"נשים עושות דברים מופלאים, אני עשיתי את זה בכדורגל"
הילדות באשקלון, הנעורים באולפנה לבנות בירושלים, החינוך לצניעות שקיבלה מהוריה, לצד הידיעה "שאפשר וצריך לחלום ולשאוף". אלונה ברקת, שעשתה היסטוריה עם הפועל ב"ש והביאה אליפות למועדון אחרי 40 שנה, בראיון מיוחד ל"ישראל היום". אשת השנה פותחת את תשע"ז
אלונה ברקת לא זוכרת הרבה מ־21 במאי 2016, אותו ערב היסטורי שהסתיים באליפות ראשונה להפועל ב"ש אחרי 40 שנה. "אני רק זוכרת מסביבי המוני אנשים", היא משחזרת את הרגעים ההם. "הסתכלתי על כולם, וצביקה הדר ניגש אלי ואמר, 'את קולטת? את מאמינה?' אלו היו תחושות מופלאות. ראיתי שלושה דורות - סבים וסבתות שחוו את האליפות לפני 40 שנה, ולצידם הורים וילדיהם. זה בדיוק הדבר שחלמנו עליו כשרכשנו את המועדון, להביא את התרבות הזו, את ה'ביחד' לעיר ב"ש. אתה רואה את זה באיצטדיון טרנר בכל משחק בית וראיתי זאת במשחק מול ת'ון השוויצרית בירושלים. ראיתי שם משפחות שלמות שהגיעו, וזה עשה לי טוב".
זו היתה אחת השנים המרגשות בחייה של אלונה ברקת (47). הבעלים של קבוצת הכדורגל הפועל ב"ש הביאה לבירת הנגב אליפות אחרי 40 שנה, והפכה קבוצה שהורגלה לכישלונות ולרגעים כואבים לאלופת המדינה. ההישג הזה הפך אותה לאשת השנה בעיני אוהדי הפועל ב"ש (וגם של עיתון זה), והשבוע היא נבחרה גם למנהלת השנה מטעם מרכז הפועל. המשרדים של הקבוצה באיצטדיון וסרמיל הישן מלאים זיכרונות מהעונה שכנראה תיזכר כאחת הגדולות בהיסטוריה של המועדון. אחת התמונות צולמה מהאוויר במהלך חגיגות האליפות בכיכר המרכזית של העיר, ובה עשרות אלפי ראשים של אוהדים ובמה אחת שעליה חגגו ברקת ושחקני הקבוצה.
איזו שנה עברה עלייך?
"עברה עלי שנה קסומה, מיוחדת, מרגשת, שנה שהיא חוויה עם הרבה תחושות של אושר וחיבור. היה מדהים. אני לא יודעת אם זו השנה היפה בחיי, אבל היא בהחלט היתה עוצמתית מאוד. זו שנה שבה ראיתי התרגשות עצומה של קהילה ועיר שלמה. היו בחגיגות האליפות שלנו יותר מ־100 אלף איש, ורק מי שהיה שם בכיכר יכול להבין באיזה אירוע גדול מדובר. לקח לי זמן לעכל, אבל זה באמת היה ה'פיק' הגדול של השנה".
כשנכנסת לכדורגל כבר היו שם יענקל'ה שחר ומכבי חיפה, גם מכבי ת"א, הפועל ת"א ובית"ר ירושלים. אמרת לעצמך "אני אהיה כמוהם" או שפשוט ניסית לעשות את המקסימום וזה מה שיצא?
"האמנתי. מי שלא מאמין נמצא בתחום הלא נכון. כיוונו לשם, אבל לא ידעתי ולא שיערתי שאלו יהיו תעצומות הנפש והחוויות שנחווה. זה בדיוק מה שרצינו, אבל היה חשוב לנו שכולם יאמינו איתנו. אם יש סבלנות בסוף החלומות שלך יתגשמו, ואם לא תתייאש אז גם תגיע".
