קולע מבחוץ: המאמן האישי של כספי ומקל עצבני על מכבי ת"א
הוא זועם על היחס של מכבי תל–אביב לגל מקל, מקווה שמאמן סקרמנטו כבר מבין עד כמה עומרי כספי מוכשר, וחושב שהגיע הזמן שאנשי המקצוע בישראל יפסיקו לזלזל בכדורסלן המקומי. דיוויד ת'ורפ, מאמן אישי מוערך ופרשן ב–ESPN, הוא יהודי אמריקני גאה, שרק מחכה לטלפון כדי להפוך את הכדורסל שלנו לאימפריה
בסוף יוני 2009 התרחש אירוע היסטורי בספורט המקומי, לאחר שעומרי כספי הפך לישראלי הראשון שנבחר בסיבוב הראשון בדראפט ה־NBA, על ידי קבוצת סקרמנטו, והבטיח את הופעתו בליגה הטובה בעולם. זמן קצר לאחר מכן, בליגת הקיץ בלאס־וגאס, הוא פגש את דיוויד ת'ורפ, שהפך במהרה למאמנו האישי ולאחד האנשים הקרובים אליו ביותר. עם השנים הפך לשם מוכר היטב בקרב כדורסלנים ישראלים שנעזרים בכישוריו.
"הגעתי לליגת הקיץ בשליחות ESPN, ובסקרמנטו ביקשו שאעבוד עם עומרי על הקליעה, על החדירה לסל ובהמשך גם על מציאת זריקות פנויות", מספר ת'ורפ למוצש בשיחה מביתו שבטמפה, פלורידה, "הוא היה מצוין בתור רוקי, אבל הסוכן שלו אז לא אהב את הקשר שנוצר בינינו וביקש ממנו להפסיק אותו. הוא המליץ לו להקשיב לעוזרי המאמן שלו, שזו העצה הכי גרועה שמישהו יכול לתת, בגלל שעוזרי מאמן באים והולכים, בדיוק כמו השחקנים, וב־NBA היום כמעט לכל אחד יש מישהו כמוני. לא רציתי להפריע והחלטנו לנתק את הקשר".
למרות הפתיחה הנהדרת, הקריירה של כספי החלה לאבד כיוון. הדקות שלו בסקרמנטו הלכו ופחתו, הוא עבר לקליבלנד, שם איבד את האמון של מאמנו ביירון סקוט, הפך לשחקן ספסל והעתיד נראה לפתע פחות מבטיח. "המשחק של עומרי לא התפתח באותן שנים, הוא איבד את הביטחון והיה עם חצי רגל מחוץ לליגה", נזכר ת'ורפ, "אחרי אליפות אירופה עם נבחרת ישראל בסלובניה שבה שיחק גרוע, אבא שלו אמר לו שאם הוא לא חוזר לעבוד איתי, הוא לא ייתן לו להיכנס הביתה. עומרי התקשר אליי בדמעות, התנצל על מה שהיה, אמר לי שאיבד את הביטחון במשחק שלו וביקש שנחזור להתאמן יחד".
מה הדבר הראשון שעבדתם עליו?
"עבדנו על הקליעה שלו שהלכה לאיבוד עם השנים. זמן קצר לאחר מכן הוא זכה לחוזה מובטח לשנה ביוסטון ונשאר בליגה. מאז הוא ממשיך לעבוד קשה ולהציג יכולת גבוהה יותר ויותר. אני אוהב אותו כמו בן".
איך תסביר את הקשר החזק שנוצר ביניכם?
"אני מניח שהעובדה שאני יהודי ומתעסק בכדורסל בהחלט עזרה, ועם השנים הקשר הלך והתהדק. אנחנו מדברים מדי יום על דברים מקצועיים שחשובים עבורו ובקיץ האחרון, אחרי שהתחתן, הוא לא נסע לירח דבש אלא הגיע אליי לעבוד קשה ושיפרנו את הזריקה שלו מחצי מרחק".
