מאמין, לא מאמן: שנה אחרי שפוטר ממכבי גיא גודס מדבר
שנה לאחר הפיטורים הכואבים ממכבי ת"א גיא גודס עדיין מחפש את האתגר המקצועי הבא. בראיון מפוכח מספר המאמן על השקט שאחרי הסערה. על החלום לאמן ב-NBA ועל האפשרות שישוב למועדון הצהוב: "אני עדיין צעיר ויש לי קשרים טובים שם. הכול בחיים זה טיימיניג"
לפני שנה בדיוק פוטר גיא גודס מתפקידו כמאמן במכבי תל־אביב, שנה וחצי לאחר שמוּנה לתפקיד. ברגע אחד סיים גודס 15 שנה במועדון הצהוב, שליש מסך שנות חייו, לאחר שהיה בו שחקן פעיל במשך שמונה עונות, בנוסף לעוזר מאמן במשך שש שנים.
"נפגשתי לשיחה עם אודי רקאנטי, אחד מבעלי מכבי שהוא גם חבר טוב וביקש להיות זה שיבשר לי את הבשורה", נזכר גודס, "הייתה שיחה טובה, עודדנו זה את זה, והוא אמר שהוא רואה שאני סובל ושכדאי להפסיק. ידעתי שבלחצים שהיו אצלנו מההנהלה ומהתקשורת, העסק כרגע לא יכול ללכת למקום חיובי ופתאום כל השנים שהייתי שם עברו לי כמו סרט בראש. אני טיפוס כזה, שמתחבר למקום שבו אני נמצא, וזלגו לי דמעות של התרגשות".
ביקשת שייתנו לך עוד הזדמנות?
"לא. הבנתי שאני לא יכול להוציא מהקבוצה שום דבר טוב, הייתי במבוי סתום, לא משנה מה ניסיתי. זו לא הייתה קבוצה שבניתי, לא הרגשתי שאני מאמין בה יותר ולא ניסיתי להיאחז בקרנות המזבח. ההנהלה לא תמכה, התקשורת חבטה בי ללא הבחנה וזה היה הזמן ללכת".
סצנת הפרידה הזו סיימה עבור גודס שנה וחצי סוערות כמאמן ראשי במועדון הצהוב, שמצד אחד גידל אותו במשך שנים לתפקיד המאמן הראשי, ומצד שני לא הקל עליו ולו לשנייה אחת. לאחר שקיבל את המינוי, הנחיתה עליו ההנהלה את פיני גרשון כעוזר מאמן, עם רמז עבה למדי שהיא לא סומכת עליו במאת האחוזים.
"לעבוד עם פיני זו ההחלטה הכי טובה שקיבלתי בחיים", הוא מפתיע, "הייתה לי דילמה קשה מאוד בהתחלה, אם להסכים שיהיה לידי אדם כל כך חזק, כאילו אני שם לעצמי רימון מתחת למיטה. אבל ברגע שישבנו לדבר והבנתי שהוא מגיע ממקום של לרצות לעזור, לתמוך, לעשות משהו שונה - אהבתי את זה. תמיד נהניתי ללכת נגד העדר ולנסות דברים אחרים. כאן עשו מזה פסטיבל שלם, אבל זו קונספציה ידועה ב־NBA, שמאמנים מבוגרים עוזרים לצעירים".
לא הרגשת חוסר אמון מצד ההנהלה?
"יכולתי להבין מאיפה זה נובע, את החשש והלחץ אם אצליח והרצון לשים לצדי מישהו בכיר שייתן לי ביטחון. מעולם לא היה לי אגו, גם בתור שחקן, והמטרה שלי הייתה תמיד לשתף פעולה עם אנשים ולנצח".
בסופו של דבר מבחינת ההתנהלות, הוא לא היה עוזר מאמן רגיל.
