גילוי אליהו: ליאור אליהו שלא בדיוק הכרתם

בגיל 31, ליאור אליהו פשוט מרגיש בשיא הקריירה, אבל מתחיל לחשוב גם על היום שאחרי הירידה מהמגרש. בשיחה כנה מספר בכיר הכדורסלנים הישראלים בליגה המקומית על המעבר הדרמטי ממכבי ת"א להפועל ירושלים, הזכייה ההיסטורית עם האדומים באליפות המדינה והחלומות המפתיעים לעתיד

דותן מלאך | 6/1/2017 15:00

ליאור אליהו בפעולה. ''במשך שנים הייתה לי מלחמה עם עצמי'' צילום: דני מרון

בעבר, דבר כזה פשוט לא היה אפשרי. אליהו הוא שחקן שובר שוויון, בטח בליגה הישראלית, ומכבי הייתה עושה הכול כדי להשאיר אותו בשורותיה, ובטח לא מאפשרת לו לעבור ליריבה הגדולה שלה. "אנשים אולי שכחו, אבל לא חתמתי בהפועל ירושלים בחיפזון, אלא אחרי כמה חודשים בלי קבוצה", אומר אליהו השבוע. "היום, ממקום בשל ובוגר יותר, אני מבין שהייתי בתקופה נוראית בחיים - בן 27, אחרי שבע שנים רצופות ביורוליג ויושב בבית".

הסיבה לפגרה הכפויה שנחתה על אליהו הייתה מחלוקת קשה שהתגלעה בינו לבין הנהלת מכבי. בסיום עונת 2012/13, ניצלו הצהובים נקודת יציאה בחוזה של אליהו, בתמורה לפיצוי בסך 100 אלף דולר. שני הצדדים סיכמו על חוזה חדש בסכום מופחת, בסדר גודל של חצי מיליון דולר נטו לעונה, למשך שלוש שנים.

"סיום הקשר ביני ובין מכבי לא נבע מסיבות כלכליות, למרות מה שרבים נוהגים לחשוב", הוא מסביר, "הסכמתי להפחתת השכר בלי שום בעיה, מה שלא אהבתי ולא הסכמתי לו זו הדרישה שלהם לנקודת יציאה בסיומה של כל עונה. אחרי שנים ארוכות במועדון, בזמן שאני קפטן, הרגשתי שזו דרישה לא ראויה ולא מכבדת וסירבתי לחתום".

היום אתה חושב שהם עשו טעות?
"אני לא בנאדם שאוהב לדבר על עצמו, וצריך לשאול אותם את זה. מבחינת התפיסה שלי, ההתנהגות שלהם בסיום ההתקשרות בינינו הייתה פחות חברית ולא נפרדו ממני כמו שצריך, אבל בסופו של דבר זה עסק ואני מבין את זה".

מה דעתך על הבלגן שקורה שם בשנתיים האחרונות?
"בתור שחקן בירושלים אני לא יכול להגיב על דבר כזה. לכל קבוצה יש הבעיות שלה ואני מעדיף שנפתור את שלנו, לפני שאנחנו מסתכלים על אחרים".

ניצחתם אותם בלי סוף בשנים האחרונות, זה עדיין מרגש?
"יש המון עניין במשחקים בינינו, זה הקלאסיקו שלנו ובשנים האחרונות זה הפך ליותר שוויוני ומעניין. ברור שזה לא עוד משחק, גם בשבילם וזה כיף".

ליאור אליהו בדרך לסל. ''אני לא בנאדם שאוהב לדבר על עצמו'' צילום: דני מרון

אתה עדיין בקשר עם מישהו במערכת?
"גיא פניני ויוגב אוחיון הם חברים שלי ויישארו כאלה גם אחרי הכדורסל. אחרי שאתה חי, ישן ואוכל עם בנאדם במשך שנים, העובדה שאתה עובר לקבוצה אחרת לא אומרת שהוא כבר לא חבר שלך או הופך לאויב. על המגרש אני אתן להם ביס באוזן, כי אנחנו משחקים, אבל אחר כך נלך בכיף לשתות קפה. גם אילן השועל וכל חברי האולטראס של מכבי הפכו לחברים, ולאחרונה אפילו היו ביום ההולדת של אבא שלי. יש כאלה שלא מבינים את זה, אבל גם ביום שאעזוב את ירושלים בגיל זה או אחר, יישארו לי שם המון חברים".

אתה מאמין שירושלים יכולה לזכות בהגמוניה ולהפוך לקבוצה של המדינה?
"אני לא חושב שיש דבר כזה יותר, הקבוצה של המדינה. בשנות השמונים, כשכולם היו יושבים לראות מכבי מול ערוץ אחד ששידר, הייתה תחושה שזאת מכבי - אבל מאז הרבה מאוד דברים השתנו. מבחינתי היום הקבוצה של המדינה היא נבחרת ישראל, וכל השאר הם מועדונים, גדולים יותר ופחות. אני יכול להגיד שהפועל היא הקבוצה של ירושלים ושיש סביבה הרבה עניין שהולך וגדל".

ליאור אליהו מול גיא פניני. עדיין חברים טובים צילום: דני מרון

בניגוד לתדמית הספורטאי הישראלי המפונק, אנחנו נפגשים בביתו של אליהו בצפון תל־אביב בשעת בוקר מוקדמת. לפניו יום ארוך של אימונים בירושלים, והוא רוצה להספיק לבלות עם בנו בן השנה, לביא. "כל אחד אומר שהילד שלו הכי חמוד, אבל במקרה שלי זה נכון", הוא צוחק.

אליהו ובת זוגו נפרדו כמה חודשים לפני הלידה בצעד שהרעיש בזמנו את מדורי הרכילות, מה שלא מונע ממנו להיות אב במשרה מלאה. "אנחנו מבלים יחד כל רגע פנוי שיש לי ועבורי זו חוויה מיוחדת", הוא אומר. "אני משתדל לישון איתו לילה או שניים בשבוע, וכמובן לתת לו כל מה שהוא צריך מבחינה חומרית ורגשית".

אליהו (31), המתנשא לגובה של 2.05 מטר, נולד ברמת־גן ולקראת סיום בית הספר היסודי עבר עם משפחתו לפרדס־כץ. הוא גדל במחלקת הנוער של מכבי ר"ג, אך בגילים המוקדמים לא סומן כמי שעשוי לפרוץ מקצועית ולא הוזמן לנבחרות הקדטים והנוער. אלא שלאורך זמן היה קשה להתעלם מהבחור הגבוה, עם היד הרכה וחוכמת המשחק, ועונה מצוינת בנוער של עירוני רמת־גן הובילה ב־2003 לזימון לנבחרת העתודה של אריק שיבק.

אליהו  הפך לבורג מרכזי בנבחרת ושנה לאחר מכן, זכה עימה במדליית כסף באליפות אירופה. מרמת־גן עבר אליהו לשלוש עונות בגליל־עליון, שהייתה במשך שנים החממה הרשמית של הכדורסלנים הצעירים שלנו, ובגיל 18, החל לשחק לראשונה בליגה המקומית הבכירה.

"האמת שמעולם לא קיבלתי הצעה רשמית מהגליל, אלא עברתי לשם במקרה", נזכר אליהו. "באותה תקופה החלה הקריסה של עירוני רמת־גן, חנוך מינץ היה המאמן האישי שלי, הוא קיבל מהם הצעה והציע לי להצטרף אליו. עברתי לגליל ובהתחלה הייתי בדיכאון לא נורמלי. הייתי ילד בן 18 שעוזב את הבית בפעם הראשונה, והיה לי קשה מאוד להסתגל".

בסופו של דבר התגבר אליהו על משבר המעבר, הפך עם הזמן לשחקן מוביל בגליל (תגלית העונה ב־2004), ובסיום עונת 2005/6 זכה להגשים חלום ילדות כשהוחתם במדי מכבי ת"א. אליהו השתלב נהדר אצל הצהובים, קיבל קרדיט רב ממאמנו באותה שנה, נבאן ספאחיה, בליגה וביורוליג, הציג מספרים יפים ובסיומה זכה באליפות הראשונה בקריירה מתוך חמש.

אחרי שנתיים נוספות בצהוב, זכה אליהו בחוזה חלומי בסך מיליון אירו לעונה לשלוש שנים בקבוצת הצמרת הספרדית טאו ויטוריה, ועזב לראשונה את ישראל. כמו בגליל, גם בוויטוריה התקשה אליהו להסתגל, סבל מפציעות ומהקשיחות הרבה של מאמנו, דושאן איבנוביץ. למרות שהיה חלק מוביל בזכייה באליפות ספרד, אחרי ניצחונות מרשימים בסדרות פלייאוף על ריאל מדריד ובגמר על ברצלונה, עם 18 נקודות במשחק המכריע, החליט לשבור חוזה ולשוב לישראל ולמכבי ת"א, שבה חתם על חוזה עתק לחמש שנים. "עד היום אני חושב שזה היה צעד נכון לעשות והייתי חוזר עליו בלי להסס", טוען אליהו, "בכלל, אני לא מצטער על שום דבר שעשיתי בקריירה".

ליאור אליהו במדי מכבי ת''א. יש המון עניין במשחקים בינינו צילום: איי-אף-פי

כשחזרת, האמנת שאחרי שלוש עונות תמצא את עצמך בהפועל ירושלים?
"אתה יודע כמה דברים בחיים שלי לא האמנתי שיקרו? צריך לזכור שהגעתי לירושלים אחרי שעברה שינוי גדול עם ההנהלה החדשה, הארנה, התקציב והתפיסה של הקבוצה. לא הייתי פה בגלגולים הקודמים, אבל התחושה היא שהיום הדברים מתקבלים אחרת, יש פחות סבלנות להפסדים, הדי־אן־איי של המועדון השתנה והוא הפך למנצח. כל החיים אני חלק ממערכות הישגיות וזה הרגיש לי מאוד טבעי. אני אוהב את ירושלים, מצאתי פה בית, הארכתי את החוזה בעונה שעברה לעוד שלוש שנים ואני מאמין שאסיים כאן את הקריירה".

לאחר חצי עונה ראשונה חלשה, ותחושה שגם הפעם שום דבר לא הולך להשתנות בירושלים, הגיע דני פרנקו לכיסא המאמן. יחד עם דונטה סמית', ירושלים יצאה לעונה חלומית, שבסיומה זכתה לראשונה באליפות המדינה, כשאליהו זוכה בפעם השנייה בתואר ה־MVP של הליגה הישראלית ומשתולל בסיום משמחה.

"הרגשתי שיצאתי החוצה מעצמי בחגיגות האליפות", הוא נזכר. "רציתי לזכות בתואר עם ירושלים, לא אגזים אם אומר שזו הייתה פנטזיה שלי. כשאתה מסתכל על השמחה שהייתה שם, זה נראה כאילו כל העיר חוגגת יחד כמו ביום העצמאות. זה מועדון שלא הוריד קוף מהגב, אלא ספארי שלם".

היה מפתיע לראות אותך ככה, כי נוצרה לך תדמית אדישה משהו.
"אנשים נוטים הרבה פעמים לפרש דברים בהתבסס על איך שדברים נראים מבחוץ, וטוענים שאני אדיש או לא מתאמץ. אני אמנם עם רגליים על הקרקע ומשתדל לא להיות עצבני, כי אין טעם לזה, אבל אני תמיד נותן את כל מה שיש לי והרבה פעמים לוקח את הדברים למקומות רגשיים, לוקח קשה הפסדים ולא נרדם בלילה אחרי משחקים בגלל האדרנלין".

העובדה שזכיתם באליפות מול אילת ולא מול מכבי ת"א, הפריעה לשמחה?
"אני בטוח שזה היה פיקנטי יותר לזכות באליפות מול מכבי ת"א, אבל הייתה לנו שנה מצוינת, שלטנו בליגה, היינו 0־8 בפלייאוף וזכינו בתואר בצדק".

ליאור אליהו ויותם הלפרין . שוכרים דירה ביחד בירושלים צילום: דני מרון

בעונה החולפת, המשיכה ירושלים לשמור על הדומיננטיות שלה בליגה. היא אמנם הודחה בשלב מוקדם בגביע המדינה ושוב הציגה יכולת מאכזבת במפעל היורוקאפ האירופי, אבל הראתה עליונות ברורה במפגשים מול מכבי ת"א והבטיחה את יתרון הביתיות חמישה משחקים לסיום העונה.

ההישג הזה קבע אמנם שהפיינל פור ייערך בארנה הירושלמית, אבל בסופו של דבר הופתעו הירושלמים במשחק הגמר מול ראשון־לציון, והפסידו את תואר האליפות. "שיטת הפיינל פור הזויה, מקוממת, ואני יוצא נגדה בכל מקום שאני רק יכול", אומר אליהו. "השקענו הרבה מאוד אנרגיות בעונה שעברה כדי לזכות במקום הראשון ולהגיע לגמר, ובערב אחד הכול הלך לזבל. זה פשוט מצחיק. מי שזוכה ביתרון הביתיות, צריך ליהנות ממנו למשך סדרה ולא במשחק אחד".

הכישלון בעונה הקודמת הוביל למהפכה כוללת בירושלים בקיץ האחרון. כל הזרים הוחלפו, ולעמדת המאמן הוחתם סימונה פיאנג'אני, מאמן נבחרת איטליה בעבר. "העבודה עם סימונה נהדרת, אבל מדובר בשנה אינטנסיבית ועמוסה במיוחד", מסביר אליהו. "יש יותר אימונים, היה קדם עונה מאוד אינטנסיבי, הרבה נסיעות לחו"ל. לסימונה חשוב שנהיה הרבה ביחד, שנכיר, נתגבש ונגיע יחד לכל המשחקים, גם בחוץ, מה שמשאיר אותי הרבה יותר זמן בירושלים".

הנסיעות מתל־אביב לא מתישות אותך?
"יותם הלפרין ואני שכרנו דירה בהולילנד בירושלים, ואנחנו נמצאים בה בין אימונים ולפני משחקים, מה שמקל עלינו את הסיטואציה", הוא אומר.

עד כה, נראה שהירושלמים מתקשים להתגבש מחדש, ולאחר סיבוב ראשון בליגה המקומית, המאזן שלהם עומד על 6 ניצחונות מול 6 הפסדים ומקום חמישי בלבד בטבלה. "לוקח זמן לחבר קבוצה שנבנתה לגמרי מחדש והתחילה מאפס וכולם עדיין לומדים אחד את השני", מסביר אליהו. "אנחנו קבוצה עמוסה בכישרון עם שחקנים מקצוענים, ולדעתי בתקופה האחרונה דברים מתחילים להיראות טוב יותר. יש לנו עוד הרבה מקום להשתפר בו, אנחנו יכולים להגיע הרבה יותר רחוק ואני מאמין שנעשה את זה".

איך החוויה עבורך?
"זו התמודדות לא פשוטה ומאוד קשה, שבה אתה מתחיל מאפס וצריך ללמוד את מערכת המשחק מחדש. ג'רום דייסון לדוגמה לומד איפה אני אוהב לתפוס את הכדור, ואני לומד איפה קרטיס ג'ארלד מחכה כשאני בפוסט־אפ וכיוצא בזה. אלו דברים שלוקחים זמן".

איך זה לשתף פעולה עם אמארה סטודמאייר?
"אמארה הוא אדם צנוע, עם רגליים על הקרקע, שמכבד כל אדם ולא נותן לרגע תחושה שהוא במעמד אחר מכולם. להפך, הוא נותן תחושה שהוא אחד מהחבר'ה ומזמין את הקבוצה אליו הביתה מדי פעם, לארוחות ערב ולחגוג יחד את החגים".

מצחיק אותי שמציינים כל הזמן שהוא מתאמן ברצינות ולא עושה בעיות. הוא עדיין שחקן מקצוען שמרוויח מיליון וחצי דולר נטו.
"שואלים אותי הרבה למה כל כך מופתעים שהוא מתנהג ככה ומתאמן בשיא הרצינות, אבל מבחינתי מפתיע שאחרי כל מה שהוא עשה, יש לו רעב לבוא ולשחק. אני לא רוצה לזלזל בנו או באף אחד, אבל לשחק בליגה הישראלית או ביורוקאפ, זה לא פלייאוף ב־NBA או לשחק בניקס. הוא מאוד נהנה, מחובר לארץ ולירושלים. לפעמים נראה שהוא מתרגש אצלנו, יותר מכל עונה ב־NBA. כיף לראות איך הוא עובד".

הוא תורם לכם מקצועית?
"בדיוק כמו לכל הקבוצה, ראינו שבהתחלה הוא התקשה עם המסגרת, עם התפיסה של המשחק והחוקים החדשים ולקח לו שלושה חודשים להתחיל להיראות טוב כמו שהוא עכשיו".

ליאור אליהו ואמארה סטודמאייר חוגגים'' יש לו רעב לשחק'' צילום: עודד קרני, מנהלת הליגה

בשונה מהמצב בליגה, עד כה העונה האירופית של ירושלים ביורוקאפ נראית טוב הרבה יותר מבעונות קודמות. את השלב הראשון היא סיימה במקום השני בבית 4, עם מאזן חיובי של חמישה ניצחונות מול שלושה הפסדים והשבוע התחילה את משחקי הטופ 16, "בגלל העובדה שהשיטה בליגה לא השתנתה העונה, אני חושב שגם הנהלת הקבוצה והצוות המקצועי מבינים שכרגע אירופה חשובה יותר ועל זה שמים את הדגש", הוא אומר.

מאכזב אותך שאתם משחקים רק במפעל השני בחשיבותו באירופה?
"אני חושב שמייחסים ליורוליג יותר מדי חשיבות, ובתור מי שהיה שם שנים, אני יכול להגיד לך שזו טעות לזלזל ביורוקאפ, שיש בו קבוצות מצוינות. אם נוציא את חמש־שש הבכירות, כמו צסק"א, ריאל מדריד וכיוצא בזה, מבחינתי אין הבדלים בין הקבוצות הבכירות בשני המפעלים".

ירושלים יכולה להצליח ביורוליג?
"אני חושב שירושלים ראויה להיות ביורוליג ואם היא הייתה שם, היא הייתה עושה את ההתאמות שלה מבחינה תקציבית ומשתלבת היטב. זו מטרת העל של המועדון ועדיין, לא המטרה היחידה ויש מספיק דברים בדרך להשיג, כולל זכייה ביורוקאפ וכניסה ליורוליג כמו גדולים דרך הדלת הראשית".

תזכו השנה באליפות?
"המטרה הראשונה והחשובה ביותר שלנו היא קודם כול להגיע לפיינל פור ואני מאמין שנגיע לשם, למרות שיש העונה בליגה קבוצות מצוינות", הוא אומר.

אחת המגמות המצערות השנה בכדורסל הישראלי היא העובדה ששתי הקבוצות הבכירות בארץ, גם בתל־אביב וגם בירושלים, משחקות דקות ארוכות במפעלים האירופיים עם חמישה זרים על המגרש. ברור שלאליהו לא נוח עם הסיטואציה הזו, אבל בתור שחקן בתוך מערכת, הוא בורר היטב את המילים לפני שהוא עונה.

"אני חושב שזו שאלה שצריך להפנות למי שמקבל את ההחלטות", הוא אומר, "יש לי דעה ברורה לגבי העניין הזה, אבל אני לא הכתובת לתשובה כרגע. אני לא בוחר את השחקנים למערכת ולא מחליט מי ישחק, אלא מנסה לעשות את הכי טוב שלי בכל רגע נתון. זו החלטה של מאמן ואני מקבל אותה כמו כל החלטה אחרת".

בירושלים חלק מהחזון של ההנהלה החדשה היה לתמוך בשחקנים הישראלים, ונראה שהוא מתמוסס.
"אנחנו עדיין בורג מרכזי, והישראלים הם הלב של הקבוצה ומה שהקהל מתחבר אליו בסופו של דבר. בנוגע לזרים, בלי קשר למועדון כלשהו, אין כרגע שום קבוצה ישראלית שיודעת לשמור על המשכיות וקו מסוים והדברים משתנים בקצב מהיר מדי לטעמי. אנחנו רואים בעולם דברים טובים אצל קבוצות שרצות הרבה זמן יחד, אז אין סיבה שלא יעשו את זה כאן".

ומה דעתך על מעמד השחקן הישראלי בכדורסל שלנו באופן כללי?
"באופן כללי, אני מאמין שאם הייתה יותר אמונה בשחקן הישראלי, מאמנים היו מתעקשים לא על שני שחקנים על המגרש, בגלל החוק הרוסי, אלא לפחות על שלושה בכל רגע נתון. החוק הרוסי למעשה כופה את התהליך הזה באופן מסוים".

ליאור אליהו במדי הנבחרת. ''אין כרגע שום קבוצה ישראלית שיודעת לשמור על המשכיות'' צילום: אלן שיבר

אליהו תורם עד כה לירושלים 11 נקודות בממוצע למשחק, 6.2 ריבאונדים ו־3.3 אסיסטים ב־26.3 דקות משחק לערב, ולמרות שהצהיר לאורך השנים על רצון להשתפר בתחום הזריקות משלוש, העונה הוא אפילו לא מנסה לזרוק מעבר לקשת.

"כל עניין השלשות קשור לסוג של מחסום פסיכולוגי שאני לא מצליח לעבור", הוא מסביר, "בכל אימון אני זורק בסביבות 200 פעם משלוש וקולע 160 ולדעתי אנצח כל אחד אצלנו בתחרות קליעות. לפעמים שואלים אותי בצוות המקצועי למה אני מתאמן על הזריקות, אם במשחק אני לא משתמש בהן, ואני מסביר שזה כדי לעבוד על הרגש ביד".

ועדיין, לא בא לך לפעמים לשבור את המחסום הזה?
"במשך שנים הייתה לי מלחמה עם עצמי, אבל לאחרונה החלטתי ללכת למקום שנוח לי ולעשות את הדברים שאני יודע לעשות. שיפרתי לאורך השנים המון היבטים במשחק שלי, בעיקר במסירה, ואני חי עם זה בשלום. מבחינתי עדיף שאמסור חמישה אסיסטים למשחק, ואהפוך את הקבוצה לטובה יותר, מאשר לקלוע שלשה או שתיים במשחק".

כבר שנים שאתה סופג ביקורת בנוגע ליכולת ההגנה שלך.
"יש משפט שאלברט איינשטיין אמר, שקל יותר לפרק אטום מלפרק סטיגמה. אני יכול להגיד לך בנוגע לשחקנים אחרים, שיש אינסוף סטיגמות שהתגבשו בתקשורת לגביהם שאין להן קשר למציאות, ויש המון דברים לא נכונים. אני חושב שאף פעם לא הייתי שומר גדול, אבל גם לא שומר כזה רע ולמדתי לא לקוות להערכה בישראל".

איך פיתחת את הקליעה הייחודית שלך, שזכתה לכינוי גויאבה?
"אני לא באמת יודע מאיפה היא הגיעה. היה בזה משהו טבעי בהתחלה והייתי זורק אותה במרחקים קרובים לסל. היום מבחינתי זו קליעת חצי מרחק לכל דבר".

מי המציא את השם שלה?
"כשהייתי בגליל, אחרי משחק ניגש אליי אורן עמיאל ושאל אותי אם אני זורק גויאבות. הוא ראה את השכן שלו קוטף גויאבות וזורק אותן לדלי, וזה הזכיר לו את הזריקה שלי".

קרטיס ג'רלס וליאור אליהו חוגגים. ''למדתי לא לקוות להערכה בישראל''. צילום: מינהלת הליגה

בקיץ 2006 אליהו העמיד את עצמו לבחירה בדראפט ה־NBA ונבחר בסיבוב השני במקום ה־44 בידי אורלנדו מג'יק, שהעבירה מיד את הזכויות עליו ליוסטון רוקטס, שהעבירה אותן בהמשך למינסוטה שמחזיקה בהן כיום.

למרות זאת, מעבר לעונה אחת לא מוצלחת במיוחד בליגת הקיץ במדי יוסטון, לא ניסה אליהו להתקבל לליגה הטובה בעולם. "היציאה לדראפט הייתה טעות אסטרטגית, כי היו לי עוד שנתיים להגיש את עצמי לבחירה, ולא ראינו נכון את התמונה הכוללת", הוא מסביר. "יש לי דעה מאוד ברורה לגביי ה־NBA ולגבי מה שיכולתי לעשות שם, אבל אני לא רוצה לשתף אותה, כי מבחינתי לבוא עכשיו ולהגיד שיכולתי לעשות שם כך או כך זה לדבר ממקום חלש. אני חי עם זה בשלום ונהנה ממה שיש לי".

בנוסף לקריירת הקבוצות, אליהו הוא חלק בלתי נפרד מנבחרת ישראל ב־14 השנים האחרונות. לזכותו 127 הופעות במדי הכחול־לבן ו־1,156 נקודות, שממקמות אותו במקום החמישי בכל הזמנים. בקיץ הוא יהיה חלק מהנבחרת שתארח בישראל את אחד הבתים באליפות. "זה משהו שייחלנו לו הרבה שנים ואני חושב שהאליפות צפויה לתת קפיצה גדולה לכדורסל הישראלי ושזו תהיה חגיגה גדולה".

זה יהיה הקמפיין האחרון שלך?
"קשה עדיין לדעת, זה תלוי בהרבה דברים ובינתיים אני רוצה לעבור את הקיץ הקרוב בשלום. אני מניח שזה יהיה הקמפיין האחרון של הרבה שחקנים שהובילו את הנבחרת בעשור האחרון".

עד מתי תמשיך לשחק?
"זו שאלה טובה. אני משחק מגיל 18 בליגת העל ובאירופה ויש כבר מחשבות לעתיד; אני רוצה ללמוד תחומים כמו נדל"ן ועיצוב פנים ולעשות הרבה דברים שלא היו אפשריים עבורי במהלך הקריירה".

כמו מה?
"ללמוד לנגן על גיטרה חשמלית, להיות באולימפיאדת טוקיו ב־2020, לעשות טיול מכוניות בגרמניה ועוד הרבה דברים שאני שומר לחיים שאחרי הכדורסל".

גדלת במשפחה דלת אמצעים, אתה מרגיש שההצלחה שינתה אותך?
"אני מעריך שהשתניתי עם השנים, אבל ההורים שלי חינכו אותי לכבד את כולם, ובחיים לא אשפיל או אדבר לא יפה למישהו. עד היום ההורים שלי הם האנשים הקרובים אליי ביותר ויחד עם האחים והחברים הקרובים, הם תמיד היו שם בשבילי בהרבה נקודות שבר שהיו לי לאורך השנים".

איך הקשר שלך לדת ולמסורת?
"אני מגיע ממשפחה מסורתית. גדלתי עם האחים שלי בגן דתי, אני שומר כשרות, חגים, הולך לבית כנסת בשישי וקידוש בבית בשישי זה בל יעבור מבחינתי".

בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"יום אחד הייתי עצבני וחבר עשה לי תרגיל והציע לי לבחור אדם להתחלף איתו. הבנתי מהר מאוד שאני לא מתחלף עם אף אחד. יש לי ילד מקסים, שהוא הדבר הכי יפה שיש לי בעולם, וכל עוד אני בריא ומתעסק בכדורסל, השאר פחות משנה. אני בחמש"

ליאור אליהו. הולך לבית כנסת בשישי וקידוש בבית צילום: דני מרון