כספי הגיע הקיץ לת'ורפ אחרי עונת שיא ב־NBA, עם ממוצעים של 11.8 נקודות למשחק, 5.9 ריבאונדים, ממוצע של 27.2 דקות למשחק ו־112 שלשות ב־40.2 אחוזי קליעה. "אם החוזה של עומרי היה מסתיים בעונה שעברה, קרוב לוודאי שהוא היה זוכה בקיץ לחוזה בסדר גודל של 40־50 מיליון דולר", טוען ת'ורפ, "יש מעט מאוד שחקנים שקלעו ב־NBA ב־40 אחוז מהשלוש במשך שנתיים. עומרי הוא חלק מהרשימה הזו, והוא הפך לאחד הקלעים הטובים בליגה. בנוסף, הוא אפקטיבי מאוד בריבאונד הגנה, בתור סמול פורוורד, ובאופן יחסי למספר הדקות ששיחק בעונה שעברה הנתונים שלו היו טובים מאלו של קווין דוראנט, לברון ג'יימס ופול ג'ורג'. לפי הנתונים ב־ESPN, הוא גם היה השחקן המהיר ביותר בליגה בתפקיד שלו".
כל הנתונים הללו לא סייעו לכספי להמשיך את התנופה גם השנה, והמאמן החדש דייב ייגר, אף הוציא אותו לחלוטין מהרוטציה בחלק הראשון של העונה הנוכחית. "רוב המאמנים בליגה לא מכירים את השחקנים שהם לא עבדו איתם, וייגר העדיף לשחק בתחילת העונה עם אלה שהוא מכיר", מנסה דיוויד להסביר את הסיטואציה הסבוכה, "לדעתי הוא טעה ועכשיו הוא מבין את זה. אמרתי לעומרי שהוא חייב להמשיך לעבוד ולהיות מוכן לרגע שיקראו לו".
לאחרונה, דווקא אחרי שנראה היה שכספי כבר בדרך לעבור לקבוצה אחרת, ואחרי סדרת עקיצות הדדיות בתקשורת בינו ובין מאמנו, הוא שב לפתע למגרש ולרוטציה של הקינגס. "סקרמנטו הפסידה ולא נראתה טוב, ובמהלך המשחק מול יוסטון, אחרי שהקבוצה הייתה בפיגור ארבעים נקודות כבר בחצי הראשון, ייגר הכניס את עומרי והוא היה נהדר", מסביר ת'ורפ את השינוי, "אנשי מקצוע רבים המליצו לו להשתמש בו הרבה יותר, ונראה שגם הוא הבין פתאום שהוא הרבה יותר טוב ממה שהוא חשב. הקבוצה נראית עכשיו טוב יותר ואני מקווה שהוא ימשיך לשחק".
כספי מסיים חוזה בסיום השנה וזו עונה קריטית עבורו, מה אתה ממליץ לו לעשות?
"המטרה היא שבסוף העונה תהיה לעומרי אפשרות לקבל את החוזה הגבוה ביותר. אם הוא ימשיך לקבל קרדיט בסקרמנטו, הוא יישאר וקרוב לוודאי יזכה לחוזה חדש ומכובד בסוף השנה. אם לא, נעביר אותו לקבוצה שרוצה אותו. כל הקבוצות שדיברתי איתן לאחרונה, פרט לאחת, הן קבוצות פלייאוף שישמחו לתת לו הרבה דקות על המגרש. כרגע עומרי חייב להמשיך להשתלב בסקרמנטו, שהפכה השנה לקבוצה האיטית בליגה, ולהוכיח שהוא מאמן הגנה טוב, שהוא מסוגל לשמור. בתוך כמה שבועות תיפול החלטה בנוגע לעתיד שלו".