"זה היה שונה ולאלון שטיין הייתה יותר עבודה, אבל פיני שימש עבורי כמו חומה ולא נתן לאף אחד להתקרב אליי. בתקופות פחות טובות הוא ידע להרגיע ולתת שקט עם ההומור שלו, והיו פעמים שנתתי לו להעביר אימונים וביקשתי שיפרק את השחקנים. היינו כמו השוטר הטוב והשוטר הרע, ושיגענו אותם. פיני היה אומר לי 'כשאתה מסתכל אחורה ורואה אותי, אל תחשוב שזה פיני הגדול עם האליפויות, קח אותי כמישהו רגיל ותשאל אותי מה שאתה רוצה, אחרת לא תצליח לתפקד'. עשינו יחד כמה דברים לא קונבנציונליים בעונה הזו וניצחנו במשחקים שלא היינו אמורים לנצח, לפעמים עם הרכבים של ליגה שנייה".
זו הייתה עונת גאות ושפל עבור גודס, שנעה בין תקופות מצוינות לרגעי אכזבה גדולים. "אני חושב שלמרות הכול, הייתה לי עונת בכורה מצוינת כמאמן ראשי במכבי תל־אביב", הוא אומר, "קרו לנו במהלכה המון דברים הזויים ומעטים היו שורדים בה. זה התחיל עם סופו, שהגיע במשקל עודף ופציעה בעין, המשיך עם גיא פניני, שקרע את גיד האכילס וסיים את העונה, סילבן לנדסברג, בעונה הטובה ביותר שלו במכבי, שבר את כף הרגל, דווין סמית' קרע את השריר לפני חצי גמר הפלייאוף מול אילת ואוחיון ורנדל סבלו מבעיות בריאות. בהנהלה לא הסכימו לצרף שחקנים ולמרות זאת הגענו לניצחונות גדולים מול ריאל מדריד וברצלונה, היה לנו רצף של 13 משחקים בלי הפסד ולקחנו גביע מול ירושלים בחוץ, אחרי שהם כבר הקימו במות כי היו בטוחים שיביסו אותנו".
בסופו של דבר העפילה מכבי לשלב שמונה הגדולות ביורוליג, שם נוצחה בסוויפ 3:0 על ידי פנרבחצ'ה והודחה מהמפעל. בליגה העפילה לשלב חצי גמר הפלייאוף, הובילה כבר 0:2 מול הפועל אילת עם שני ניצחונות קלים, אבל אז הפסידה שלושה משחקים ברציפות, הודחה באופן סנסציוני ולא העפילה לקרב על האליפות, לראשונה מאז 1993.
"אנשים לא רצו להבין את זה, אבל הקבוצה הייתה על הגחון", מסביר גודס, "השחקנים נשחקו ולא הייתה לי דרך לעצור את זה. גם כשהובלנו מול אילת, במשחק שבו דווין נפצע, אמרתי לצוות שלי שאנחנו בצרות. לצערי אילת קלטה את הפגיעוּת הזו ומהמשחק השלישי הם עברו לאזורית, נטרלו את פארגו, שהיה היחיד שעוד יכול היה לעשות משהו, וגמרו לי את הסדרה. אם דווין, לנדסברג ופניני היו בריאים אז, היינו זוכים באליפות בהליכה".
למרות המפלה הקשה, גודס לא פוטר והוחלט לתת לו צ'אנס נוסף. גרשון שוחרר מהקבוצה והפך שוב לפרסונה נון גרטה במועדון לאחר שטינף עליו בתקשורת, וגודס החל להתכונן לעונה השנייה. "אחרי אובדן האליפות התחילו הרחשים בנוגע לאם אני ממשיך או לא, למרות שהיה לי חוזה, והרגשתי שאני מתחיל את העונה כמו ברווז צולע", נזכר גודס, "בגלל הסיטואציה, הגעתי במצב נחות ובקשות שלי להחתים שחקנים כמו ג'אמל מקלין וג'ואי דורסי נחסמו במערכת. רציתי לבנות את הקבוצה בצורה מסוימת ולצערי שמו לי המון ברקסים".