לפני כשבועיים חוו אלונה ברקת והפועל ב"ש הגשמת חלום נוסף - כאשר ניצחו את מועדון הפאר האיטלקי אינטר בתוצאה 0:2. רק כדי להבין את גודל ההישג, מדובר בקבוצה שזכתה 18 פעמים באליפות איטליה, הוכתרה שלוש פעמים כאלופת אירופה והוסיפה לארון עוד שלושה גביעי אופ"א.
"עוד לפני המשחק, הגעתי לכיכר דומאו במילאנו וראיתי המון אוהדים שלנו. הם שרו, רקדו ואם הם האמינו שנעשה את זה, אז למה שאנחנו לא? אז צילמתי את זה ושלחתי לשחקנים שלנו שיראו ויחוו מה שקרה שם", סיפרה ברקת בהתלהבות: "אתה יודע, לפני כמה חודשים הייתי בגמר ליגת האלופות בסן סירו וכתבתי בטוויטר 'באתי לעשות סקאוטינג'. מי האמין שאגיע לשם עם הקבוצה שלי ונשחק שם כל כך יפה וננצח את אינטר? שיחקנו כשווה בין שווים, היינו בטוחים בעצמנו וניצחנו".
עוד לפני העלייה למטוס, ברקת הגיעה לנתב"ג עם כובע מצחייה ומתחתיו חיוך נבוך מאוזן לאוזן. אחריה הלכו עשרות אוהדים ושרו "אלונה, אלונה". היא נראתה אז מובכת מאוד, כאילו עדיין לא מבינה את הסיטואציה. "זה מרגש אותי בכל פעם מחדש אבל זה גם מביך", היא אומרת וזזה בכיסא בחוסר נוחות: "מצד אחד אתה באמת רוצה לתת להם כי אתה מעריך ומוקיר ילד שרוצה להצטלם איתך. אתה לא יודע איך לאכול את זה, אבל בכל פעם מחדש - מי שמבקש אני עושה את זה באהבה גדולה. זה כבוד בשבילי".
עוד בטרם התקיים המשחק, בחר ה"בילד" הגרמני, שנחשב לעיתון הגדול והחזק ביותר בגרמניה, לעשות כתבה על אלונה ברקת ולהשוות אותה לקנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל. "אני מודה להם אבל האמת שחייכתי כשראיתי את זה". בשלב הזה אלונה צוחקת, מפסיקה וחושבת. ניכר שההשוואה הזו מביכה אותה, כמו עוד שאלות רבות שיגיעו בהמשך הראיון. אחרי מחשבה קצרה היא עונה: "תראה, קצת פרופורציות. אנגלה מרקל עושה דברים מופלאים ואני בדלת אמותיי עושה דברים יפים, אבל זה רק כדורגל. הם התייחסו לשינוי שהמועדון שלנו חולל וזו מחמאה גדולה עבורי, אבל מרקל היא מרקל ואלונה ברקת היא אלונה ברקת".
ה"בילד" הגרמני לא סתם הישווה את הבעלים של הפועל ב"ש לקנצלרית שלו. נדיר למצוא בכדורגל העולמי נשים שמנהלות מועדונים גדולים. מרגריטה לואי דרייפוס (מארסיי, צרפת) וג'יזלה (ג'יג'י) אוארי (פ.צ באזל, שווייץ) הן המפורסמות ביותר, אך אין ספק שגם ברחבי אירופה לא יכלו להתעלם מהאישה הראשונה שלקחה בעלות על קבוצה ישראלית.
