ריבקין פרשה בדמעות: "הגעתי לפסגת החלומות"
המתעמלת האמנותית סיפרה על ההחלטה לפרוש במסיבת עיתונאים מיוחדת: "זה היה בלב שלם. ההתעמלות האמנותית הייתה החלום שלי, התשוקה שלי, העבודה שלי, ההשראה שלי, הכאב והשמחה שלי. ההתעמלות האמנותית הייתה כל עולמי. בשלה לפרק הבא בחיי"
נטע ריבקין, המתעמלת האמנותית הישראלית המצליחה בכל הזמנים, הודיעה הערב (שלישי) רשמית על פרישה במסיבת עיתונאים מיוחדת. ריבקין היא הישראלית הראשונה שזכתה במדליה באליפות העולם בהתעמלות אמנותית, ואחת משלוש המתעמלות היחידות בעולם שלקחו חלק בשלוש אולימפיאדות שונות. במסיבת העיתונאים נכחו גם אלה סמופלוב, המאמנת של ריבקין מגיל שש, וגילי לוסטיג, מנהל היחידה לספורט הישגי בוועד האולימפי.
ריבקין הנרגשת פתחה את הדברים ברשימת תודות: "אני אנסה לדבר מהלב אבל בגלל שאני מאוד מתרגשת יש לי את זה כתוב על דף. אנחנו 4 חודשים אחרי המשחקים האולמיפיים בריו, ומאז היו לי לבטים לגבי המשך הקריירה הספורטיבית. תודה גדולה לכל אלה שליוו אותי לאורך כל הדרך, רבים ליוו אותי לפסגה. תודה קודם כל לאימא שלי ורוניקה ואבי ארקדי ז"ל, למאמנת שלי אלה סמופלוב, לוועד האולימפי בישראל, ליחידה לספורט הישגי, על כל הצוויתים המקצועיים שלה, למשרד התרבות והספורט, לאגודה שלי מכבי ת"א, לאיגוד ההתעמלות ולקבוצת דלק שליוותה אותי כספונסר".
לאחר מכן סיפרה על החלטתה: "הגעתי להחלטה לפרוש מפעילות תחרותית בלב שלם ובהרגשה שנתתי את כל כולי להתעמלות האמנותית. עצם הגעתי למשחקים האולימפיים בריו, בפעם השלישית בקריירה, הייתה מבחינתי פסגת החלומות. כשנכסתי לאיצטדיון האולימפי עם דגל ישראל כמובילת המשלחת בטקס הפתיחה הרגשתי תחושה אדירה. אז הבנתי איזה כבוד גדול נפל בחלקי על תרומתי לענף במשך שנים רבות".
על הקשיים בתחילת הקריירה אמרה: "כשאני נזכרת בתחילת הדרך אני יכולה לומר לכם שהדרך שלי לא הייתה קלה בכלל. אני יכולה לומר לכם שהדרך שלי הייתה קשה מאוד. כשאובחנתי ככישרון, לא תמיד זכיתי לאוזם קשבת לה הייתי זקוקה. הייתי נחושה ושום דבר לא מנע ממני להגשים את החלום, להגיע למשחקים האולימפיים".
לאחר מכן סיפרה ריבקין על ההתמודדות עם מות אביה: "אחרי ההופעה שלי כצעירת המשתתתפות בבייג'ינג התמודדתי עם אובדן קשה של אבי ארקדי ז"ל, שהיה עבורי דמות משמעותית מאוד בחיי. לא אסתיר, היה לי משבר מאוד גדול לאחר מות אבי. לא פעם חשבתי להפסיק פעילות. אבל אספתי את עצמי והבנתי שדרך הספורט אני מצליחה להגשים את חלומותיי, את חלומותיו. בדיוק שנה לאחר פטירתו זכיתי במדליית הכסף באליפות אירופה, פה הבנתי כמה הקשר שלנו היה חזק. בכל הישג משמעותי אני חושבת על אבא וכמה הוא היה יכול להיות גאה בי".
על היותה מודל אמרה ריבקין: "מעבר לכל התארים שהיו לי בקריירה, מה שמאוד חשוב לי יותר מההישגים עצמם הוא שהצלחתי לגרום לאנשים רבים, ובעיקר לבנות צעירות, לאהוב את הספורט הזה. העבודה שאני מהווה דוגמא אישית זה הערך היקר מכל".
המתעמלת הפורשת ציינה הישג אישי נוסף מהקריירה הענפה שלה: "ציון דרך משמעותי נוסף היה השנה, ביצעתי את האלמנט הורגינלי שלי על מכשיר הסרט, והוא נרשם על שמי בחוקה הבינלאומית של הענף".
על המאמנת שלה אמרה: "שאיש לא יחשוב שעשרים השנים היו קלות. עברתי רגעים קשים, לא מעט רגעי משבר, אבל כמובן שהיו לא מעט רגעי אושר ושמחה. מי שהייתה איתי בכל רגע היא המאמנת שלי אלה סמופלוב. זה המקום לומר לך אלה, אני אוהבת אותך, אני מוקירה אותך ואת עשית ממני מתעמלת גדולה".
ריבקין סיכמה: "אחרי קריירה של 20 שנה אני מבינה שבגיל 5 קיבלתי מתנה גדולה בחיים. ההתעמלות האמנותית הפכה להיות החלום שלי, התשוקה שלי, העבודה שלי, ההשראה שלי, הכאב והשמחה שלי. ההתעמלות האמנותית היא כל עולמי. החלטתי לפרוש כי אני מרגישה שנתתי את כל מה שהיה בתוכי. אני מרגישה שובע, ובהחלט יכולה לומר שמיציתי את עצמי בדרך הטובה ביותר שרק יכולתי לחלום עליה, ואני בשלה לפרק הבא בחיי".
גילי לוסטיג אמר: "נטע תמיד הייתה מודל לחיקוי עבורנו, דמות מאוד ייחודית ומיוחדת, גם בצעירותה ובטח בבגרותה. היא השאירה חותם במסירות, בנחישות, בהתמדה, בחריצות אין קץ, במאבק במשברים, שהגדול שבהם הוא מות אביה. היא תמיד עשתה הכל בצניעות ובענווה מעוררות התפעלות. למרות ההישגים והפסגות היא תמיד הייתה עם הרגליים על הקרקע. הבחירה בה כנושאת הדגל בריו הייתה העברת מסר. הגאווה הלאומית והייצוג הלאומי תמיד היו נר לרגליה. לפני כחודש נטע נבחרה להיות נציגת הספורטאים כחלק מהוועד האולימפי. נכונו לנו עוד שנים משותפות. אני רוצה להגיד לך תודה ענקית".
אקו"ם