מי שם לך אותם?
"אתה לא בוחר לבד שחקנים במכבי, אלא צריך לעבור דרך המערכת כדי לקבל הסכמה לגבי כל אחד, ועד היום אני לא מבין איפה זה נעצר. בשלב מסוים, כשראיתי שאני לא מצליח להשפיע - ויתרתי. אמרתי לעצמי שאם הבקשות שלי לא מתקבלות, אז שיביאו כבר את מי שהם רוצים".
מי אחראי לכך שוויטור פבראני הגיע לכאן אחרי פציעה קשה ובלי כושר משחק?
"פבראני, כמו רבים אחרים, הגיעו למכבי מהדלת האחורית".
עד כמה באמת ניקולה וויצ'יץ' משפיע על הקבוצה?
"ניקולה הוא דמות מאוד חזקה ודומיננטית במערכת מבחינה מקצועית ובשביל להחתים שחקן אתה צריך לעבור גם אותו".
הוא היה קשור גם להחתמה של רוצ'סטי ופארמר?
"פארמר הגיע הרבה אחרי שרוצ'סטי חתם וזו הייתה החלטה מערכתית, שיווקית, שכל הצוות המקצועי, כולל ניקולה, היה נגדה כי ידעו שזה לא יעבוד. לזכותה של מכבי יש להגיד שהם הודו בטעות הזו. אין הרבה מה לחפור בזה, פשוט בנינו קבוצה לא טובה וכולם ראו את זה. כשזה מתחיל שבור, זה נגמר שבור".
הבנייה הגרועה של הקבוצה, יחד עם המעמד המקצועי הרעוע שבו היה, הקשו על גודס את פתיחת העונה השנייה בתפקיד. אחרי שלושה הפסדים בארבעת המחזורים הראשונים ביורוליג, יחד עם שני הפסדי ליגה, החרב כבר הייתה על הצוואר והיה ברור לכולם שזה רק עניין של זמן עד שיישלח הביתה.
"אני לא אומר את זה בשביל להעצים את עצמי, אבל בחודש האחרון שלי בתפקיד הייתי כמו ראש הממשלה, זו כבר הייתה הגזמה", נזכר גודס, "הייתי עוצר ברמזור וכולם היו מסתכלים עליי, על האשם. מזה הבנתי כמה התקשורת חזקה ואם היא מחליטה להתנפל על מישהו, שעון החול שלו מתחיל להיגמר".
האמנת שיהיה כל כך קשה לאמן שם?
"מכבי תל־אביב היא כמו סוס פרא שאתה צריך להגיע מוכן לעלות עליו, כי הוא מנסה להעיף אותך מעליו כל הזמן ואתה צריך לדעת איך להישאר. הייתי מוכן לזה, כי הייתי שנים שחקן ועוזר מאמן, וראיתי את ההתנהלות ומה המאמנים עוברים ביומיום וידעתי שזה לא פשוט".
איך הרגשת כשזה נגמר?
"הקלה אדירה. אני אמנם אדם חזק, אבל הסיטואציה הנפשית הייתה מאוד קשה. היה כיף לחזור למשפחה, ללכת עם הבן שלי לחוג כדורסל ואחרי שנים ארוכות להרגיש כמו אבא. תמיד אומרים לך לנצל את השנים עם הילדים עד שהם גדלים ועוזבים, אז אני מסתכל על מחצית הכוס המלאה של מה שקרה אז, ולפחות הייתי איתם".
