קיצור תולדות הזמן: באר שבע מפחידה גם את רומא וטוטנהאם
קשה שלא להתרגש מהאלופה מהנגב שבתוך עונה עשתה הישג שיכול לפרנס קבוצות גם למשך עשר שנים. ברק בכר ניווט באומנות את שחקניו ונתן ליריבו מסאות'המפטון את הסטירה של החיים שלו. בשלב הבא, אף קבוצה לא תרצה להגיע לעמק הסיליקון הישראלי
סנסציה! הפועל באר שבע עלתה לשלב 32 האחרונות של הליגה האירופית
איך אתה מבין את גודל הרגע וגודלה של השעה. בשניות הראשונות האלו, כשהשעה מתחילה לגדול לממדים היסטוריים. ההבנה הזאת זה לא באה דווקא ממך, זה שהבקיע בדקה ה79, או ממנו, שהחליט להעלות את יובל שבתאי, שדקה אחרי זה מוסר את הכדור הזה שעושה את ההבדל.
אתה מבין את זה כשאתה מסתכל על הפנים של היריבים שלך, על הדשא, על הקו ליד הספסל, וביציעים. הלסת נשמטת ואז נסגרת כמו כספת, הדריכות של השחקנים זולגת מהגוף למן עייפות אדירה שמתכנסת לתוך רגלי עץ. המאמן קלוד פואל מקבל מה שנקרא ״את הסטירה של החיים שלו", והרבה ראשים נכנסים עמוק לתוך הסוודרים והמעילים ביציעים של סנט מרי.
מה בסך הכל היתה צריכה סאותהמפטון במשחק הזה? תיקו בלי שערים או 0:1 קטן שיסדר עלייה חשובה גם עבורה, קבוצת פרמייר ליג קשוחה ורצינית אבל רזה מתארים, כזו שלא משיגה לעיתים קרובות, אם בכלל, הישגים שמנפנפים בהם. אלא אם מוציאים מהגדרת הישג ניצחון על ארסנל לפני שבועיים.
ואז בא בוזגלו עם הכדור הזה בדקה של קבוצות ווינריות. 79. נכון שלתת גול כזה בדקה 89 זה עוד יותר טוב, אבל 11 דקות לסוף אתה מרגיש שאתה בישורת האחרונה, ואתה יודע שגם אם הדלק במיכל כמעט אזל, יש עכשיו אנרגיה אחרת שעליה באר שבע תצליח לרחף דרכה, ולצלוח את רבע השעה האחרונה, גם עם מזל לא קטן ממש ברגע האחרון. מזל ששמור לאלו שלא חיים על מזל אלא עוזרים לו לעמוד לצידם.
קשה שלא לעמוד ולהתרגש מרצף ההצלחות העצום הזה של קבוצת כדורגל ישראלית, שהיא לא אחת התל אביביות או מכבי חיפה. מה שבאר שבע עושה הוא הכי רחוק מלהיות מובן מאליו. כדי לעשות את סידרת ההצלחות הזאת, גם ברמה המקומית ובוודאי ברמה הבינלאומית - אתה צריך שיהיה לך עורף אדיר, אתוס, היסטוריה, קהל ועוצמות של מועדון עילית הרבה שנים. באר שבע הדגימה לנו את תולדות קיצור הזמן, ודחסה בתוך עונה סדר יום שיכול לפרנס קבוצות טובות גם 10 שנים.
השאלה והדאגה הגדולה בתוך המועדון וסביבו היא איך מתחזקים וצורבים את כל הטוב הזה. בכר מנווט בינתיים באומנות, כמעט ללא טעויות יחסית למורכבות ולעובדה שצריך להנהיג שם פרסונות משמעותיות ולא פשוטות בכלל. בינתיים יש מקום לכל הכישרון, האדרנלין והאגו וכולם מתפוצצים באוויר בסדר מופתי, אפילו בריסון לפלפי מסוים שמשמר אותם בינתיים מפגעי הזמן, שעוד יבואו.
וצריך להבין שעושה את זה מועדון, שנכון, היה אלוף לפני 40 שנה, אבל אלו היו אליפויות שלא היה להן עבר וגם לא עתיד. הזכיות נסעו משם והשאירו מועדון חרב לשנות דור בלי יכולת להתקדם, בלי חזון ועם עוגמת נפש נצחית.
המועדון המרוקן קיבל בעלת בית בעשור האחרון, ומה שראינו אתמול הוא שיאה של ההבשלה לתהליך צמיחה איטי, קשה, לעיתים סיזיפי, לעיתים טראגי ומייסר - והמשכו עכשיו, בציפייה ליום שני ליריבה בשלב הנוקאאוט.
ההערכה שלי, שאף אחת - לא רומא, לא טוטנהאם, לא בילבאו וגם לא עוסמנליספור - יהיו שמחות לפגוש את העמק הארור שהפך לעמק הסיליקון הישראלי. מבחינת באר שבע - מי שבא, ברוך הבא.
טוויטר: aviadpohoryles
אקו"ם