סקנדל או פסטיבל: ישראל היא לא אומת ספורט
הספורטאים הישראלים בריו, עובדים הרבה יותר קשה מהכדורגלנים, מרוויחים מעט מאוד, וזוכים לחשיפה תקשורתית עלובה, אך במשך 17 ימים באולימפיאדה שנערכת כל 4 שנים - מצפים מהם להציל את הכבוד הלאומי. בינתיים מדינות קטנות וחלשות כמו קוסובו, קובה, וגיאורגיה מצליחות יותר, בעוד אצלנו מנסים לספק תירוצים
השעות הנעימות של המשלחת הישראלית באולימפיאדה, ושל ״עמישראל״, היו אחרי שלושת בניצחונות של שגיא מוקי, ולפני שני הקרבות המכריעים על מדליה, מכל צבע שהוא.
או שלא. אחרי שלושה קרבות מרשימים, קמתי ולקחתי את הבנות שלי ועוד חברה שלהן לחוף הים, לשרוף את הזמן עד קרב המדליה מול היריב האזרי.
בחוף לא נרשמה תכונה. ניסיתי לשמוע אם בכסאות הנוח הסמוכים מדברים על התקווה שלנו שגיא מוקי, ועל האכזבות מהיומיים הראשונים. לא ממש. אנחנו אומת ג׳ודו, אבל תראו לישראלים קלסתרונים של הספורטאים האלו שמייצגים אותנו בריו - מעל 90 אחוז לא יצליחו לזהות שני ספורטאים.
כי אנחנו בעיקר מדינת סקנדל או פסטיבל. בבוקר השני למשחקים מכינים ״תיק חבצלת״ ומספידים את המשלחת, וביום השלישי יוצאים מפרופורציה לכיוון השני ופותחים מהדורות עם גיבור ישראל המתבשל על אש קטנה, שגיא מוקי. אוי ואבוי לו אם יפסיד ומאכזב את העם היושב בציון. עדיף לו שלא ישוב.
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אחרי הניצחון השלישי, כולם כאן התמתחו לכיוון של דגל שק ודמעות בעיניים מהתקווה והדגל שמתרומם לו לאיטו לכיוון התקרה. הכתבים שנשארו בארץ, לאו דווקא כתבי ספורט, כאלו שמורגלים לארוב מתחת למרפסות של המשפחות בימי מלחמה ואסונות, כבר פרסו את את המיקרופונים והספוטים מול מרפסת המשפחה בנתניה. וההורים מוקי, זוג נחמד ונרגש, שלמרות שהם מגדלים כבר 15 שנים טאלנט ספורטיבי, לא מורגל במעמדים כאלה - היה צריך לתת את חלקו בערב הפתלתל הזה שהתחיל נהדר, והסתיים בפירוט מדכדך של מצבו הרפואי של מוקי.
הספורטאים הישראלים בריו, כמעט 50 במספר, עובדים כמעט כולם הרבה יותר קשה מהכדורגלנים הישראלים. בניגוד לכדורגלנים, הם מרוויחים מעט מאוד וזוכים לחשיפה תקשורתית עלובה במשך 3 שנים, 11 חודשים ועוד שבועיים. 17 ימים כל 4 שנים, שולחים לעברם פתאום אלומת אור מטורפת, פרוז׳קוטר, ודורשים תוצאות ותשובות על מחדליו של הספורט הישראלי לדורותיו.
בסיס הפירמידה הספורטיבית בישראל צר. 8.5 מיליון תושבים זו כבר לא מדינה קטנה, ומצב מלחמה כזה או אחר הוא לא תירוץ למחדלים ספורטיביים נצחיים. פינלנד, עם 5 מיליון תושבים, זכתה כבר ביותר מ-300 מדליות לעומת ה-7 שלנו, וקרואטיה, קובה, קוסובו וגאורגיה עניות, חלשות ורשויות במצב מלחמה לא פחות מישראל, כנראה גם יותר.
גם אם תהיה מדליה אחת, או שתיים, וגם אם לא תהיה בכלל - זה לא ישנה את העובדה שאנחנו לא אומת ספורט. במקרה הטוב האינדיבידואל, יהיה מי שיהיה, ינצח את המערכת.
אקו"ם