העזיבה של גודס לא שיפרה במאום את מצבה של מכבי, שעפה מהיורוליג והיורוקאפ ושוב הפסידה אליפות, עם הפסד נוסף בחצי גמר הפלייאוף, הפעם מול ראשון־לציון, כשז'אן טבק על הקווים. גם השנה לא נעצר הסחף, לאחר שארז אדלשטיין פוטר כבר אחרי שני משחקי יורוליג. "זה לא טוב עבור המועדון, שתוך שנה מפטרים מאמן בשלב מוקדם ושיש כל כך הרבה בלגן", אומר גודס, "זה מהלך שמאוד הפתיע אותי, וכשראיתי את המאזן של המשחקים, שהיה בסדר יחסית לתחילת העונה, הבנתי שיש כאן כנראה משהו בין־אישי ולא מקצועי, למרות שאני לא באמת יודע".
קצת אכזרי להוציא הודעת פיטורים בשתיים וחצי בלילה, לא?
"אם ננתח את זה רגע בצורה קרה מהצד, מבחינתם להוציא את המייל שמודיע על זה בשתיים בלילה הוא המהלך הכי נכון תקשורתית, וגאון מי שחשב על זה. עבור ארז, השעה שבה הוציאו את ההודעה לתקשורת לא משנה כלום".
מה דעתך על מה שרמי הדר עשה?
"היום כבר כמעט אין לויאליות בין מאמנים, וזו הבחירה שלו. לזכותו אני יכול להגיד שהוא יודע לתת שקט למערכת, עכשיו צריך לראות כמה שקט ייתנו לו. מכבי חייבת ללמוד להיות סבלנית, להסתכל קדימה לטווח ארוך, לתמוך במאמן ולתת לו לעבוד. הרי רק לפני שנתיים זכינו ביורוליג עם קבוצה חדשה לגמרי, בעונה שהתחילה רע וכמעט נגמרה בפיטורים, ואז התהפך הכול".
אם היו מפטרים אז את בלאט, היית הולך איתו?
"לא יודע, אבל עשיתי הכול שזה לא יקרה. פחדתי מהרגע הזה ולא רציתי להיכנס ככה לתפקיד. יש לפעמים סיטואציות שבתקופה קשה עוזר המאמן זז אחורה לראות מה קורה. אני עבדתי כפול, יום ולילה, כדי לעזור לדייויד להישאר בתפקיד, גם אם זה היה לדבר לטובתו עם מישהו בהנהלה או בתקשורת. דייויד היה מודע לזה, העריך את זה מאוד, ועד היום אנחנו חברים טובים".
מה דעתך על מה שהוא עבר בקליבלנד? גם שם זה נגמר אכזרי למדי.
"בסופו של דבר כמאמן אתה חווה דברים טובים ולפעמים אתה חוטף מחבת על הראש. עצם זה שהוא הגיע לגמר ה־NBA והיה במרחק נגיעה מזכייה באליפות, זה משהו שלעולם לא ייקחו ממנו. ביום שהוא יפרוש ויסתכל על מה שהוא עשה בקריירה, הוא יראה שעבר דרך כל החוויות. בעיניי זו מהות האדם, חיים פעם אחת והשאלה מה עשית בזמן הזה ואם נהנית תוך כדי".
בשורה התחתונה, מאז עזב גודס את מכבי תל־אביב הוא לא חזר לאמן. "רציתי לחזור וחיפשתי עם הנציגים שלי אופציות, בעיקר בשוק האירופי, כי הקבוצות הבכירות בארץ כבר סגרו עם מאמנים", הוא מסביר, "עשיתי את כל העבודה הנדרשת מבחינת לראות ולהיראות. נסעתי לפיינל פור ולגמר הגביע הספרדי, דיברתי עם בעלי קבוצות ומנג'רים ומסקרן אותי לעבוד מחוץ לישראל".
למה פחות ישראלים מאמנים באירופה בשנים האחרונות?
"יש הרבה סיבות. בליגות כמו הולנד ובלגיה התקציבים קוצצו בחצי ולא משתלם לנסוע. בספרד חייבים לדעת ספרדית כשפת אם, בצרפת אתה חייב ברזומה אימון נבחרת או זכייה בגביע אירופה, במדינות כמו איטליה ויוון יש רק שתי קבוצות טובות, יש מקומות שחסומים מבחינה פוליטית ויש גם הרבה מאמנים שמחפשים עבודה. המקום הטוב ביותר היום לעבוד באירופה זה בגרמניה, בליגה שרק הולכת ומשתפרת. הייתי קרוב לחתימה באחת הקבוצות שם ובסוף זה לא צלח".