"הרבה פעמים שואלים על כך שהייתי האישה הראשונה שלקחה מועדון כדורגל בארץ, ואני אומרת שבסופו של דבר ישפטו אותי אם אני מצליחה להגשים את היעדים שלי או לא. אם אני גבר או אישה זה פחות רלוונטי", מנסה ברקת להסביר את נקודת מבטה ומוסיפה: "נשים עושות דברים מופלאים בתחומים שונים, ואני רוצה להמשיך לעשות דברים טובים גם בכדורגל. בכל תחום תמיד יהיה מישהו שיהיה הראשון, וכאן אני הראשונה שעושה את זה. היתה מנהלת בנק שעשתה זאת, נשיאת בית המשפט העליון ועוד. חובת ההוכחה להצליח היא עלי ועל המועדון שלנו, ואני מקווה שאם יש עוד נשים שהתחום הזה מעניין אותן - הן יבואו גם".
את בטוח שומעת הערות במגרשי הכדורגל. גם החיקוי שלך בתוכנית הבידור "בובה של לילה", שכביכול מראה כמה את נהנית שהקהל קורא לך הערות שוביניסטיות, רק מחזק את התחושה שכדורגל הוא משחק שבו הקהל לא יודע לקבל נשים כמו שצריך.
"אתה שומע הקנטות ואחרי שתי דקות אותו אוהד בא אלי בשקט ואומר, 'את יכולה לקנות אותנו?' הקהל היריב אמנם מתגרה ואומר כל מיני דברים, אבל בחוץ, בסוף המשחק, באים ומתחככים איתי, מצטלמים איתי ואני חושבת שבסך הכל אנחנו זוכים לפרגון די גדול. אני רוצה להגיד לך שהיום לא מעט נשים קוראות את מה שקורה בספורט. פוגשות אותי נשים ואומרות לי, 'את יודעת, בגלל מה שקורה במועדון שלך אנחנו יותר מתעניינות', וזה כיף לי לשמוע. מהיום שבו הקבוצה עברו לידיים שלנו, אני רואה הרבה יותר נשים במשחקים שלנו. זו עובדה. זה מחמם לי את הלב וכדורגל זו פלטפורמה שיכולה לחבר הכל יחד".
על מה את מבזבזת את רוב שעות היום שלך?
"סביב המועדון".
נו, ברצינות.
"ברור. כי המועדון שלנו הוא הרבה יותר מכדורגל. אנחנו נוגעים בכל כך הרבה רבדים, כך שזה לא רק להגיע לאימון או למשחק כזה או אחר. רוב הזמן נתון לקבוצה. נכון שיש לך סדר יום ופגישות קבועות, אבל מועדון כדורגל זה 24/7 ומי שחושב אחרת - טועה. כל הזמן קורים דברים שצריך לתת להם התייחסות, בין שזה מחלקת הנוער או הבוגרת, אוהדים שצריך לתת מענה לכל הצרכים והבעיות שלהם. תמיד יש מה לעשות".
משום מה יש תחושה שבב"ש, אולי בגלל שהעיר חמה יותר ומשפחתית, האוהדים מרשים לעצמם יותר מאשר במקומות אחרים.
"זה לא 'מרשים לעצמם', זה חלק מהדנ"א של המועדון. הטלפון שלי זמין, הם יכולים להתקשר אלי והם קובעים איתי פגישות. אני לא רואה אותם רק כאוהדים. חשוב לי מאוד לדעת מה הם חושבים ומה הצרכים שלהם. מי שרואה את הדרך שעשו האוהדים מהרגע שקניתי את המועדון ועד היום זה פשוט מדהים, והכל בשיתוף פעולה איתנו.
"במשחקי חוץ אני יושבת עם האוהדים וזה בא מהמקום של ה'ביחד'. אני לא חושבת שאני מעליהם כי אני לא מעל אף אחד. ביום חמישי האחרון נגמר המשחק בסמי עופר, וחיכו למנכ"ל הקבוצה אסי רחמים ארבעה אוהדים בחוץ שאמרו שאין להם איך לחזור הביתה. הכל היה סגור, אז הוא פשוט לקח אותם איתו. אנחנו מאמינים שצריך לשמוע את כולם, וכששמעתי על מה שאסי עשה זה בכלל לא הפליא אותי".
