נפש יהודי: פול דילייני מצא בית בישראל
כוכב כדורסל התיכונים בארצות–הברית פול דילייני לא הצליח להתברג באן–בי–איי, אז הוא הגיע לארץ, התאהב ביהדות ובקיץ האחרון השלים את תהליך הגיור שלו. עכשיו הוא מקווה להוביל את הפועל חולון לעונה מוצלחת ולהפוך את ישראל לביתו החדש
הספורט המקצועני הוא הקרקס הגדול ביותר בעולם, ורוב הלוקחים בו חלק הם אנשים נודדים. מחוזה לחוזה ומארץ לארץ הם מלקטים את מחייתם כל עוד הגוף מאפשר זאת. בכל שנה משחקים בישראל עשרות כדורסלנים זרים, בעיקר מארצות־הברית. על רובם המכריע לא תשמעו. חלק יארזו במהירות את המזוודות ויעזבו, אחרים יסיימו את העונה וימשיכו הלאה. מעטים, כגון ארל וויליאמס ואנתוני פארקר, יהפכו להצלחות בלתי נשכחות.
וישנה קבוצה קטנה נוספת של שחקנים זרים - אלה שהופכים את ישראל לביתם החדש, בעקבות אהבה שמשאירה אותם כאן או בגלל שורשים יהודיים. גם בתוך הקבוצה הזו, סיפורו של פול דילייני, שחקנה החדש של הפועל חולון, הוא סיפור יוצא דופן. החיבור בינו לבין ישראל, שאליה הוא מקפיד לחזור, מיוחד במינו.
"אני מאוד אוהב להיות בישראל. אוהב את האנשים, את התרבות ואת סגנון החיים. אני שמח להיות כאן שוב ומצפה לעונה הקרובה", אומר דילייני בריאיון למוצש השבוע, "כל החיים מחוץ לכדורסל מאוד נוחים עבורי וזה משהו שחשוב לי, כי אני רוצה גם ליהנות מהחיים".
דילייני, גארד שחגג שלושים בשבוע שעבר, הגיע לראשונה לישראל לפני שבע שנים. גם אז חתם בהפועל חולון, שהייתה קבוצתו המקצוענית הראשונה. רק שאז, בתום חמישה שבועות, החליט הצוות המקצועי לשחרר אותו מהקבוצה. "הם חשבו שאני לא מספיק טוב עבורם. זו הייתה החלטה מקצועית, זה ביזנס ואין לי טענות כלפיהם", הוא אומר.
איך הרגשת כשפנו אליך בקיץ?
"בסיום העונה הקודמת דיברתי עם דן שמיר (המאמן, ד"מ). אני מכיר אותו מאז שסיימתי את הקולג', אז הוא רצה שאבוא לשחק עבורו בבני השרון וזה לא הסתדר. הוא מאמן שתמיד רציתי לעבוד איתו ואני שמח שעכשיו זכיתי בהזדמנות".
זו בטח תחושה טובה שקבוצה ששחררה אותך בעבר מחתימה אותך.
"זו תחושה מצוינת. חולון זה המקום שבו התחלתי את הקריירה ותמיד התרשמתי מהאוהדים שלהם. נחמד שהשנה הם יהיו לצדי ולא אצטרך להתמודד מולם. זה מדהים מה אתה יכול לעשות כשמאחוריך קהל תומך כזה".
איזו חולון נראית השנה?
"יש לנו קבוצה נחמדה מאוד. רק התחלנו ועכשיו אנחנו צריכים להתמקד בעבודה על הכימיה בינינו, בניית המשחק הקבוצתי והדברים הקטנים שאם נעבוד עליהם עכשיו כמו שצריך, יהיה לנו קל יותר לאורך העונה עצמה. מבחינתי, השמיים הם הגבול עבורנו".
זמן קצר לאחר ששוחרר בקדנציה הראשונה עבר דילייני לעירוני נהריה, שם נבחן במשך תקופה, הוחתם בסופו של דבר והציג עונה טובה, למרות שבסיומה ירדה הקבוצה ליגה, בקרב ישיר מול אותה חולון. המעבר לנהריה, מתברר, היה הרבה יותר משמעותי מכדורסל. אחד מחבריו של פול בקבוצה היה ג'ונתן בייז, שבמשך כמה שנים היה אחד מחובשי הכיפה היחידים בליגות הבכירות בישראל.