שחקן נוסף שנמצא כרגע בעין הסערה ומקורב עד מאוד לת'ורפ הוא גל מקל, שהחל לעבוד איתו לאחר סיום הקדנציה בבנטון טרוויזו האיטלקית ב־2012 בעקבות המלצה שנתן לו כספי. "בפעם הראשונה שפגשתי את מקל, הדבר הראשון שהרשים אותי הוא הרצון שלו לעבוד, גם 18 שעות ביום אם אבקש ממנו, בלי להתלונן על זה", מספר ת'ורפ, "אני קרוב מאוד לגל ולעומרי. כשהם במצב לא טוב אני מאוכזב, וכשהם פורחים אני שמח".
השיחה עם ת'ורפ מתקיימת בימים לא פשוטים לחניכו מקל, שאיבד את מקומו ברוטציה במכבי תל־אביב, בעיקר במשחקים ביורוליג, והושפל בשבוע שעבר בידי רמי הדר, לאחר שהוחלף במשחק מול אנאדולו הטורקית, 19 שניות בלבד לאחר שנכנס למגרש. "מתחילת העונה היו במכבי תל־אביב שני מאמנים ישראלים שלא מחזיקים מישראלים, וחושבים שרק השחקנים הזרים טובים כי הם אמריקנים", טוען ת'ורפ, שכועס מאוד על המצב שאליו נקלע מקל, "בקיץ האחרון הוא עבד קשה, כמו שלא עבד מעולם, והמטרה הייתה שיוביל את מכבי לזכייה באליפות המדינה וביורוליג. במשחקי ההכנה ראיתי משחק נהדר שלו מול ברצלונה והייתי בטוח שתהיה לו עונה מצוינת, אבל אז התחיל היורוליג והייתי בהלם שהוא לא פתח בחמישייה וקיבל בקושי עשר דקות. גל הוא השחקן הכי חרוץ וחכם שעבדתי איתו בקריירה. איך זה יכול להיות ששחקן שזכה פעמיים בתואר השחקן המצטיין בישראל בקושי מקבל דקות בליגה? משהו מאוד מוזר קורה שם".
אתה בקשר עם מישהו במכבי תל־אביב?
"אני מכיר את האנשים שמנהלים את מכבי אבל לא בקשר איתם. אני רואה את כל משחקי היורוליג בשידור חי וכבר הרבה שנים אני חושב שהמאמנים במכבי עושים עבודה רעה ולא מאמינים בשחקן המקומי. אני זוכר שפגשתי אנשי כדורסל ישראלים בליגת הקיץ, בשנה שבה עומרי נבחר ל־NBA, וכולם אמרו לי שאין סיכוי שהוא יצליח שם. אני חושב שאנשי המקצוע בישראל, לא מבינים כמה כישרון טמון בשחקנים הישראלים".
מה דעתך על העובדה שמקל הפך למחליף של יוגב אוחיון?
"אני מחבב את יוגב אוחיון, אבל הוא שחקן משלים נחמד, שאף קבוצת NBA לא תרצה אף פעם, והכישרון שלו לא לקרוב לזה של גל. במכבי רוצים שהאמריקנים יהיו העתיד של הקבוצה ולא הישראלים, ואם מקל יהיה על המגרש לא יהיה להם את הכדור בידיים אותו פרק זמן".
העונה הנוכחית של מקל היא כנראה שיאה של צלילה בקריירה, שהחלה גבוה מאוד כשחקן NBA במדי דאלאס, ונמשכה בקדנציות קצרות ולא מרשימות בניו אורלינס והכוכב האדום בלגרד. ת'ורפ רואה את הדברים אחרת, ולא חושב שהקריירה של גל הולכת לאיבוד: "היה לו חוסר מזל גדול ב־NBA, הוא נפצע בברך, הצליח לחזור ולהציג יכולת מצוינת בקדם־עונה השנייה שלו, אבל אז ג'יי ג'יי בראה, חביבו של ריק קרלייל המאמן, שוחרר והוא הגיע על חשבונו. רק לפני שבועיים שאל אותי נציג של קבוצת NBA, אם יש סיכוי שמקל יכול לצאת מהחוזה שלו במכבי".
אתה באמת מאמין שיש לו סיכוי כרגע לחזור ל־NBA?