אלונה ברקת נולדה באשקלון לזוג הורים יוצאי תימן, והיא הבכורה מבין ארבעה אחים: אחות בת 42, אחות נוספת כבת 40 ועוד אח בן 39. הוריה הם אנשי חינוך של הציונות הדתית, והקפידו שמצד אחד ישמרו בבית על צנעה, כפי שנהגו באותן שנים, ומצד שני לא נותרו מאחור ודחפו את ילדיהם ללמוד באקדמיה ולהתפתח מבחינה השכלתית, לא דבר מובן מאליו בשנות ה־70.
"קיבלתי מהוריי את החינוך שאפשר וצריך לחלום עליו ושאפשר וצריך לשאוף אליו. אני מודה להם על כך, כי זה מה שמאפשר לי היום להמשיך לחלום", אומרת ברקת בעיניים בורקות כשהיא נזכרה בהוריה. "קיבלנו חינוך נפלא, לכבד את האחר, ואהבת לרעך כמוך. היינו מבקרים בבתי אבות ובבתי חולים, ואין דבר כזה לא לקום באוטובוס לבן אדם מבוגר ממך. אח, איזו תקופה".
איזו ילדה היית?
"די מקובלת, ילדה נחמדה. למדתי רק עם בנות באולפנה בירושלים במדרשת עמליה. אני רוצה להאמין שהייתי ילדה טובה, תלמידה טובה, וזהו. בזמנו באמת היה סוג של תמימות וערבות הדדית - שהיום ניתן לראותה בעיקר בעיתות מצוקה, וזו ארץ ישראל היפה בעיניי".
למה את הכי מתגעגעת בתקופת הילדות, כשלא היו לך את כל האפשרויות שיש לך היום?
"סבא וסבתא שלי היו מאוד קרובים אלי, ואהבתי להגיע אליהם למושב. היה שם המון יופי, אתה רואה לולים והיינו רצים בפנים עם התרנגולות. שניהם יוצאי תימן, אנשים צנועים מאוד, ערכיים, טובי לב בצורה יוצאת דופן. אני לא אשכח שפעם נפלה לי תבנית של 30 ביצים על הרצפה והתחלתי לבכות.
"סבא שלי ניגש אלי, חיבק אותי ואמר לי, 'לא נורא, תראי איזה יופי את עוזרת לנו', ובכלל לא עניין אותו מה עשיתי. אלה דברים שככל שאתה גדל, אתה מבין אותם. אלה דברים שמלמדים אותך ערך של משפחה ואהבה. אני לא חושבת שאנשים יבינו על מה אני מדברת, צריך לחיות שם כדי להבין. יודע מה? אני אפילו מתגעגעת לכך שבין שתיים לארבע היינו נחים בבית. לא היה דבר כזה שיוצאים החוצה בשעות הצהריים, ואז בארבע כולנו היינו יורדים למטה לשחק 'קלאס' עם הבנות".
איזו אחות בכורה היית לאחייך?
"תמיד ידעתי מה אני רוצה. לא הייתי האמא השנייה בבית. שתי האחיות שלי היו יותר ביתיות כאלה. אף פעם לא עניין אותי ללמוד לבשל, ולא יודעת אם זה לטובתי. עניין אותי לשמוע פוליטיקה, לדעת מה קורה בעולם ויצאתי גם בגיל מוקדם מאוד מהבית. בגיל 14 כבר למדתי באולפנה, אחר כך עשיתי תואר ראשון ושני באוניברסיטה ואז התחתנתי".
בתקופה ההיא זה נחשב לשבירה של סטריאוטיפ חברתי, לא?
"נכון, אבל גדלנו בבית שההשכלה והחינוך הם ערכים עליונים. היה ברור שכולנו נלמד באוניברסיטה ונהיה אקדמאים. גם אחיי למדו באוניברסיטה וזהו, ככה חונכנו".