"כשהגעתי לישראל לא ידעתי על יהדות שום דבר", מודה דילייני, "קראתי על זה בעבר אבל לא באמת הבנתי במה מדובר. הייתי נוצרי וככה גדלתי. ישראל פתחה בפניי עולם חדש ותרבות שמעולם לא הכרתי".
העולם החדש שנפתח בפניו ריתק אותו וגרם לו לצלול לתוכו. "חקרתי על הנושא וצברתי ידע. קראתי בתנ"ך כבר בעבר, אבל התחלתי להבין את הסיפורים והמשמעויות לעומק", הוא מסביר, "הייתי שואל את ג'ונתן על דברים שרציתי לדעת והוא היה שואל את הרב שלו בשבילי. דיברתי עם אנשים, חברים בקהילה הדתית, כאלה שהתגיירו, ולמדתי שאפשר לצבור ידע מכל אחד".
לאחר שסיים את דרכו בנהריה, עבר פול לשחק בליגה השנייה, במדי מ.כ הבקעה, עזר להעלות אותה ליגה ושיחק בה עונה בליגה הבכירה. "זה המקום שהכי נהניתי בו בישראל", הוא מודה, "התייחסו אליי ממש יפה שם ואהבתי לגדול עם המערכת".
משם המשיך לרוסיה לעונה בליגה השנייה במדי ספרטק ולדיווסטוק, שממנה עבר לחימקי יוז'ני האוקראנית, ובה שיחק גם במפעל היורוקאפ. התחנה הבאה הייתה עונה בשולה הצרפתית. במשך כל הזמן הזה, המסע הרוחני שאליו נכנס הלך והתגבר. "החוויות באירופה היו שונות ונהדרות והכדורסל היה מהיר יותר ואתלטי", הוא נזכר, "אבל גרתי במקומות קרים וגשומים, האנשים מסביב היו פחות חמים מפה ואחרי אימון או משחק בדרך כלל חזרתי מיד הביתה. היה לי הרבה זמן פנוי לעצמי והשקעתי בלימוד. נשארתי בקשר עם החברים בישראל והמשכתי לשאול אותם שאלות שעניינו אותי".
התהליך שעבר דילייני הבשיל בקיץ האחרון לתהליך גיור שעבר והפך אותו ליהודי. "הרעיון עלה אצלי כבר לפני כמה שנים ודיברתי על זה עם אבא שלי", הוא מספר, "הוא הבין שכשאתה נוסע למקומות אחרים, אתה נפתח גם בפני רעיונות של חיים חדשים. עבורי מדובר בגדילה רוחנית והוא ואמא שלי קיבלו את זה באהבה והם שמחים בשבילי".
אני מניח שחלק מהקוראים שלנו ינסו להבין מה מחבר בחור שגדל בג'ורג'יה ליהדות.
"אם הם ישאלו את זה, כל מה שצריך הוא להגיד להם זה להביט מסביבם והם יבינו. אני אוהב את האנשים ואת הארץ. כשהתחלתי, גיליתי כמה אני נהנה מהחגים, מהשבת, והבנתי שהיהדות היא בעצם הדת המקורית, הדבר האמיתי, והכול נובע מתוכה. מבחינתי זה הדבר הנכון והמתאים".
ספר קצת על תהליך הגיור.
"זה תהליך ארוך שבמהלכו למדתי אצל אנשים שונים. בקיץ האחרון, בניו־יורק, הפכתי את זה לרשמי".
אצל מי למדת?
"אני מעדיף לא להיכנס לפרטים ספציפיים בנוגע לזה. אני אדם פרטי ויש דברים שאני מעדיף לשמור לעצמי. אני מדבר ומספר על זה ויכול להבטיח לך שזה רשמי, אבל יש דברים שאני רוצה להשאיר ככה".
אילו מצוות של היהדות לקחת על עצמך?
