הורגת את עצמה ברכות: הפועל י-ם קורסת בליגה
היעדר הקשיחות של סגנית האלופה מגובה במספרים, וכשהיא מפסידה בזירה המקומית זה בדרך כלל בתבוסה. האם הכל קורה בגלל המסר שמגיע מבעלי הקבוצה, ולפיו הליגה עדיין פחות חשובה?
1. הפועל ירושלים מאז ומעולם היתה קבוצה עדינה ושברירית. אם תרצו, יפת נפש כזו שמאמינה שכדורסל מנצחים באמצעות כישרון. זה נכון, אבל לא בליגה שלנו. הרבה לפני עידן אורי אלון, כל יריבה בליגה ידעה כשהיא באה למלחה היא באה להרביץ, ורע לא ייצא מזה.
אלא שבעונות האחרונות הרכות של ירושלים מגיעה לשיאים חדשים. הנה לכם כמה נתונים שמסבירים עד כמה ירושלים רכה ופגיעה: היא קבוצת הריבאונד הגרועה בליגה. היא בין ארבעת הגרועות ביורוקאפ, ושם היא גם קבוצת ריבאונד ההתקפה הגרועה ביותר. היא מבצעת הכי פחות עבירות בליגה ומדשדשת באמצע הטבלה בסחיטת עבירות.
מתי יבינו שם בבירה שהם חייבים להשיג לעצמם לפחות שני שחקנים שיהיו "פועלים שחורים" בהגדרה? בשנתיים האחרונות היה להם אחד כזה, טוני גפני, ובשנתיים האלו הקבוצה דרסה את הליגה.
2. בסוף העונה שעברה אורי אלון ראה איך קבוצה מהמקום השישי בליגה לוקחת ממנו את האליפות במשחק אחד ומפרקת כהרף עין את כל המומנטום שהקבוצה שלו השיגה במשך עונה שלמה. החוויה הזו הובילה אצלו לשינוי מחשבתי, שלפיו הוא מוכן להעפיל לפלייאוף ממיקום נמוך – ובלבד שהקבוצה תיתן קמפיין אירופי טוב.
בראיונות לתחנות הרדיו השונות הוא חזר והדגיש בשבועות האחרונים שכרגע הליגה פחות חשובה. בר טימור טען אחרי המשחק שהאמירות האלו לא משפיעות על השחקנים, ושהם עדיין רוצים לנצח כל משחק. בפועל, התוצאות מלמדות אחרת, כשירושלים מתפרקת משחק אחרי משחק. הורגת את עצמה ברכות.
כשהיא מפסידה בליגה, זה לא הפסד "רגיל". זו קריסת מערכות. ההפרש הממוצע בהפסדים של ירושלים הוא 12.3 – השני הכי גבוה בליגה אחרי 14.5 של אשדוד. רק נגד גליל/גלבוע ומכבי ת"א ההפסדים היו חד ספרתיים. זה אומר שירושלים נכנעת כמעט ללא תנאי, וכמו שראינו אתמול בהרצליה – מספיקים רק שניים-שלושה פוזשנים לא טובים כדי לשבור אותה לחלוטין.
3. אם הפועל ירושלים רוצה להיות מועדון גדול באמת, היא חייבת להפנים שהיא לא צריכה לבחור בין הצלחה באירופה לבין הצלחה בליגה. זה לא "או-או". רוב קבוצות הצמרת באירופה, ביורוליג וביורוקאפ, מצליחות לתרגם את ההצלחה ביורוליג וביורוקאפ גם לליגות המקומיות.
נשאיר בצד את שלושת המובילות ביורוליג (צסק"א, ריאל ואולימפיאקוס) שגם מובילות את הליגות המקומיות שלהן, וניקח את הקבוצות המובילות ביורוקאפ. פרט לגראן קנאריה שמדשדשת בליגה הספרדית החזקה – חימקי מוסקבה, ולנסיה, זניט, ובאיירן מינכן – כולם מציגות יכולת משכנעת בליגות שלהן ונמצאות בצמרת. ואיפה ירושלים בכל הסיפור? תהיו בטוחים שאף הנהלה של אף קבוצה לא מבהירה כלפי חוץ שמסגרת אחת חשובה יותר מהשנייה.
אקו"ם