בארץ יש שוק קטן עם טופ עוד יותר מצומצם. קצת בעיה בשביל מי שכבר הגיע הכי גבוה לא?
"זו בעיה, כי מצד אחד אני לא רוצה לרדת נמוך מדי אחרי שהגעתי לרף מסוים, אחרי דרך ארוכה וקשה שעשיתי, אבל ישנה גם ההבנה שזה חלק ממעגל החיים של מאמן. הרבה אנשי מקצוע הגיעו לצמרת, ומכורח הנסיבות נאלצו לרדת קצת. זו הדינמיקה של הענף, כמו קרוסלה שמסתובבת, מדי פעם אחד נופל ואחד אחר נכנס".
תסכים לאמן קבוצה בינונית?
"אם תבוא קבוצה רצינית עם דרך ותציע לי לבוא, אין לי בעיה. אני לא פוסל כלום מראש. אגיד לך אפילו יותר מזה, לאחרונה אני עוזר קצת לקבוצת נעוריי, הפועל חיפה, שקמה מחדש כקבוצת אוהדים ונמצאת כרגע בליגה השנייה. לפני כמה שבועות הם הזמינו אותי למשחק הראשון שלהם באולם ברוממה, עשו לכבודי טקס, נתנו לי מגן הוקרה והיה מרגש מאוד. היו"ר שלהם היה ילד כששיחקתי באגודה, וכבר הרבה זמן הוא אומר לי שבסוף אני אאמן אותם. כשהייתי במכבי זה הצחיק אותי, אבל היום זה פתאום נשמע לי כמו חוויה מעניינת. גם אני, כמו כל אחד אחר, מחפש את האתגר הבא".
לאחרונה חזר גודס מארצות־הברית, שם היה אורח במשך כמה שבועות של קבוצת ה־NBA אטלנטה הוקס. "נבן ספאחיה היה המלאך שפתח לי את הדלת", מחייך גודס, "ביקרתי שם כבר כמה פעמים, הייתי צמוד לצוות המקצועי והתאהבתי. השוק האמריקני קורץ לי מאוד. זו הרמה הכי גבוהה עם התנאים הכי טובים".
אתה רואה את עצמך עובר לשם עם המשפחה?
"בלי למצמץ אפילו, למרות שאני מודע לקושי להיכנס לעבוד ב־NBA. הרבה מושתת שם על קשרים אישיים, שאני מפתח עכשיו, והדרך לשם עוברת דרך אימון בליגת הפיתוח. אטלנטה קונה בעונה הבאה קבוצה בליגה הזו ולשם אני מכוון".
עבדת עם ספאחיה לפני עשור, אתם בקשר מאז?
"אנחנו בקשר הדוק לאורך השנים וזה מעניין, כי עבדנו רק שנה יחד אבל נוצר בינינו חיבור חזק. כשישנתי אצלו בבית בביקור האחרון, הרגשתי כאילו אני נמצא אצל אחי הגדול. הוא נהנה מאוד בארצות־הברית, ואחרי שהייתי שם אני יכול להבין למה".
אז מה אתה בעצם עושה בימים אלה?
"פתחתי לפני כמה חודשים עם שלושה שותפים פלטפורמה טכנולוגית עסקית בענף הבנייה, שבמרכזה אתר אינטרנט גדול שבו נפגשים אנשי מקצוע שונים מהענף. יש לזה צמא גדול וזה הולך מצוין עד עכשיו".
מה לך ולתחום הזה?