"אני שומר כשרות, משתדל לשמור שבת כשאני יכול ובכל יום אני קורא כמה פרקי תנ"ך בבוקר. רק הגעתי לכאן בחזרה ואני מאמין שאתחבר לאנשים, לקהילה, אלך לבית כנסת ואלמד עברית, שזה דבר חשוב עבורי. זו באמת רק ההתחלה".
אתה רואה את עצמך ממשיך לגדול בכיוון, נגיד שם כיפה על הראש?
"אני נמצא בתהליך רוחני קרוב לשש שנים. אני מאוד מקווה להמשיך לצמוח ושהקהילה תקבל אותי, ואין מקום טוב לעשות את זה מאשר בישראל. מצד שני, אני מרגיש שאני עדיין נמצא בשלב הראשוני וקשה לי כרגע לדעת מה יקרה בעתיד, אבל מכאן אפשר יהיה רק לגדול. אם היה חשוב לי מספיק להתגייר, אתה יכול להיות בטוח שיהיה לי חשוב מספיק להמשיך להיות רציני, ללמוד ולהתפתח".
הגיור יכול לעזור לך גם עם הכדורסל בארץ. חשבת על תהליך התאזרחות?
"זו הסיבה שאני כל כך דיסקרטי בעניין הזה, כי זו בחירה ממניעים אישיים ולא משום סיבה שקשורה לכדורסל. אני חושב לגדל כאן משפחה בעתיד, ואני רוצה שזה יהיה הפוקוס ולא שום דבר אחר".
ועדיין, במכבי תל־אביב ובהפועל ירושלים בטח ישמחו על האפשרות.
"זה לא משהו שאני חושב עליו כרגע, אני שחקן הפועל חולון ולא יהיה הוגן לעסוק במשהו אחר. אני כל הזמן בתהליך גדילה ואשמח להיכנס בדלתות שייפתחו בפניי. אבל אסור לי להתמקד בזה, כי אז אאבד את הפוקוס האמיתי שחשוב עכשיו ואת המטרות המיידיות שלי".
פול דילייני נולד במדינת ג'ורג'יה בעיר דקאטור. הוריו, נעמי בלק ופול דילייני ג'וניור, חיים שם עד היום עם שלוש אחיותיו. בשבוע שעבר הוא חגג בישראל יום הולדת 30, הרחק מהמשפחה. "יש לנו מסורת, שכל מי שיש לו יום הולדת, כולם מתקשרים אליו ושרים לו וזה מה שעשינו גם הפעם", מספר פול, "היה לי קיץ נהדר עם החברים והמשפחה. אחותי חזרה לגור באזור וסופסוף היה לי זמן לבלות עם האחיינית שלי. לפני שבוע נולדה לה אחות וקשה לי עם העובדה שאני רחוק מהן ולא רואה אותן גדלות, אבל זה חלק מההקרבה שאני צריך לעשות. תמיד יש געגועים וגם כשאני שם, ברור לכולם שהזמן שלי מוגבל. למזלי אני חי בתקופה שיש סקייפ, אחרת זה היה הרבה יותר קשה".
באים לבקר אותך פה?
"אמא שלי הייתה פה בשנה שעברה כששיחקתי בקריית־גת ומאוד אהבה ובשנה הקרובה צפויים להגיע לכאן חברים ובני משפחה, כדי שלא אהיה פה לבד".
הכדורסל היה תמיד חלק מחייו. אביו היה שחקן, שנכנס לאחרונה להיכל התהילה בתיכון מקומי, וכבר מגיל חמש דילייני מצא את עצמו רודף אחרי הכדור ומנסה לקלוע לסל. הוא בלט מהרגע שהחל לכדרר ונחשב לכוכב בתיכון צ'מבלי צ'ארטר בג'ורג'יה. בשנת 2003 הוא נבחר לשחקן העונה, לאחר שהעמיד ממוצעים של 21 נקודות, 8.6 אסיסטים ו־5 ריבאונדים, סומן כאחד מעשרת הצעירים הבולטים בג'ורג'יה וזכה לזימונים לטורנירים היוקרתיים ביותר לילדי הדור הבא, ביניהם הטורניר המסורתי של חברת נייק, שבו גם זכה בפרס. "זה היה כיף ואפשרות נהדרת עבורי לטייל למקומות שלא הייתי בהם", אומר פול, "הכרתי מקומות חדשים ובזכות הכדורסל רכשתי הרבה חברים לחיים, אחים שאני בקשר איתם עד היום".
