מלחמת אוקטובר - הדור הבא
גם כשאני קורא את הכותרת ב"ידיעות אחרונות" בה אור ששון מכריז כי "לפני הקרב המצרי אמר 'אללה אכבר' אני עדיין נותן לו קרדיט. הוא בסך הכול נגרר בכוח לפרובוקציה עיתונאית. אני משוכנע שהוא אמר את זה תחת ההתלהבות מהריאיון למוסף סוף השבוע רב התפוצה של "ידיעות". ואולי היה צריך לתת את ליטרת הבשר, לחם להמונים
היום לקחתי ליד את הכותרת הראשית של ידיעות אחרונות, ובצד ימין מלמעלה למטה ראיתי הפנייה לראיון עם המדליסט מריו, אורי ששון, שיופיע ביום שישי ב-7 ימים. ראיתי וצחקתי. בעיקר התעצבנתי. היה שם ציטוט של ששון שאמור כך: ״לפני הקרב המצרי אמר ׳אללה אכבר׳״.
שתי המילים האלו הופרדו מתחילת הטקסט ונצבעו בדיו אדומה כמובן. מה רע עם קצת אסוציאציות שמתקשורת עם מחבלים מתפוצצים. ואכן, יש בכותרת המשנה עוד ציטוט של ששון שאומר: ״היה לו מבט עויין, כאילו הוא רוצה לרצוח אותנו. כששמעתי אותו זה הזכיר את מה שקורה בארץ לפני פיגועים, עם הצעקות האלו״.
אז כל הכבוד לחוש השמיעה של אור ששון, שהצליח בשניות שלפני הקרב, בשיא הלחץ, ביום הקרבות החשוב בקריירה ובחיים שלו - לקלוט את היריב המצרי שלו זועק את קריאת השבר האיומה אללה אכבר, שהתרגום היבש שלה הוא אלוהים גדול.
עד שקראתי את הכותרת הזאת, אור ששון וכל הסביבה הקרובה שלו נראתה בעיניי מודל לחיקוי. עבודה קשה ודבקות במטרה לצד צניעות ואצילות שבאו לידי ביטוי בכל אותן שעות מורטות עצבים של קרבות הג׳ודו והמפגש מול המצרי איסלאם א-שאבי. ששון עשה הכל נכון לפני הקרב ובסופו. ההתנהלות היתה מושלמת וכך ההתבטאויות אחרי. מדודות ושקולות. הוא לא נתן לסביבה התקשורתית המתלהמת שרצתה כותרת בכל מחיר, לתפוס טרמפ על גבו.
גם הציבור הרחב בוודאי התאכזב בחלקו הגדול מהתגובה הצנועה, ומהעובדה שהישראלי לא התנהג כמו קרייני התעמולה של קול הרעם מקהיר. לא נגררנו להיות כמוהם, זה היה המסר של אור ששון וסביבתו, שלא הצטרפו לקישור הירוד של התקושרת המצרית לתבוסת 67, ולבריחתם של חייליהם מהקרב כשהם משאירים אחריהם את נעליהם.
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
גם הבוקר כשאני קורא את הכותרת בידיעות, אני עדיין נותן קרדיט לששון, שנגרר בכוח לפרובוקציה עיתונאית. אני משוכנע שהוא אמר את זה תחת ההתלהבות מהראיון למוסף סוף השבוע ורב התפוצה של ידיעות. ואולי היה צריך לתת את ליטרת הבשר, לחם להמונים.
נכון שמחבלים קוראים את הקריאה אללה אכבר לפני שהם יוצאים לפיגוע או לוחצים על מתג ההפעלה, אבל לייצר חיבור נמוך כל כך למצרי הזה, שגם אם לא לחץ יד לששון, ולא חיבק אותו בסוף הקרב - הוא עדיין לא שמענו שהוא נחשב למבוקש של השב״כ. לתת לקורא את החיבור הזול הזה בין סירוב ללחיצת יד לטרור - הדרך קשה וארוכה מדי. בקיצור, אור ששון נפל בפח הזה ויצא לא משהו.
והקטע הזה של המבט העויין בעיניים של המצרי. נו באמת. לא כל רצח בעיניים הוא רצח. כאילו שהמבט שלך, אור, לפני שעלית למזרן, היה של אמא תרזה. גם אתה טופפת על החזה באגרופיך לפני הקרב, וגם היפאנית היתה יכולה להתלונן על ירדן ג׳רבי שבהליכה שלה אל המזרן לפני הקרב עשתה את הפרצוף הכי מפחיד בעולם וטופפה באגרופיה. אמאל׳ה, ירדן שלנו שונאת יפנים?
ג׳רבי וששון, ההצלחות הישראליות הגדולות, הצליחו בתנאים בלתי אפשריים לאורך כל הקריירה, להפריד ספורט מפוליטיקה ולמקסם את ההישגים שלהם עד הפודיום. חבל שבחזרה לשיגרה למדנו שגם אם אנחנו רוצים לעשות את זה, אנחנו לא באמת יכולים.
טוויטר aviadpohoryles
אקו"ם