעולם אל תאמרו נואש, האמינו בעצמכם, אל תפחדו לקחת אחריות, לא כל הנוצץ זהב וגם לא כל שאינו נוצץ- אינו שווה ערך. כי כנראה שלא הרבה חשבו שמהילד שהתגלה בגיל מאוחר יחסית ונודע בהליכתו המוזרה והגמלונית ("ברווז" כבר אמרנו?) יצא מאיר'קה הילד המוצלח.
היו מוכשרים וטובים ממנו, אבל מאיר טפירו הוא לא סתם עוד כדורסלן גדול, הוא גרם לאלפי ילדים, מהקריות ועד אילת, להתאהב בכדור הכתום, הוא ידע תמיד להפיח תקווה גם כשלא הולך. בשבילי מאיר טפירו מסמל את כל מה שיפה בספורט וזה מה שהפך אותו לאגדה שהוא.
תודה לך, מאיר.
אקו"ם