מהתיכון עבר דילייני למכללת אלבמה־בירמינגהאם, שבה למד תואר בהיסטוריה ושיחק במשך חמש עונות. "נשארתי חמש שנים, כי סבלתי מפציעה שהשביתה אותי לעונה ובאופן אוטומטי אתה מקבל שנה נוספת. עברתי שם חוויות נהדרות. בשנתיים הראשונות שיחקנו בטורניר הארצי בסיום העונה, עברתי הרבה וזה עזר לי לגדול ולהתפתח".
הגעת מהתיכון במעמד שכבר לווה ודאי בציפיות גבוהות להגיע הכי רחוק. מה קרה אז?
"החלום הוא תמיד להגיע לרמות הגבוהות ביותר ולאן־בי־אי. היה לי סיכוי ואני מרגיש שלא ניצלתי אותו כמו שצריך. אני חושב שלא הייתי בוגר מספיק בתקופה ההיא ולא ידעתי להיות אנוכי כשצריך. אצל כל אחד מהשחקנים הגדולים, כמו מייקל ג'ורדן וקובי בראיינט, אתה רואה גם ממד של אנוכיות, שבו הם התעסקו בעיקר בעצמם. אני לא עבדתי על עצמי נכון מבחינה מנטלית אבל גדלתי, עברתי את זה והפכתי למי שאני היום".
ומה קרה לחלום האן־בי־איי?
"בסיום העונה האחרונה שלך בקולג', אתה עובר באופן אוטומטי לדראפט. לפני כן התאמנתי במחנה אימון לשחקנים במעמד שלי, שאליו מגיעים סקאוטים מכל הקבוצות. משם המשכתי למחנות נוספים ולליגת הקיץ ובסופו של דבר לא נבחרתי בדראפט. חתמתי בחולון והתחלתי את הקריירה שלי".
ניסית לחזור לשם מאז?
"שיחקתי שנתיים במדי מילווקי באקס בליגת הקיץ אבל בשלב מסוים הבנתי שזה משהו שאתה לא יכול לשלוט בו ולכן אין לי סיבה לדאוג בעניין הזה".
אתה עובר מועדון כמעט כל שנה, חיי הנדודים קשים עבורך?
"זה קשה ומבחינתי עדיף לשחק באותה קבוצה לאורך זמן, כי אז יש לך אפשרות לגדול עם המועדון ולהרגיש חלק מהמשפחה. אבל אלו החלטות שמתקבלות מצד מאמנים או ארגון שמחליט לא להאריך את החוזה. אני מתמקד במי שכן רוצה שאשחק עבורו ונותן עבורו את כל מה שאני יכול. למזלי ישראל היא ארץ יפהפייה שבה לא מקשים עליך את החיים".
מה דעתך על מערכת הבחירות בארצות הברית?
"אני באמת שלא יודע מאיפה להתחיל לדבר על זה, זה משוגע לגמרי. ברור לי שאסור שדונלד טראמפ ייבחר, אז האפשרות היחידה שיש היא הילרי קלינטון. אני יכול להצביע כאן בשגרירות האמריקנית, עוד לא החלטתי אם אעשה את זה. מה שבטוח, הולך להיות מעניין מאוד".
סבלת לאורך השנים מגילויי גזענות?
"סבלתי לאורך השנים כמה וכמה פעמים מיחס גזעני באטלנטה. כשאתה ילד ואתה חווה דבר כזה, זה משנה את הפרספקטיבה שלך לחיים ואתה מבין שיש הרבה רוע. כששוטר עוצר אותך בלי שום סיבה, וזה משהו שקרה לי כמה פעמים, אתה מרגיש כמו מטרה. אם שוטר אחד עשה את זה, כל אחד אחר יכול תיאורטית לעשות את זה גם. אלו דברים שקורים בארה"ב, מעצבים אותך ומעלים הרבה שאלות, איך להתנהג ולהגיב במצבים כאלה".