"המצב כרגע עם גל במכבי מרגיז אותי מאוד, ואם הוא יימשך אני אעשה הכול כדי שיחזור ל־NBA. יש כמה ג'נרל מנג'רים שמכירים ואוהבים אותו, במיוחד בקבוצה אחת שצריכה שחקן בתפקיד שלו, והם יבדקו שוב בקיץ אם הוא רוצה לחזור לליגה וישקלו את זה. אני יודע שגל אוהב לשחק בישראל, אבל אם במכבי לא ישנו את הגישה כלפיו, הוא ישקול את האפשרויות שיעמדו בפניו".
דיוויד ת'ורפ, 51, גדל באיזור טמפה ביי בפלורידה, בעיירה הקטנה סמינול. כמו מרבית המאמנים, גם הוא החל את הקריירה על מגרש הכדורסל כשחקן פעיל והיה פוינט גארד בקבוצת התיכון שלו. "שיחקתי בעיקר בשביל הכיף והייתי טוב, אבל המאמן שלי אף פעם לא ניסה לגרום לי להאמין שאני יכול להשתפר", הוא נזכר, "זה לימד אותי את החשיבות של להסביר לשחקן כמה הוא יכול להיות טוב יותר, ולהדריך אותו איך לעשות את זה. כל שחקן זקוק שיאמנו אותו בצורה שונה וצריך להבין מה מתאים לכל אחד. אני מאמין שצריך לעורר השראה בשחקן והמטרה היא שיצליח ויהיה שמח".
לאחר שסיים את הקולג', החליט ת'ורפ לעזוב סופית את המגרש כשחקן ולהתמקד באימון קבוצות בתיכון. "הייתי מאמן תיכונים מצוין וחשבתי להפוך למאמן בקולג'", הוא מספר, "אבל אז פגשתי את אשתי לעתיד כריסטין, התחתנו ב־1990, ובשלב מוקדם ביחסים בינינו הבנתי שאם אלך לכיוון אימון, זה יקשה לשמור על נישואין טובים, בגלל הצורך לנדוד כל הזמן עם הקבוצה שלך. נפתחה בפניי אפשרות לאמן שחקנים באופן אישי, ולהפוך אותם לטובים יותר ולקחתי את הקריירה שלי לכיוון הזה".
אתה זוכר מי היה השחקן הראשון שאימנת?
"אימנתי הרבה שחקנים טובים, אבל המקצוען הראשון שעבדתי איתו היה יודוניס האסלם, שלא נבחר בדראפט ושיחק שנה בצרפת. הסוכן שלו ביקש שאעבוד איתו, עזרתי לו להתקבל למיאמי היט, שבה הוא משחק מ־2003 ועד היום, וההצלחה איתו עזרה לי מאוד בקריירה. אימנתי עד היום קרוב לשבעים שחקני NBA, ביניהם קווין מרטין, לואל דנג ויואקים נואה".
ב־1993 פתח ת'ורפ בקלירווטר את האקדמיה הראשונה בארצות־הברית לאימון אישי לכדורסלנים. "באותו הזמן האינטרנט לא היה פעיל כמו היום וקשה לי לדעת אם זה נכון, אבל אנשים טוענים שאני הראשון שפתח כזו אקדמיה", מסביר ת'ורפ, "לאורך השנים, תמיד היו בארה"ב מאמנים אישיים לגולף ולטניס, ואני כנראה הראשון שגביתי תשלום עבור אימון אישי בכדורסל, וחייתי רק מזה לאורך תקופה ארוכה. היום אפשר למצוא אימון כזה בכל מקום, ואני שמח לגלות שיצרתי סוג חדש של תעשייה".
מה תפקידך ב־ESPN?
"אני עובד שם כבר עשר שנים בתור אנליסט של ה־NBA. בעבר כתבתי מאמר או שניים בשבוע, ועכשיו אני מתמקד בעיקר ביצירת כתבות וידאו, שעוסקות בניתוח מהלכים שקרו במשחקים, כאשר הכול הופך לאינטנסיבי יותר בזמן הפלייאוף".