"האמת שגם אני שאלתי את זה כשחבר שלי קרא לי להצטרף, והיום אני שמח שעשיתי את המהלך. אני אחראי על השיווק ועל החיבור עם חברות גדולות במשק. כשאתה בכדורסל, האינטנסיביות היומיומית לא מאפשרת לך להביט ימינה או שמאלה לשום דבר, אתה בבועה והשנה האחרונה נתנה לי קצת לצאת החוצה, לראות, לנסות ולהתנסות וזה כיף. זה עיסוק שפתח אותי לאופקים אחרים ואני מרגיש כאילו שחררו את וילי".
יש כאלה ששכחו או פשוט לא יודעים, אבל גודס, היום בן 44, נשוי ואב לשלושה ילדים, היה ילד פלא שכבר בגיל 15 וחצי זכה לאימון מצד רני כהנא בהפועל חיפה, שנתן לו את הבמה בליגת העל. למכבי תל־אביב הוא הגיע בגיל 19 ובה שימש רכז מוביל במשך שבע עונות ברציפות. הוא שיחק גם באיטליה ובספרד, וסבל לאורך השנים מפציעות קשות בברכיים, שפגעו לו בקריירה. "אם רופא שלא מכיר אותי יראה בדיקת MRI שלי, הוא יחשוב שאני בן 60", הוא צוחק. "החלפתי מפרק ירך לפני שנה, בניתוח שבדרך כלל בני 70 עושים. אני לא הולך ישר בגלל הברכיים, הגב פגוע, יש לי כתף פרוקה ואני די גמור באופן כללי".
המשחק עצמו חסר לך?
"אני בנאדם שעושה קאט מהר וממשיך הלאה. בסוף הקריירה, מרוב פציעות וכאבים, רק רציתי שזה ייגמר.במקום להילחם על המגרש, הייתי נלחם בגוף".
מה דעתך על הליגה הישראלית?
"אני חושב שהשחקנים שהגיעו השנה לליגה - כמו סטודמאייר, ווימס, גאודלוק וג'רלס, שדרגו אותה באופן קיצוני. אלה שחקנים שהתרגלנו לראות בטלוויזיה ועכשיו הם כאן אצלנו, ובאופן טבעי זה מעלה את הרמה ואת החשיפה. הקבוצות הבינוניות קצת נחלשו כי כמה שחקנים טובים עזבו, אבל הליגה תהיה מעניינת. הייתי שמח אם היו מגדילים אותה ל־16 קבוצות, מה שייתן יותר עבודה למאמנים ושחקנים".
לצד המיזם הטכנולוגי, פתח גודס לאחרונה יחד עם המאמן אלעד חסין מערך לאימונים אישיים לצעירים: "כשאימנתי בעתודה, ניסיתי להבין למה אומרים דברים לא טובים על השחקן הישראלי. גיליתי שאצל כל אחד בסגל היה משהו לקוי מקצועית שלא עבדו איתו נכון. אני זכיתי למאמנים שלימדו אותי יסודות, אבל היום אגודות לוקחות צעירים שרק סיימו קורס מדריכים לאמן קבוצות ילדים תמורת כמה מאות שקלים בחודש, והם נשארים עם כל הכסף בכיס".
מה הרעיון מאחורי המערך שהקמתם?
"אנחנו מציעים אימונים אישיים בסופי שבוע, לשיפור היכולת הטכנית והכושר הגופני. יש לזה ביקוש גדול ובאים אלינו מכל הארץ".
למה לא גדלים כאן ישראלים ברמת יורוליג?
"גם במכבי תל־אביב הגדולה שזכתה בשלוש אליפויות אירופה, טל בורשטיין היה הישראלי הדומיננטי היחיד. זו רמה גבוהה וקשה, והישראלים כרגע יכולים בעיקר לשמש ככוח עזר".
יש בשטח דור עתיד שאפשר לסמוך עליו?