חווית משהו כזה בישראל?
"לא, וזו עוד אחת מהסיבות שאני אוהב להיות כאן. אני מרגיש שקט ובטוח. הכול כאן רגוע יותר".
אתה בטוח שאתה מדבר על ישראל? אולי זה בגלל שאתה לא קורא או דובר את השפה.
"אני קורא חדשות באנגלית ויודע פחות או יותר מה קורה כאן. אני מתכוון שישראל היא מקום רגוע מבחינה רוחנית. בארצות הברית יש תחושה גדולה של מתח".
יש דברים שאתה לא אוהב פה?
"כמו בכל מקום, יש דברים שאני לא אוהב כאן, כמו הנהיגה בכבישים למשל, למרות שמתרגלים לזה. בשורה התחתונה, הטוב כאן עולה בהרבה על הרע. טיילתי בהרבה מקומות בארץ, בירושלים, בנצרת, ים המלח, אילת, בצפון. במקומות יפהפיים עם צמחים, ציפורים ונחלים ומאוד אהבתי".
אתה כבר בן שלושים ורווק, אמא יהודייה הייתה אומרת שהגיע הזמן להתמסד.
"אז כנראה אני צריך למצוא אמא כזאת שתגיד לי את זה. עכשיו הדבר הכי חשוב בשבילי זה הפועל חולון. להתמקד באימונים, בכדורסל, להשתפר עם החברים שלי ולהיות מוכן לעונה".
על מה אתה חולם?
"לגדל משפחה, שתהיה לי השפעה בקהילה, להחזיר על מה שקיבלתי ולתת לאלה שהמזל פחות האיר להם".
אתה כבר חושב על היום אחרי הכדורסל?
"אשמח ללמד כדורסל ילדים בשכונות מצוקה, לתת להם כלים שיאפשרו להם בעתיד לחוות תרבויות שונות וחיים אחרים, בדיוק כמו המסלול שאני עברתי. אני רוצה להמשיך את המעגל הזה".
מה עושה בזמנך החופשי?
"בכל בוקר אני קורא כמה פרקים בתנ"ך. אני אוהב לקרוא באופן כללי ולפעמים אני מעביר את הזמן במשחקי וידאו".
מה דעתך על הכדורסל הישראלי?
"אני חושב שהכדורסל כאן טוב, הרמה גבוהה ושיש הרבה כישרונות. הליגה מאוד תחרותית, כל קבוצה יכולה לנצח את האחרת וזה יוצר עניין".
מה אתה הכי אוהב לעשות על המגרש?
"לשמור, להצליח לעצור את היריב שלך מלקלוע. זה כיף לזרוק שלשות, אבל מבחינתי כיף יותר למנוע מהיריב שלך להצליח לעשות את זה".
אתה שמח שבחרת בכדורסל בחייך?
"מאוד. הכדורסל נתן לי הרבה ובלעדיו לא הייתי יושב עכשיו מולך בחולון, במסעדה, ומדבר".
עד כמה הפסדים משפיעים עליך?
"אני מנסה לא לקחת הפסדים כל כך קשה, אבל זה לא פשוט. זה לא רק שאתה מפסיד, הקבוצה מפסידה, העיר והאוהדים מפסידים. יום אחרי, אתה רואה הרבה פרצופים עצובים, וקשה לי עם העובדה שלא נתנו להם את מה שהם רצו. ואז צריך להתאושש ולהמשיך הלאה. כל עוד אני מסתכל על עצמי במראה ויודע שעשיתי את הכי טוב שאני יכול, אז הכול בסדר".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"אני בארבע. חזרתי לישראל - היכן שרציתי להיות. אני מרגיש שהמסע הרוחני שלי מתפתח וגם קריירת הכדורסל. אני בקבוצה טובה, החיים נהדרים, אני מרגיש שכל העניין של היהדות והשיבה שלי לכאן, מסמל סוג של תקופה חדשה ואין לי שום סיבה להתלונן. הסיבה היחידה שאני לא אומר חמש, היא כי לא שיחקתי עדיין משחקים".
אקו"ם