כשאת מספרת לי על הרקע שלך, קשה להאמין שמכל זה הפכת לבעלים של קבוצת כדורגל. את האמנת?
"לא האמנתי שאהיה בעלים של קבוצת כדורגל. בתיכון למדתי במדרשת עמליה ויש לנו קבוצת ווטסאפ - ובה חברות כל הבנות שלמדו איתי אז. אחרי המשחק מול סלטיק, כשניצחנו 0:2, כולן החמיאו ופירגנו.
"אהובה, המורה שלי, כתבה שאם מישהו היה אומר לה אז שאלונה תהיה בעלים של קבוצת כדורגל, היא היתה אומרת שהוא השתגע. תראה, אני באה מבית עם הורים אנשי חינוך, אנשי הציונות הדתית. הייתי בבני עקיבא כל חיי, אך גם אהבתי מאוד את המשחק הזה כי המשפחה של אמי אהבה כדורגל. האם האמנתי שאהיה בעלים של קבוצה? לא. החיים לוקחים אותך למקומות שלא ציפית".
ברקת רכשה, כאמור, את הפועל ב"ש לפני תשע שנים. בדרך היה רגע אחד שבו הודיעה שהיא עוזבת הכל. התוצאות בליגה היו רחוקות מאלה של היום, ורכבו של המאמן דאז גיא עזורי הותקף בזמן נסיעה. רק בנס עזורי לא נפגע, אבל עבור ברקת זה היה יותר מדי. מייד עם ההודעה על עזיבתה החל גל אדיר של אוהדים להציף את ברקת. "תישארי", הם ביקשו ותלו שלטים בכל משחק ביתי באיצטדיון וסרמיל.
ההתלבטות של אלונה היתה גדולה. הקהל הביע חרטה, אך אלו היו אותם אוהדים שמיררו חיים של מאמנים והפעילו לחץ כבד על המועדון בכל שנה, מה שמנע ממנו להצליח. "היה שבר גדול מאוד עם הסיפור של גיא עזורי", נזכרה השבוע ברקת והוסיפה: "זה היה רגע שמנוגד באופן מוחלט לערכים שרצינו להנחיל במועדון ואמרתי שאם זה לא מסתדר, אז לא קרה כלום, אני זזה הצידה. בסופו של דבר יש לך אחריות גם על האנשים אצלך במערכת, ואני לא יכולה לחיות בסביבה כזו. אני בעד מחאה, אבל יש הבדל בין מחאה לגיטימית למחאה לא לגיטימית.
"מה שקרה עם גיא עזורי למעשה שינה את פני המועדון - כי האוהדים קיבלו החלטה איך הם רוצים לראות את המועדון שלהם. היום, כשאתה רואה נהירה של ילדים, מבוגרים, סבים וסבתות למגרש, הם מבינים שרוצים לחיות בסביבה מפרגנת. אפשר להתבאס אחרי הפסדים, אפשר לכעוס, זה בסדר.
"השינוי התחיל לפני חמש שנים כשנשארנו בליגה במחזור האחרון. דווקא אז, כשעבדנו קשה ולא הלך כמו שרצינו אז הקהל חיזק אותי. הגעתי לאיצטדיון מסוים, שלא אגיד את שמו, ישבתי עם הקהל וחטפנו מהם קללות, גידופים ודברים איומים. אז הקהל שלנו עמד ומחא להם כפיים. אתה יודע איזו הרגשה זה נתן לי? אין לי אפילו דרך לתאר.
