להתראות ב-2039? אלישע לוי נגד הסטטיסטיקה
כשהציפיות נמוכות ואתה לא מתכנן שיקרה משהו טוב - קורה לנבחרת אירוע שמתרחש בתדירויות של פעם ב-23 שנה. אלבניה היא אמנם לא צרפת של 1993, אבל כבר רבע מאה שישראל לא משיגה ניצחון חוץ על נבחרת איכותית ממנה. אולי אלישע ישנה לטובה את הסטטיסטיקה
הניצחון הזה על אלבניה לא יעבור לנו בקלות. כבר כמה שעות שהנבחרת תקועה בשדה התעופה באלבניה לאחר תקלה במדפי ההמראה של המטוס הפולני. אף אחד לא רוצה צרות נוסח אסון מינכן, ועכשיו מחכים למטוס חלופי שיגיע וישיב את הנבחרת הביתה לאחר מסע מתוח ומיוחד שתוצאותיו יוצאות דופן ובלתי צפויות.
אף אחד לא חשב באמת שנחזור עם ניצחון, בוודאי שלא 0:3 מוחץ מאלבסן. לא בגלל שאלבניה היא נמר כדורגל בלתי ניתן להכנעה, למרות ההתקדמות האדירה שלה, הלוואי עלינו - אלא בעיקר שהציפיות מנבחרת ישראל כבר נוגעות בגחון.
וכשהציפיות נמוכות ואתה לא מתכנן שיקרה משהו טוב - קורה לנבחרת אירוע שמתרחש בתדירויות של פעם ב-23 שנה בערך. אלבניה 2016 היא אמנם לא צרפת של 1993, אבל כבר רבע מאה שישראל לא משיגה נצחון חוץ על נבחרת איכותית ממנה. זה יותר מדי זמן ומלמד שמשהו חולה מאוד בנבחרת ישראל. אתמול קרה משהו טוב, אבל עכשיו צריך לראות אם מדובר באירוע חד פעמי, שיחזור שוב ב-2039, עוד 23 שנה, או שהמותג הכושל והחבוט הזה שנקרא ״נבחרת ישראל״ יכול להפיק מעצמו משהו חיובי.
אני עדיין סקפטי. ב-24 במארס תפגוש ישראל את ספרד, לא בדיוק יריבה שתאפשר לנו לבדוק את עקומת השיפור, אבל מה שבטוח זה שאתמול אלישע לוי הרוויח את הקדנציה הזאת כמאמן נבחרת.
שמעתי את הקולות שנשבו מההתאחדות אחרי שני הניצחונות המקרטעים על מקדוניה וליכטנשטיין. מקדוניה, מסתבר, נבחרת שלא נופל מאיתנו, אבל היה מאכזב לשמוע את הרכילאים והפונקציונרים, שמופעלים ומפעילים עיתונאים, סוכני שחקנים ואינטרסנטים אחרים - מחשבים לאחור את ימיו של אלישע.
או אבי לוזון חסר הבושה. לפני 4 דקות היה יו״ר ההתאחדות לכדורגל, ״ראש ממשלת הכדורגל״, כפי שכינה את עצמו - ובעדכון לעכשיו ״נשיא ארה״ב של הכדורגל הישראלי״, וכבר, כשהריח אולי מפלה באלבניה, יצא עם קצף בזוויות הפה ותהה למה דור אלו ממכבי פ״ת לא זומן לסכל הנבחרת. לוזון חזר לאספסת וכבר חושב ועושה לביתו.
את הנחמדות של אלישע הרבה אנשים כאן מתרגמים לא טוב. המרמרת הכללית של כל גאוני הכדורגל סביב, חיפשה מטרה קלה. חשבו שאלישע ייתן את שתי הלחיים, אבל בינתיים הוא לא נותן אפילו אחת.
סיפור ניר ביטון. על פניו ביטון הוא לא טראבל מייקר, משחק כבר כמה שנים בחו״ל, לא מחפש כותרות. אלישע לוי לא שמע בדיוק מה קרה שם, כשביקש מביטון להיכנס. עוזרו עמיר תורג׳מן לחש על אוזנו ומכאן דרכו של ביטון לארוז היתה קצרה. בגדול אני חושב שלא תפקיד של עוזר מאמן להרים את הלהבות אלא להנמיך אותן. יש כאלה שהסבירו לי שתורג׳מן, פעל בתת מודע בשירותו גיסו, סוכן השחקנים אבי נמני, מול סוכנו של ביטון, דודו דהן.
הפרשנות הזאת נראית לי קונספירציה מתוחכמת מדי, ואני מקווה בשביל כולם שזה לא שם. אבל אלישע, בגלל שהוא חשוד בנחמדות יתר, לא יכול היה לוותר לביטון. אבל אלישע הוא מאמן ענייני ולא נקמן. ביטון בוודאי שישחק תחתיו.
כל ההחלטות והליהוקים המוזרים של ערב המשחק, התבררו אחרי פחות מחצי שעה כגאוניים. ככה זה בכדורגל. ישראל ניצלה בעיקר את העובדה שאלבניה התחילה להאמין לכל הדברים המצוינים שנאמרו עליה מאז מוקדמות היורו האחרון. ולא שהיא לנבחרת טובה, אבל זה היה אחד הערבים שבו כל מה שהיה צריך להשתבש להם - השתבש, וכל מה שרצינו - קרה.
אלבניה שעיקר כוחה ביציאה להתקפות מעבר ומתפרצות הגיעה למעמד שנדרש ממנה להיות פייבוריטית ולשלוט באחזקת הכדור מול יריבותיה. וזה בדיוק מה שהיא עדיין לא יודעת לעשות. צרפו לזה את הפנדל שהוליד הרחקה, וקוביות הדומינו החלו ליפול לג׳אני די באיזי מכף היד שלו.
ערן זהבי, הג׳וקר הגדול ביותר, חזר לעניינים - ושוב ראינו שבלעדיו לא הרבה טוב היה קורה גם אתמול. גם הפנדל שהחמיץ היה בר תיקון והוא בא אפילו בצורת חיבוק לאלירן עטר אחרי שהכין לו את השער השלישי. אלירן התקשה להישיר אליו מבט תודה. אבל אנחנו מוסרים תודה בשמו.
אקו"ם