פילים בקנה: ערן זהבי סיפק נשק למתלהמים נגדו

הבחור הכי מחובק ע״י התקשורת בחמש השנים האחרונות, האיש שבלעדיו אנחנו עמוק בתקופת האבן, לא הגיע להתראיין אחרי עוד משחק עקר, הפעם מול ליכטנשטיין. ערן זהבי קצת איבד את זה ונתן נשק למתלהמים סביבו – שעדיין רואים אותו רק דרך הכדור ברשת

ערן זהבי. העמיס אתמול תחמושת בנשקים של העיתונאים צילום: דני מרון

בהמשך הערב הזה, אחרי ועד ניצחון כזה ואבדנו, אתה מביט במסך המשחק של איטליה בסקופיה. לפני פחות משבוע ישראל חילצה משם ניצחון כמו שמחלצים בני ערובה מטהרן. תוך שלושה ימים מקדוניה ראה שלא נפלה ברוחה אחרי ההפסד הצורב לישראל - היא מובילה על איטליה 1:2. אתה מסתכל על איך שהן משחקות ומבין שבעוד שנתיים ארבע שמונה - הם יגיעו ליורו, אולי למונדיאל, בטח יגיעו להצלבה מול אוקראינה או איסלנד. אימובילה מציל את איטליה פעמיים, כולל בדקה ה-91 - אבל למקדוניה יש אופק. לנו יש עוד חודש את אלבניה בטירנה. אלוהים ישמור.

ישראל ניצחה פעמיים השבוע, כבשה ארבעה שערים מול מקדוניה וליכטנשטיין, בלי שנזקקה אפילו לשער אחד של הכוכב הבלתי מעורער, ערן זהבי. לכאורה סימן מעודד. זה לא זהבי ועוד עשרה, אלא גם אחרים שמסוגלים להתפתח בסביבה שלו. למשל תומר חמד וטל בן חיים.

אבל לפיל בחדר או בדשא, או בעמדת הראיונות אליה לא הגיע - קוראים ערן זהבי. הבחור הכי מחובק ע״י התקשורת בחמש השנים האחרונות, האיש שבלעדיו אנחנו עמוק בתקופת האבן, גם בהפועל ת״א ובעיקר במכבי ת״א - האיש ששבר מוסכמות, טבלאות והוריד סוף סוף את נסים אלמליח לנוח בקבר - לא הגיע להתראיין אחרי עוד משחק עקר. השחקן המעולה הזה והבחור המצויין, איבד אתמול קצת את זה, ונתן נשק למתלהמים סביבו - שרואים את זהבי רק דרך הכדור ברשת, ולא סופרים אותו מעבר לזה. יש לא מעטים כאלה כאן בתקשורת ובכלל, וזהבי העמיס אתמול תחמושת בנשקים שלהם. פיו פיו.

עמרי בן הרוש וטל בן חיים. זה לא זהבי ועוד עשרה צילום: דני מרון

זהבי הוא הציר המרכזי של הנבחרת, שבלעדיו לא תהיה לה שום תוחלת. כולנו יודעים שגם ערן הוא לא מכונה, אבל כיוון שהרגיל את כולנו לנורמות מסויימות - הוא צריך לדעת להתנהל ולהתמודד עם ימים מעוננים יותר, כשכל מה שהכי קל היה לו - הופך לקשה ובלתי מושג.

כמו שליכטנשטיין האמיצה היא נבחרת חצי מקצוענית, גם אצלנו יש איים חצי מקצועניים, וזהבי צריך לחיות איתם ולא לשחק לידיים שלהם. הוא במעמד כזה שביקורות או שאלות צריכות לעבור לידו, לא דרכו. הוא קנה את מעמדו בדם יזע ודמעות. הוא צריך לעמוד, לענות, להישיר מבט למצלמה. המון צעירים מחכים לשמוע אותו. הנבחרת מבחינתם, זה הוא, ואתמול מבחינתם, הוא נטש את העמדה רק כי כמה עיתונאים הרגיזו אותו.

לעומת זאת גם ראיונות עם מאמני נבחרת מייד אחרי סוף משחק - הם גם לפנתיאון. אלישע לוי ממש לא הסכים עם המראיינת שהיה משחק פח של הנבחרת. למזלנו אנחנו לא בעידן של נחמיה בן אברהם ששידר ברדיו משחקים שלא נראו בטלוויזיה - ובנה סביב הנבחרת של שנות ה-50׳ וה-60׳, כמעט לבדו, נרטיב דומה לזה של ברזיל. היום הכל נראה ומשודר וישראל מהרגע שחטפה את ה-2:1, נכנסה להיסטריה מול 184 בדירוג פיפ״א, שמועמדת לרדת עכשיו ל-188.

שחקני ליכטנשטיין חוגגים שער מצמק. אפילו הם כבשו מולנו דני מרון

כמו שכבר אמרנו, אנחנו לא מצפים לכלום מנבחרת הכדורגל שלנו, אלא רק לסימנים של המשכיות ומחוייבות. מאז שהשתקעה סופית ביבשת האירופית לפני 25 שנה, ישראל (ואנגליה, איזה כבוד) הן אולי שתי הנבחרות שהכי צועדות במקום, בעוד סביבנו ייהום הסער. בעוד חודש נוסעים לטירנה. ממה שהבנו הנבחרת תצא לשם רק יממה לפני המשחק, כי תשתיות האימון שם, והמלון בוודאי, הם לא ״בסטנדרט הישראלי״. הבעיה הגדולה שלנו, שרק בדבר אחד האלבנים השתפרו מאז היו צפון קוריאה של אירופה. בכדורגל.

שרה נתניהו בין מירי רגב ועופר עיני ביציע. אל תצפו לכלום דני מרון