מה דעתך על ליגת ה־NBA העונה עד כה?
"נראה לי שהליגה מתפתחת בכיוון שחשבנו. גולדן סטייט הבינה מהר מאוד איך לייצר התקפה מדהימה בסגל החדש עם דוראנט, ואני מאמין שההגנה שלהם תשתפר והם יהיו אפילו טובים יותר. לדעתי הם צריכים להשתמש בקליי תומפסון בתור כוח שני שעולה מהספסל, נקודה שהיא חלשה אצלם כרגע ובטוח למדי שיסיימו את העונה עם לפחות 65 ניצחונות. מנגד, האליפות של קליבלנד חיברה את השחקנים וגורמת ללברון ג'יימס לשחק העונה בצורה רגועה ולשמור אנרגיות, מה שמאפשר לקווין לאב לשחזר את הימים שלו במיניסוטה. לאב הוא שחקן נהדר ויחד עם קיירי אירווינג, יש להם שלושה סטארים שמשחקים נהדר".
האמנת שהם יזכו באליפות בשנה שעברה?
"לקליבלנד היה מזל רב בשנה שעברה בגלל שגולדן סטייט הייתה פצועה ומותשת, ועד עכשיו אני משוכנע שאם דריימונד גרין לא היה מושעה ממשחק חמש, זה לא היה קורה וקווין לאב היה עוזב את הקבוצה. ועדיין, לקליבלנד אין שום סיבה להתנצל על הזכייה באליפות, מאחר שעונה לפני גם הם סבלו מפציעות של השחקנים המובילים".
היית נגד הפיטורים של דיוויד בלאט, אבל נראה שהם הוכיחו את עצמם לבסוף.
"אני לא חושב שטיירון לו עשה שינוי גדול בקבוצה, אלא שהשחקנים פחות אהבו לשחק תחת בלאט וקליבלנד לקחה הימור ענק עם המהלך הזה באמצע העונה. ושוב, אם סטף קארי לא היה פצוע וגרין לא היה מושעה, גולדן סטייט הייתה זוכה באליפות וקליבלנד הייתה נראית היום אחרת לחלוטין".
אחד המהלכים הדרמטיים בפגרה האחרונה ב־NBA היה מעברו המתוקשר של קווין דוראנט מאוקלהומה לגולדן סטייט, מה שהוביל לגל ביקורות אגרסיבי כלפי המהלך. "אני מאמן שחקנים מקצוענים כבר 15 שנה, ומעולם לא הבנתי למה האוהד הממוצע מתאכזב, כששחקן בוחר ללכת לשחק במקום אחר", אומר ת'ורפ, "לכל אחד מאיתנו יש את החופש בחייו לעבור לכל עבודה שיחפוץ בה מכל סיבה שהיא. זה מטופש, ואפילו מרגיש לי גזעני במידת מה לחשוב שלדוראנט אין את הזכות לעבור לגולדן סטייט. מדובר באזור שבו האפשריות הכלכליות עבורו גדולות הרבה יותר מאשר באוקלהומה, אפשרויות שלא יהיו זמינות עבורו אם יעבור לשם בגיל ארבעים".
ועדיין, יש משהו שהורס את הקסם, ברגע שכוכבים בוחרים לעבור לשחק יחד במקום לנסות ולהוביל את הקבוצה שלהם לאליפות.
"הדוגמה הטובה ביותר היא המעבר של לברון למיאמי. הוא אמנם עבר לעיר נהדרת ולמועדון מהדרג הבכיר ביותר, אבל הסיבה הייתה שהוא רצה לגדל את הילדים שלו לצד דווין וויד, ללכת יחד למחנות קיץ שלהם ולבלות איתם, זה היה הרבה מעבר לכדורסל. בסופו של יום השחקנים האלה הם אנשים כמו כולנו.