"אחרי המשחק בסמי עופר, כשהפסדנו בגמר הגביע 6:2, ראיתי ילדים בוכים. שבועיים שלמים העיר דיברה על המשחק ואז הכל מתפרק. חלק מאוהדים בכו עד סוף המשחק ומחאו כפיים, חלק עזבו בעצב את האיצטדיון. והילדים שבכו? עכשיו, בתור אמא, אני אומרת לך, אין דבר כואב יותר מלראות ילד בוכה. עם כל הכאב, וגם הילדים שלי היו באיצטדיון בדיכאון, קמתי למחרת בבוקר לפגישת עבודה, והתחלנו לעבוד על העונה הבאה. מבחינתי, זה היה להסתכל על אותם אוהדים ולהגיד להם, 'אנחנו נעשה הכל כדי לשנות', ולשמחתי שנה לאחר מכן גם זכינו באליפות".
מה זה אומר מבחינתך שהפועל ב"ש אלופה אחרי 40 שנה?
"זה אומר שכל ילד, ולא משנה איפה הוא גר, בצפון או בדרום, יכול לחלום שאם הוא יעבוד קשה ויאמין, הוא גם יגשים את החלומות שלו. לעיר זה אומר היסטוריה, אבל זה גם אומר 'Yes we can', שאנחנו מסוגלים, עשינו את זה, שנים אמרו לנו שאנחנו רק 'Second to someone', אבל זהו, אנחנו לא שניים לאף אחד. אנחנו שווה בן שווים, ואנחנו מסוגלים. בגלל זה כל כך הרבה אנשים התחברו לאליפות הזאת".
בניגוד למועדונים הגדולים כמו מכבי חיפה, מכבי ת"א או בית"ר ירושלים, ב"ש היא עדיין מועדון של עיר.
"זה נכון. אבל בכיתה של הבן של גיסי, שלומד ברמת החייל, יש כבר שלושה אוהדים של הפועל ב"ש. וזה לא ב"ש, זה ת"א, צפון ת"א. בכל מקום שאתה מסתובב היום אתה שומע המון חיבה ופרגון למועדון הזה. יש לנו היום אוהדים מנהריה, דרך חיפה ודרומה".
אנחנו יושבים בחדר הממוזג במשרדי הקבוצה באיצטדיון וסרמיל הישן, ובחדר הצמוד יושב המנכ"ל אסי רחמים, שנחשב לאחד האנשים המוערכים על ידי ברקת. "הוא איש ניהול מצוין ואני שמחה שהוא איתי", אומרת ברקת, שבשלב הזה עוברת כמעט על כל עובדי המועדון ברמה השמית ומשבחת אותם. "אנחנו משפחה אחת, לכל אחד יש את המקום שלו, אחרת לא היינו במקום שבו אנחנו נמצאים".
בין לבין ברקת מבררת עם רחמים ושאר אנשי המועדון כיצד מתקדמים הפרויקטים שהיא מובילה לטובת הקהילה. בין היתר, הפועל ב"ש מספקת אימון שבועי בפרויקט ית"ד אדום לנערים בעלי תסמונת דאון. לברקת חשובה גם פעילות המשלבת את הקהילה הבדואית בדרום ("גם שם יש לנו הרבה אוהדים"), ולסיכום היא מבררת מה מצב התלמידים ב"בית האדום" שמפעילה הקבוצה, שם מקבלים שחקני מחלקת הנוער של המועדון סיוע בלימודים.
מה יש לך להגיד על ברק בכר, המאמן היחיד שהביא אליפות אחרי כל כך הרבה שנים?
"ברק מאמן מצוין. אנחנו מדברים על הכל, אבל אין אצלי דבר כזה שאתקשר למאמן ואגיד לו מי משחק. השיח והדינמיקה שיש בינינו חשובים מאוד. יש אמון מלא - ובסופו של דבר הוא יודע שנתתי לו את המפתחות לאמן את המועדון שלנו, ואני סומכת עליו. מה שהכי חשוב מבחינתי הוא שאין לו אגו. כל אחד יכול לומר את דעתו, ובסוף הוא המאמן ומקבל את ההחלטות המקצועיות".
