למי קראתם נחמד? קליבלנד מחכה לקווין דוראנט
סופג בוז במגרשי חוץ, מתגרה בתקשורת וזוכה לחוק על שמו שאמור למנוע התאגדות כוכבים • קווין דוראנט משתלב נפלא עם התדמית הפחות סימפטית של הווריורס העונה • לצער היריבות, התהליך מתרחש גם על הפרקט • הערב (21:30) הוא מתארח בקליבלנד ביום משחקי הכריסמס
לפעמים כל מה שצריך על מנת לשקף את משחק התפקידים התמידי שמתחולל לו באן.בי.אי הוא פרסומת אחת של נייקי. ב־2013 - ימים רחוקים שבהם קווין דוראנט עוד האמין בקונספט המהפכני של קבוצה עם שני כוכבים בלבד - צילמה ענקית הנעליים סרטון קומי לקידום קו הנעליים על שמו. העלילה: "החוקר" דוראנט נקרא לחקור פשע כשחומר הראיות שנמצא הוא נעל בודדת. כשחוקר אחר מעמת את דוראנט עם העובדה המחשידה שהוא יושב במשרד עם נעל אחת, מתערב מפקד התחנה: "זה לא יכול להיות קווין, הוא הבחור הכי נחמד באן.בי.אי".
שלוש שנים, מעבר אחד קורע לב ואלפי ציוצים משמיצים אחרי, ועושה רושם שכוכב גולדן סטייט הטרי די יישר קו עם הליהוק החדש שנכפה עליו בקיץ, רחוק שנות אור מימיו ה"נחמדים" באוקלהומה סיטי. באימון קליעות פתוח לתקשורת בניו אורלינס באוקטובר האחרון דאג לגלם לעיתונאים פרסומת חיה של חזותו החדשה, קולנית בהרבה ממה שלמדו להכיר בתשע עונותיו הראשונות בליגה. "הם אמרו שאני לא רעב", דירבן את עצמו בין זריקה לזריקה. "הם קראו לי פחדן". היה שלום, מיסטר נייס גאי.
מהיכן שאב את ההשראה? אולי ממאמנו החדש, סטיב קר, שבמחנה קדם־העונה חילק לשחקניו חולצות עם הכיתוב "Super Villains" ("סופר־נבלים"), מכין אותם למהפך שהם הולכים לחוות בדעת הקהל לנוכח הצירוף של דוראנט. מי שלפני שנה בלבד משכה המונים ברחבי ארה"ב רק כדי לצפות בסטף קרי מתחמם, נאלצה לפתע לספוג שריקות בוז באולמות חוץ. גם הערב זה יקרה, שעה שגולדן סטייט תתארח אצל האלופה קליבלנד, ה"נבלים" המקוריים, במסגרת מסורת משחקי חג המולד באן.בי.אי.
והאמת, דוראנט של העונה מעולם לא נשמע דומה יותר לאחד, לברון ג'יימס. "זה מרגיש כמו אנחנו נגד שאר העולם", אמר לפני כמה שבועות ל־ESPN, משל היה כוכבה הזועף של האלופה המכהנת, "זה טוב להיות בצד הזה עכשיו, אתה חייב לצאת החוצה ולהראות לכולם ממה אתה עשוי".
כל זה, כמובן, מתרחש במציאות הקומיקס המשעשעת הזאת, שבה האן.בי.אי מחולק ל"טובים" ו"רעים". בעולם האמיתי והפחות מעניין, דוראנט תרם בשבוע שעבר 60 אלף דולר להקמת בית ספר לילדים חסרי בית באוקלהומה סיטי, שאמורה לשמש לכאורה בירת השנאה העולמית כלפיו. בהזדמנות אחרת לא היסס לתקוע מקלות בגלגלי ההצגה הזאת ולסתור אפילו את עצמו כשדי גיחך על תדמית הנבלים הלא ממש אותנטית. "אם להיות כן, אני בכלל לא יודע מה זה אומר", אמר, "אנחנו הרי סתם משחקים, זה לא שאנחנו עולים על המגרש ואומרים בוא נכעס על כולם".