"אני לא חושב שיש לנו זכות לשפוט את דוראנט, הרי אם חלילה הוא היה נפצע בברך וכבר לא היה שחקן באותה הרמה, אתה חושב שאוקלהומה לא הייתה מחליפה אותו בשחקן טוב יותר? ברור שכן. המשפחה והחברים הם האנשים הכי חשובים ונאמנים לכל אחד, אוהדים הם אוהדים, הם יריעו לך היום וישרקו לך בוז מחר".
איך אתה רואה את עתיד ה־NBA בשנים הקרובות?
"כמה שינויים עוברים על הליגה בשנים האחרונות - קלעי השלוש הטובים הפכו לגורם מוביל בליגה, חלק מהקבוצות משחקות מהר יותר, לפעמים בלי סנטר טבעי על המגרש בחלק מהמשחק, ויש שינויים בדרך שבה השחקנים נעים בהתקפה אחרי מסירות, כדי להקשות על היריב. בנוסף, הרמה והכישרון של השחקנים ממשיכה לעלות ויש היום סנטרים כמו טאונס ממיניסוטה ופורזינגס מהניקס, שקולעים מהשלוש, מכדררים, מוסרים ויכולים לעשות הכול".
מה הכי חשוב היום לשחקן כדי לשרוד ב־NBA?
"מבחינתי הדבר הראשון הוא מוכנות לעבודה קשה ללא הפסקה. אתה חייב להיות סופר תחרותי ולרצות לנצח בלי פשרות, חשוב לפתח יכולות התקפה מגוונות וקליעה טובה וכמובן להיות אתלטי".
מה מקומו של לברון ג'יימס לדעתך בהיסטוריה של המשחק?
"ג'ורדן, מג'יק, דאנקן, לברון וקארים הם כרגע מבחינתי חמשת השחקנים הכי טובים ששיחקו כדורסל".
מי לדעתך תזכה באליפות?
"קשה מאוד לדעת כבר בדצמבר מה יקרה, אבל אם קליבלנד וגולדן סטייט יישארו בריאות, אני מאמין שהן ייפגשו שוב בגמר וגולדן סטייט תנצח אחרי שבעה משחקים. אין ספק שכרגע הן הקבוצות הטובות ביותר בליגה".
הופתעת שדיוויד בלאט לא מצא משרה חדשה בליגה?
"אני לא חושב שבלאט עשה עבודה טובה בקליבלנד, למרות שהוא מאמן טוב ואני מאמין שהוא היה משתפר עם הזמן. זו ליגה שמשחקים בה אחרת והשחקנים קצת שונים. זה קשה למצוא משרת אימון ב־NBA, אבל אני מאמין שהוא יקבל בעתיד עוד הזדמנות".
למרות העובדה שהוא יהודי ועל אף הקשר הקרוב שלו לכדורסל שלנו, שהתהדק אפילו יותר בקיץ החולף, לאחר שהשחקנים נמרוד טישמן ורפי מנקו נסעו לעבוד איתו במשך כמה שבועות, מפתיע לגלות שת'ורפ מעולם לא ביקר בישראל: "הייתי אמור להגיע בקיץ לחתונות של עומרי וגל, אבל עומרי התחתן בזמן שסדרת הגמר רצה ולא יכולתי לבוא, ולחתונה של גל נאלצתי לבטל, כי אשתי סבלה מבעיה בריאותית שהסתדרה בינתיים לשמחתנו. גל שלח לי כל הלילה תמונות מהמסיבה, וברגע שהילדים שלי, תאומים בני 15, ילכו לקולג', אבוא לבקר".
איך הקשר שלך ליהדות?
"אני לא דתי, אבל עשיתי בר מצווה ואני גאה במורשת שלנו ובמה שאנחנו מאמינים בו, במובן של משפחתיות וחינוך לסובלנות. תמיד הרגשתי שיש ביהדות משהו מקבל יותר מדתות אחרות, וכשגדלתי, חונכתי לכבד דתות אחרות וחלילה לא לשנוא אף אחד".