אם יש קו אדום מבחינתה של ברקת בכל הקשור לראיון זה - הרי זה בעלה. הוא אינו אוהב ששמו מופיע בתקשורת, ואשתו אכן משתדלת שלא לדבר עליו. "הוא לא אוהב שמדברים עליו ואני מכבדת את זה, אבל הוא איש באמת מיוחד", היא רומזת, ומוסיפה: "אלי מתעסק בעסקים, אלי הוא אלי. זה לא שקשה לי לדבר עליו, אלא שהוא לא אוהב שמדברים עליו, ואני מכבדת את זה. אבל הוא איש באמת מיוחד".
בשלב הזה מתקשר הבן הצעיר יהונתן. אלונה מפסיקה את הראיון ועונה לו ("אני חייבת לשמוע אותו"). "המשפחה שלי מרגשת אותי", היא מודה: "אם יש משהו שאנחנו לא מוותרים עליו בבית זה ארוחות שישי, ולשבת יחד בשבת בצהריים. קבוצת הווטסאפ המשפחתית שלנו נקראת 'ב"ש'. אני לא בשלנית כזאת גדולה, וזה החיסרון שלי אבל חשוב לי שנהיה יחד. אני מתאימה את כל השעות שלי לילדים. השעות שאני שומעת מה קורה איתם, שהם מספרים לי מה עובר עליהם - זה הכי חשוב לי. אני אמא לפני הכל. לנו, כהורים, הכי חשוב שהילדים שלנו יסתדרו זה עם זה.
"אתה יודע, בתקופות הקשות של הקבוצה הם (הילדים; ל"נ) היו קטנים ועברו רגעים לא פשוטים. כשהיינו מפסידים, הם לא הלכו לבית הספר כי היו צוחקים עליהם. אבל הם הבינו שזה זמני".
איך הצלחת לשלב בין היותך אשת קריירה לבין גידול ילדים ומשפחה? יש הרבה נשים שלא מצליחות לעשות את זה.
"זה קשה, בין שאתה גבר או אישה. אבל אם בתוך המשפחה מבינים שכולם צריכים להתגייס, אז זה עובד. אצלנו זה עובד נהדר, כי גם בן הזוג שלי מבין את זה והילדים נותנים גב מדהים. כשהילד שלי מתקשר אלי ואני אומרת לו, 'יהונתן, אני בפגישה, זה דחוף?' אז הוא אומר לי 'לא' וזהו, לא קרה כלום".
והמקרר מלא במגנטים של מסעדות טייק אוויי?
"יש מלא, ויש כמה מסעדות שמככבות בחיובי כרטיס האשראי שלנו, אבל יש גם אנשים שעוזרים לנו בבית ומבשלים. אל תדאג לילדים, הכל בסדר".
את קוראת כל מה שכותבים עלייך?
"אני קוראת ממקום של לדעת מה אומרים, ואולי באמת אני יכולה לשנות את המצב. מכל אחד אני יכולה ללמוד. גם אוהד שפוגש אותי ברחוב יכול לתת עצה טובה. לוקח זמן עד שאתה עושה את ה'טוויסט' הזה בראש, שגם אם מישהו כותב עלי משהו נורא שלילי - אפשר לקחת משהו ולשפר. ככה אני בוחרת להסתכל על הדברים, וזה מוביל אותנו להתקדמות".
מה לאחל לך לשנה החדשה?
"קודם כל בריאות. אני מאחלת לכולם אהבת חינם ושנמשיך לעשות דברים שיגרמו לנו להנאה".
עד מתי תהיי הבעלים של הפועל ב"ש?
"כל זמן שאני מרגישה שאני עושה משהו טוב אז אהיה פה".
פוליטיקה מעניינת אותך?
"כל אחד צריך להיות במקום שבו הוא מרגיש שהוא עושה דברים טובים ושטוב לו. היום אני מרגישה שטוב לי במקום שבו אני נמצאת, אז זה לא רלוונטי כרגע".
אקו"ם