"אפשר להגיד שיש לנו דור המשך עם בר טימור, עוז בלייזר, רפי מנקו ואחרים, שמקבלים דקות משמעותיות בליגה ויש להם פוטנציאל להצליח בעתיד באירופה. בעשר השנים האחרונות האיגוד עשה כמה מהלכים נכונים לפיתוח שחקנים, וגם בקבוצות הרמה עלתה".
מה דעתך על הפרויקט בירושלים?
"אחד הדברים שמייחדים את המועדון כיום בניגוד לעבר הוא שכל מה שקורה נשאר בפנים ולא יוצא החוצה. אתה כמעט לא שומע כלום על עניינים פנימיים שם, וזה מצוין. יש לירושלים בעלים רציני עם המון כסף, אמביציה ודרך. הוא הצהיר מההתחלה על מטרות לטווח ארוך ולאן הוא רוצה להגיע, והוא הולך לשם".
אתה רואה מצב שהיא תהפוך לקבוצה של המדינה?
"עם כל הכבוד, מכבי תל־אביב זה מותג וקונצנזוס והיא תישאר כזו, גם אם היא עוברת כמה שנים פחות טובות. בכל מקרה, טוב לכדורסל שלנו שיהיו בו שתי קבוצות גדולות".
אתה כותב עכשיו גם טורי פרשנות, נהנה מזה?
"אני מעדיף לאמן כדורסל מאשר לכתוב טורים, אבל זו גם פרנסה. להבדיל ממאמנים אחרים שעשו את זה בזמן שהם לא אימנו, אני משתדל להיות מקצועי ככל הניתן בלי לערב עניינים אישיים, ובלי להחזיר לאף אחד על משהו שהוא כתב עליי, למרות שלפעמים ממש מתחשק".
מה רגע השיא שלך בקריירה?
"כשזכינו ביורוליג הייתי בעננים והרגשתי שהשגתי משהו בחיים. בתור שחקן הצלחתי להגיע רק לפיינל פור, ואחרי שעזבתי הם זכו בשלושה גביעי אירופה. ביקשתי מאלוהים לטעום פעם אחת מהדבר הזה, וזה גרם לי להרגיש שלם".
על מה אתה חולם?
"החלום שלי הוא להיות חלק מצוות אימון ב־NBA. זה משהו שמעיר בי את הניצוץ. זו אמנם עבודה קשה, אבל בתנאים הכי טובים. אני יודע מה היכולות שלי, תן לי תנאים ושקט ואעשה עבודה חבל על הזמן".
מאמין שיום אחד תחזור למכבי?
"אני עדיין צעיר, יש לי קשר טוב עם האנשים שם, אבל ברור שזה לא יקרה בקרוב. למדתי שהכול בחיים
זה טיימינג, קיבלתי את מכבי בשיאה אחרי הזכייה ביורוליג, באופן טבעי יש ירידה אחרי, ולא הייתי שם בזמן הנכון".
יש משהו שלא יודעים עליך?
"בגלל המצב הגופני שלי אני לא יכול לרוץ, אבל נכנסתי לאחרונה חזק לענייני האופניים. אני חלק מקבוצה, רוכב כל שבוע, ואני מת על זה".
איך אתה עם ענייני המשקל?
"אני בא ממשפחה שאוהבת לאכול, ובמצבי לחץ ועצבים אוכל מרגיע אותי. אני מנסה לשמור ועולה
ויורד במשקל. מישהו אמר לי שכבר ירדתי בחיים שלושה טון".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"אני בחמש. זה אושר לקום בבוקר עם חיוך ולנשום אוויר בדופק נמוך. אני עושה דברים שאני אוהב, מרוויח כסף, אין מישהו שכל הזמן אומר לי מה לעשות ותקשורת שיושבת עליי. כיף להיות עם הילדים בבית, ללכת לים, לאכול, ואני נהנה עכשיו מהפירות של העבודה הקשה. אני יודע שאין דבר כזה בחיים אושר כל הזמן, מודע לכך שזה משתנה כל הזמן, מעריך את מה שיש ועושה את זה באהבה".
אקו"ם