ראשי » ספורט » ענפים נוספים

"תושבי הפבלות ישלמו את המחיר בתום המשחקים"

בסיור בפבלות העניות בריו דה ז'ניירו, נחשף שליח nrg למציאות שונה: ״הסרט 'עיר האלוהים' הוציא סטיגמה רעה לשכונות שלנו". בנוסף, גילה כי התושבים זועמים על האולימפיאדה: "ב-39 מיליארד ריאל שהשקיעו השלטונות, אפשר היה לעזור לכל תושבי הפבלות"

הרבה איומים פוזרו לפני המשחקים האולימפיים בריו דה ז׳ניירו. יתוש הזיקה האכזרי, המים המסוכנים באזורי השייט, הביטחון האישי הרעוע והפבלות המאיימות.

עוד כותרות ב-nrg:
הערכה: חיזבאללה מאחורי מטעני החבלה שנמצאו בצפון
נפגש עם חוטף נחשון וקסמן והעביר כסף לטרור
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

יש מקרים פליליים שאי אפשר להכחיש, אבל המציאות רחוקה מאוד מכל מה שתואר ופורסם. מהרגע שנחתי בעיר רציתי לבקר בפבלה, אחת מאותן שכונות עוני צפופות ששמן הרע יצא למרחקים. אולם הסקרנות גברה על החשש.

האפשרויות המוצעות לתיירים להכיר את הפבלות, הן באמצעות רכב ממוזג שמסיע לאזור, מאפשר לעשות קצת צילומים ועוזב במהירות. לשמחתי מצאתי את אלברטו, תושב פבלת רוצ׳ינה - הגדולה ביותר בדרום אמריקה. אלברט פגש אותי בכניסה למלון מרינה פאלאס, על שפת הים.

״חשוב לנו להראות שהחיים אצלנו שונים ממה שחושבים״, אמר אלברטו שמדבר אנגלית שוטפת, ומחבר משפטים שלמים בעברית אחרי שנים של הדרכות.

״הסרט 'עיר האלוהים' הוציא סטיגמה רעה לשכונות שלנו, ואחת המטרות של הסיורים, היא להציג מציאות אחרת. הדברים אצלנו שונים ומורכבים, ובטח לא פשוטים במקרים רבים, אולם הסיפורים הרבה פעמים רחוקים מהאמת״, הוסיף.

סוחרי הסמים קובעים

עליתי עם אלברטו על מיניבוס, אחד משלושת קווי האוטובוס שמשרתים את תושבי הפבלה מסביב לשעון. מחיר הנסיעה, עומד על קצת יותר מארבעה שקלים. המיניבוס התמלא במהרה והתחלנו בנסיעה בטיפוס אל ההר, שם חיים יותר ממאה אלף איש בצפיפות בלתי נתפסת.

בזמן הזה זכיתי להכיר את אלברטו. רווק בן 54, שחי כבר חמישים שנה בפבלה עם אמו בת ה-85, שמתאוששת משבץ מוחי. לפני שלושים שנה לימד את עצמו אנגלית, ופתח בפניו חיים חדשים של הכנסה ותקשורת עם אלפי התיירים שמגיעים לעיר הזו מדי יום.

בפבלה שלושה בנקים, ארבעה בתי ספר ושלושה בתי חולים קטנים, יש שם אינטרנט ואפילו חדר כושר קטן. ״אנחנו רוצים שיקראו לנו יישוב קהילתי, לא פבלה״, אמר אלברטו.

בכניסה לשכונה ישבה נצרת, אישה קטנה ומבוגרת עם חיוך מתוק. היא לקחה את היד שלי והורידה אותי לנשק את לחיה התפוחות. ״היא אחת הנשים החשובות ביותר כאן בפבלה״ אמר אלברטו.

״ברוב המכריע של הדירות אין כתובות. כל אחד כאן משלם לנצרת 16 ריאל בחודש (21 שקלים) והיא דואגת להביא לו את הדואר. בכל יום היא יושבת בכניסה, מחכה לרכב עם המכתבים ומחלקת אותם. היא אישה חזקה ואהובה כאן״, אמר רפאל, (שם בדוי, לבקשתו) שהתעניין במעשיי בפבלה.

״היא גם זוכה להגנה, סוחרי הסמים שומרים עליה ואף אחד לא יעז לגעת בה״, הוסיף תוך כדי שאני מבקש ממנו לפרט בנוגע לסוחרי הסמים בפבלה. ״הם השלטון האמתי כאן״ אמר.