איך ההרגשה להפוך למוכר בישראל?
"גל ועומרי גורמים לי להרגיש קרוב לישראל, אני שמח שיודעים שם מי אני, ואומר בכנות שהייתי רוצה שתהיה לי השפעה כלשהי על הנבחרת הלאומית שלכם. אני לא אוהב איך שהדברים מתנהלים שם ולדעתי אפשר לעשות דברים הרבה יותר טוב. אני בקשר עם הרבה מאוד אנשי מקצוע מישראל, אבל מעולם לא הצעתי את עצמי או הציעו לי לבוא".
אם יזמינו אותך, תבוא?
"יהיה לי קשה מאוד לסרב להצעה כזו וחשוב לי להגיד שאני כאן, אם זה יעניין מישהו בעתיד. לפני הרבה שנים פנו אלינו מטורקיה בבקשה לסייע לפתח את הכדורסל במדינה. הייתי שם כמה פעמים, אימנתי צעירים, העברתי סדנאות למאמנים, ואני שמח שהצלחנו לשנות את מצב הענף שם. לדעתי ישראל זקוקה לעזרה דומה ואני מאמין שבעבודה נכונה מהשלבים הראשונים, תוך עשור ניתן יהיה לבנות אצלכם קרוב לעשרה שחקנים, שיהיו ברמה מתאימה ל־NBA. אפשר לשנות את דרך הפעולה בנבחרת באופן דרמטי וחייבים למהר, כי אחרת, אחרי שהדור הזה יפרוש, לא יישאר כלום".
מה השאיפות שלך לעתיד?
"אני מחכה שהספר הראשון שלי יתפרסם בקרוב. הוא מורכב מסיפורים על חוויות שעברתי בשנות האימון ועל שחקנים שאימנתי, בנוסף לשיעורים על המשחק עצמו. אני מקווה לכתוב עוד כמה בעתיד, ולאחרונה פתחתי גם עסק להרצאות בנושאים שונים כמו מנהיגות, פיתוח כישרונות וכיוצא בזה".
חשבת פעם לחזור לאמן קבוצה?
"לפני ארבע שנים הזמין אותי אחד מבעלי הקבוצות ב־NBA, שלא אחשוף את שמו, לפגישה בניו־יורק והציע לי לאמן את הקבוצה שלו, אבל סירבתי. זה קרוב לוודאי משהו שלא ארצה לעשות אף פעם".
איך מסרבים להצעה כזו?
"בקלות רבה. בשבילי הדבר הכי חשוב בחיים תמיד היה להיות אבא. הבן שלי בדיוק התחיל לשחק אז כדורסל, הבת שלי הפכה לרקדנית מקצועית, ולא חשבתי שאהיה שמח בתור מאמן שכמעט לא נמצא בבית. דיברו איתי כמה פעמים לאורך השנים לגבי האפשרות שאהיה ג'נרל מנג'ר באחת הקבוצות ובעתיד, אם הבעלים הנכון יתקשר אליי ויציע לי משרה כזאת, אשקול זאת ברצינות. אבל כל עוד הילדים שלי לא בקולג', וההורים המבוגרים שלי ושל אשתי עדיין בסביבה, לא אעזוב אותם".
בסולם אושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"אני בארבע פלוס, כי אני חייב לתת לעצמי עוד מקום להתפתחות. פגשתי את אשתי בגיל 22, לפני 26 שנים, ולא אגזים אם אומר שרבנו עד היום אולי פעם אחת. יש לנו קשר נהדר, היא אמא נפלאה ונתנה לי להגשים את החלומות שלי בתחום הכדורסל. כשאתה מאמן למחייתך, אתה מכיר המון אנשים ובונה חברויות נהדרות לתמיד ואני שמח שזכיתי לעשות את זה. אנחנו חלק מקהילה נהדרת, שרובה יהודית, אני מאוד מעורב בה ועוזר להרבה ילדים ללמוד כדורסל. אני אדם בר מזל".
אקו"ם