מי שכן כעסו על המעבר של דוראנט לווריורס היו בעלי הקבוצות שצפו בהיווסדותה של הקבוצה הראשונה בהיסטוריה שמחזיקה בארבעה כוכבים בשיא הקריירה - דוראנט, קרי, קליי תומפסון ודריימונד גרין. כל כך כעסו עד שהיו מוכנים להכניס את היד למעמקי הכיס על מנת להקטין את הסיכוי להישנות מקרים כאלה. כך נולד לו "חוק דוראנט" בהסכם השכר הקיבוצי שנחתם בסופ"ש. שורתו התחתונה: לקבוצות תהיה היכולת להציע הארכות חוזה ארוכות יותר לכוכביהן ובשכר גבוה משמעותית מהיריבות. על פניו, לשחקנים מהסוג של דוראנט לא יהיה שום היגיון כלכלי לעזוב את הקבוצה שבחרה בהם בדראפט במשך 14 העונות הראשונות שלהם בליגה. אבל מה הם עשרות מיליוני דולרים לעומת טבעת אליפות אחת?
הציפייה התקשורתית מדוראנט להיכנס לדמות שטרם הכיר היתה כאין וכאפס לעומת האתגר שניצב על הפרקט עצמו. שם כבר המתין לו סגנון משחק שונה בתכלית ממה שהכיר באוקלהומה, שלושה כוכבים שהיו שם לפניו (וזכו באליפות) ובעיקר - הרבה פחות כדורים. כמה פחות? צניחה מטאורית מ־19.2 זריקות למשחק בעונה הקודמת ל־16.9 העונה. לא משהו שיגרום לאחד השחקנים הבודדים בליגה שמסוגלים לעשות הכל על מגרש כדורסל לרדת ברמה.
למעשה, הפורוורד נמצא בקצב לספק את אחת העונות היעילות בהיסטוריה של האן.בי.אי. שום שחקן לפניו לא קלע כך כך הרבה, 26 נקודות למשחק, בכל כך מעט זריקות - שיא קריירה של 54 אחוז מהשדה. "אני מעריך היום כל זריקה יותר מבעבר בגלל שלא יהיו לי 30 כאלה כל ערב", גילה לא מזמן, "כשזכיתי ב־MVP ב־2014 שיחקתי כפוינט־פורוורד, קצת כמו התפקיד של לברון היום בקליבלנד, והכדור היה אצלי הרבה בידיים. היה לי כיף, אבל זה לימד אותי רבות על המשחק".
להגנות היריבות המאבדות עצמן לדעת מול מגוון הנשקים ההתקפיים של גולדן סטייט יש קשר ישיר לגרף הדיוק העולה של דוראנט. שיעור הזריקות שלקח לאחר שהחזיק את הכדור פחות משתי שניות - בדרך כלל חופשיות ברובן - גדל העונה ל־55.2 אחוז לעומת 48.7 בעונה שעברה. ימי הבידודים האישיים שלו ושל ראסל ווסטברוק באוקלהומה נראים עכשיו כהיסטוריה רחוקה.
באותה תקופה דוראנט היה נוהג להתחמם לפני משחקים כשהוא דרוך ומכונס בעצמו, ביטוי נוסף לאישיותו המופנמת יחסית. בקליפורניה הוא נאלץ להתרגל לחוקים אחרים, למשל לריקוד הקבוצתי שמקיימים שחקני גולדן סטייט רגע לפני שהם עולים לפרקט. גם דוראנט מפזז שם כמו אחרון הדריימונד גרינים. "ריקוד הוא לא הקטע שלי", הסביר לא מזמן, "אבל שאני אהיה היחיד שלא רוקד? אתם יודעים שאני שחקן קבוצתי".
אקו"ם