״הם קובעים את רוח הדברים ומי שלא עושה בעיות, לא יסבול מהם בשום צורה. מי שיגנוב, יאנוס וירביץ, גם אם זה להומוסקסואל, הם הרשות השופטת והמבצעת, כמו המאפיה. הסכנה שלנו כאן היא רק כשהשוטרים מגיעים ומתנהלים מרדפים וקרבות ברחובות. אז, עפים פה כדורים באוויר והסכנה גדולה, אבל זה לא משהו שקורה לעתים קרובות״, הוסיף רפאל שביקש להצטרף אלינו לסיור.

בכניסה נתקלתי בביתן ועליו מצויר דגל ישראל. בעל המקום, משכפל מפתחות יהודי בשם פביו פניאל, שלצערי לא היה נוכח במקום. בפבלה אין בית כנסת ויש כנסייה קתולית אחת, ומחוצה לה ציור קיר של הסעודה האחרונה. ישו מופיע בו כשחום עור.

הפבלה מורכבת מעליות וירידות תלולות, בנויה מכמה רחובות ראשיים, ומסמטאות צדדיות צרות, בהן מתקיימים חיים שלמים - חנויות קטנות ואין סוף דירות בגדלים שונים.

דירת חדר באחת הסמטאות תעלה 120 שקלים לחודש ודירה גדולה באזור טוב תעלה 1,500 שקלים. לקנות דירת חדר באזור טוב, תעלה עשרת אלפים דולר.
  

״כאן לא משלמים מסים, אז אין אספקת מים סדירה״, אמר אלברטו. ״יש לי קונטיינר של אלף ליטר, שמספיק לארבעה ימים, אבל אחרי יומיים אני כבר מתחיל להילחץ, כי אימא שלי היא לא אישה בריאה ואני חייב מים. הבוקר כשקמתי היו מים וממש שמחתי להתקלח״, הוסיף. את החשמל מקבלים התושבים מחיבורים פיראטיים.

מהר מאוד אני מבין שלפבלה חוקים משלה ודרכי חיים שידועות ומקובלות על כולם. בהמשך מצאתי חבורת אופנוענים. ״אלו נהגי מונית״, אמר רפאל. ״הם יסיעו אותך לכל מקום שתרצה והם עומדים ליד חנות חומרי בניין, כי כל הזמן בונים אצלנו. קשה לנוע פה בגלל העליות, והם מתפרנסים מזה. כל אחד מהם משלם מאתיים ריאל בחודש לסוחרי הסמים בכדי לעבוד. ככה גם הרוכלים ובעלי החנויות. לא יעשו לך כלום אם לא תשלם, אבל פשוט לא תוכל לעבוד", סיפר.

העניים ישלמו על האולימפיאדה

אנחנו פוגשים את אדיסון 'פנים מכוערות' שעובד בחנות ירקות. ״הוא היה פעם גנב״ סיפר רפאל. ״אבל הסוחרים טיפלו בו. הם הניחו לו על הבטן רשת ברביקיו חמה, והוא חזר למוטב״, הוסיף.

נפרדנו לשלום מרפאל ונכנסנו לתוך הסמטאות. בחלק מהם הדיף ריח רע, ומהדירות הפתוחות ראיתי אנשים שחיים בצפיפות נוראית. החתולים הרבים דווקא נראים מצוין. ״אוי ואבוי אם מישהו יזיק כאן לבעל חיים, הוא יזכה לביקור של הסוחרים״, אמר אלברטו.

אין כאן מערכת ביוב מסודרת וקשה להבין איך כמות כזו של אנשים חיה בצורה כזו ללא מחלות ומגיפות. יצאנו בחזרה לרחוב ופגשתי תיירים ישראלים, שהגיעו לראות את המשחקים.

במהלך הסיור ראיתי הרבה בחורות צעירות בגיל העשרה בהיריון או עם ילדים. ״לא משקיעים כאן בחינוך בתחומים האלה״, אמר אלברטו. ״גם לילדים שמסיימים בית ספר, אין כאן שום דבר לעשות אחר הצהריים והם מעבירים את הזמן ברחובות ובמשחק כדורגל״, סיפר.

לפני שאנחנו מסיימים, אני ביקרתי בביתו של אלברטו. בקומה הראשונה שוכבת אימו וצופה בתחרויות האתלטיקה. ניצלתי את ההזדמנות לדבר אתו על המשחקים האולימפיים ומסתבר שהוא מאוד טעון.

״אנשים עניים לא רואים את המשחקים״, אמר. ״אין לנו כסף לכרטיסים במחירים כאלה. ב-39 מיליארד ריאל שהשקיעו השלטונות באולימפיאדה, אפשר היה לעזור לכל תושבי הפבלות. אבל אנחנו תמיד נשאר כאן עניים והפוליטיקאים יבואו רק לפני הבחירות, לזרוק לנו הבטחות. זה ברור שבתום המשחקים, כולנו נשלם את המחיר בגלל ההשקעה המטורפת הזו״, סיכם.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg