קנו את המשחק: סין תכבוש את הכדורגל העולמי?
הסינים שופכים מיליארדים בניסיון להפוך למדינת כדורגל מובילה. שחקנים מצוינים דוגמת אוסקר, דייגו קוסטה וקרלוס טבס מיובאים לליגה העשירה תמורת סכומי עתק. והמסורת? גם לה יש מחיר
אחד המקומות האחרונים שאותם יזהה אוהד הכדורגל עם המשחק - הוא סין. עם זאת, כבר ב־2004 נתנה המעצמה רמז ראשון לגבי החשיבות שהיא עצמה מייחסת למשחק. בצעד פוליטי, שאותו ניתן להגדיר הזוי, היא לחצה על פיפ"א להכריז על משחק הקוג'ו כגירסה העתיקה ביותר של הכדורגל. כאמור, זו טענה מופרכת, כיוון שהמשחק, כפי שאנחנו מכירים אותו, גובש באנגליה, אבל פיפ"א נכנעה ללחץ.
והנה לכם גם בדיחה: לפני שנה, כשביקר בסין, נלקח ראש ממשלת בריטניה לשעבר, דיוויד קמרון, לביקור במוזיאון, ושם קיבל הסבר על היותה של סין ממציאת משחק הכדורגל.
ואחרי שקנו את ההיסטוריה, ניגשים עכשיו הסינים לקנות את המשחק עצמו. אוהד הכדורגל הישראלי הממוצע נחשף לכך לראשונה בשנה שעברה, כשהכדורגלן הישראלי המצליח ביותר בשנים האחרונות, ערן זהבי, עבר לקבוצת גוואנגז'ו R&F. הוא נחל שם הצלחה גדולה.
אם עד למעברו נראו הסינים כעוד מכרה זהב לשחקנים מדרג עולמי משני או לשחקנים בשלהי הקריירה - כמו הליגות בארה"ב ובקטאר - הכל משתנה במהירות הבזק בתקופת העברת השחקנים הנוכחית.
הפיתוי הכספי הוא גדול, ולכן אוסקר, שחקן צ'לסי (מוליכת הליגה האנגלית) ונבחרת ברזיל הנמצא בשיא הקריירה שלו - גם אם הוא רחוק ממימוש הפוטנציאל שגילה בגילי נוער - הסכים לעבור לשנחאי שינואה. סכום הרכישה הלא פרופורציונלי: 60 מיליון ליש"ט. גם היריבה העירונית, שנחאי גרינלנד, תשלם סכום עתק, של 20 מיליון דולר בעונה, לקרלוס טבס הארגנטינאי, שלא היסס להיפרד מקבוצתו האהובה בוקה ג'וניורס.
עם זאת, גם הוא כבר מעבר לשיאו. אז מי סימן את השינוי? ובכן, בסוף השבוע האחרון התייצבה צ'לסי למשחק ליגה בלי החלוץ המצטיין שלה, דייגו קוסטה, שביקש לעבור לסין. וזו עובדה - מלך שערי הפרמייר ליג, המשחק בקבוצה שמוליכה את הליגה העשירה בעולם, רוצה לסין.
אז מה אומרים המספרים? ובכן, ב־2016 הוציאו קבוצות הליגה הסינית, יחד, סכום של 1.15 מיליארד דולר, מה שהפך אותם לאחת מארבע הליגות העשירות בעולם.
אל מול זה עלתה התגובה הקולקטיבית הקצת מתחסדת של עולם הכדורגל. "סין עומדת להרוס את הכדורגל עם הכסף שלה", הזהיר כל פרשן, כאילו שזה לא בדיוק מה שעשו הליגות הגדולות של אירופה לשאר עולם הכדורגל. ב־21 שנים של רכש בלתי מרוסן, מאז הסרת המגבלות הלאומיות - "חוק בוסמן" - הן רוקנו מהרבה תוכן את הליגות של דרום אמריקה, מזרח אירופה ומדינות אירופיות קטנות. קודם לכן היו אלה הקבוצות הגדולות באירופה שעשו זאת, לעיתים מגובות בכספי אוליגרכים או נסיכויות הנפט, לקבוצות הזוטרות בארצן. בין היתר הן עשו זאת בעזרת כסף סיני בחסויות, במסעות משחקים למזרח ובהשקעות ישירות.
נוכח הסכומים המופרעים שהכדורגל הסיני מציע, הועלתה השאלה הקצת מצחיקה, מהו המודל הכלכלי שלהם? למה מצחיקה, כי שאלה זו לא עלתה כשמועדונים ספרדיים שילמו עשרות מיליונים לכדורגלנים בתוך כלכלה מתמוטטת. היא לא עניינה איש גם כשהספורט מצליח לסחוט 10%-5% מההכנסה הפנויה של האוהד האנגלי. אנשים קונים בצמא את הסיפורים שמועדוני הצמרת רווחיים ובטוחים כלכלית, למרות שהתמונה הזו לא מדויקת, וכשהסינים עושים זאת - הם תמיד חשודים באינטרסים.
מדיווחי התקשורת בסין, מה שקורה בסין הוא פשוט תמונה של המתרחש בכדורגל בהרבה מקומות - הוצאות מנופחות לצרכים שהם במקרה הטוב תדמית או אגו. מבחינה זו סין היא בהחלט מדינת כדורגל מתוקנת - בזבוז חסר תקנה, ללא מודל כלכלי קביל.
הסינים לא נרתעים מדבר ואינם מסתפקים בקניית כוכבים עבור הליגה המקומית. בשנה האחרונה רכשו חברות סיניות כמה מותגים גדולים אחרים, למשל את מועדון העל האיטלקי מילאן שנקלע לבצורת כדורגלנית בשנים האחרונות וירד, לפחות זמנית, מגדולתו. כמו כן, רכשו חברות סיניות אחזקות במועדונים אנגליים לא מעטים, ובהם מועדוני פאר בהווה כגון מנצ'סטר סיטי או בעבר כמו אסטון וילה.
את משרד הספורט הסיני כל התופעה הזאת מרגיזה, ולפני שבועיים הוא הודיע שהוא מגנה אותה ואת הבזבוז חסר האחריות, וכי הוא יילחם בבזבוז של כספי ההעברות ובמשכורות השחקנים.
זו הצהרה חשובה, אבל אולי רק הצהרה. נשיא סין, שי ג'ינפינג, דווקא המחיש שהוא רואה בכדורגל מכשיר להאדרת ארצו - וכבר הצהיר שסין צריכה לארח את אחד המונדיאלים הקרובים. מבחינת תקנון פיפ"א - שלפיו ליבשת אסור לארח את שני המונדיאלים אחרי שאירחה אחד - 2034 היא המועד הראשון שיאפשר זאת. עם זאת, תקנון פיפ"א הוא בהחלט לא משהו שעמיד בפני הזדמנויות כלכליות.
הקלות שבה זהבי כבש שערים מהרגע הראשון בליגה הסינית מעלה בהחלט שאלות על איכותה האמיתית והאם סין יכולה לבצע התקדמות אמיתית במשחק. על פניו מאמצים כאלו מצליחים לעיתים נדירות - ויש להם גג מסוים. אחרי עשרות תוכניות ארה"ב, יפן וקוריאה הפכו למדינות כדורגל סבירות, אבל לא מעבר לכך.
אבל כנהוג בסין, יש במדינה תוכנית להפוך את המדינה למעצמת כדורגל, כשהיעד הוא להתמודד על גביע העולם של 2050. אקדמיית הכדורגל אברגרנד בגואנדונג - שנבנתה בהשקעה של 185 מיליון דולר, עם יותר מ־1,000 תלמידים ו־15 מאמנים ספרדים וכ־100 מאמנים מקומיים - היא הגדולה בעולם, ואחת מרבות בסין.
הסינים יודעים להפוך מאות מיליונים לאלופים בצורה די יעילה - וכך למשל הכפילו את בציר המדליות האולימפיות שלהם פי ארבעה־חמישה מאז שנות ה־80, כשחזרו למשחקים. אבל הם עשו זאת בהשתלטות על ענפים מסוימים - למשל קפיצות למים וטניס שולחן - ולאו דווקא הפכו תחרותיים מאוד בענפים מרכזיים.
אבל מעבר לייבוא מאסה קריטית של כוכבים בינלאומיים - בין השאר ממניעים כלכליים לא ברורים - הסינים יכולים לזרז את המהלך.
אקו"ם