קרם דה לה כרם: הסינדרלה של הכדורסל הישראלי
סיפורו המדהים של כרם משעור החל במגרש הכדורסל המאולתר שבנה לעצמו כילד בחצר בית הוריו בנצרת. בגיל 25, בזכות אמביציה מטורפת ונגד כל הסיכויים, הפך לשחקן הישראלי הבולט ביותר בליגת העל. הוא עצמו מסרב להתראיין, אבל מוקף באנשי מקצוע שמשוכנעים כי אגדת הסינדרלה שלו רחוקה מסיום
שריקת הסיום שנשמעה בתיכון היובל בהרצליה נתנה את האות לאוהדי הקבוצה המקומית לפרוץ למגרש ולחגוג ניצחון ליגה נוסף של קבוצתם האהובה. שחקני הרצליה מיהרו ללחוץ את ידי יריביהם מהפועל תל־אביב, ויחד נעלמו כולם במהירות לחדרי ההלבשה. היחיד שנותר על המגרש במשך דקות ארוכות, עטוף באהבה מכל הצדדים ונענה לכל בקשה להצטלם, גם אם מדובר בתינוק כמעט בן יומו, הוא כָּרָם משעור.
משעור הפך את משחקיה של בני הרצליה בשנה וחצי האחרונות ללהיט בקרב בני המגזר הערבי בישראל בכלל, ובנצרת עיר הולדתו בפרט. סיפור הסינדרלה שלו הוא ללא ספק אחד המרגשים בספורט המקומי בשנה האחרונה, וכשמסתכלים על הנתונים וההישגים שלו מאז חזר מחמש שנים בקולג' אמריקני, אפשר גם להבין למה.
לאחר שזכה בתואר "תגלית העונה" ב־2015/16, הפך משעור לשחקן הישראלי הבולט בליגת העל. "כבר באימונים הראשונים שלו ראינו שכרם הרבה יותר מוכשר ממה שחשבנו", אומר מיקי גורקה, מאמן בני הרצליה, "כשאלדד אקוניס ביקש שאבדוק אותו, ראיתי קלטות ומאוד אהבתי את האתלטיות ואת האינטנסיביות שבה הוא משחק, אבל לא הרבה יותר מזה. סיפרו לנו שהוא בחור נהדר שעובד קשה, הבנו שאין לנו הרבה מה להפסיד והחתמנו אותו לטווח ארוך על תקן שחקן משלים בסגל, עם פוטנציאל לעבודה והתקדמות.
אחרי התחלה איטית שבה הסתגל מחדש לכדורסל שלנו ועשה התאמות, הוא הציג יכולת טובה באימונים והתחיל לקבל יותר ויותר דקות משחק ולהוכיח את עצמו. הוא מאוד מופנם ביומיום, אבל על המגרש הוא הופך לחיית משחק ובעיניי הוא השחקן הישראלי הכי טוב והכי משפיע בליגה העונה, ויש לו חלק גדול בהצלחה שלנו עד עכשיו".
"הכרתי את כרם עוד מהתקופה שבה שיחק בנבחרת הנוער ועקבתי אחריו בקולג', כמו שאני עוקב אחרי כל ישראלי שיוצא לשחק שם", מספר אלדד אקוניס, יו"ר הרצליה, שבנה לעצמו שם כבעל עין חדה לכישרונות צעירים ולהזדמנויות קורצות עבור קבוצתו.
"עוד לפני שהציעו אותו לקבוצות, בתחילת הקיץ הקודם, פניתי אל הסוכן שלו עם הצעה שיבוא. הוא רצה לבחון כמה דברים, לקח קצת זמן ובסוף החליט להגיע אלינו. היכולת שלו לא הפתיעה אותי, ידעתי מראש שהוא אדם נהדר ושחקן עם מוסר עבודה גבוה ופוטנציאל להצליח ולכן החתמנו אותו לשלוש שנים. הוא התחבר בקלות למערכת ואני מאמין שהוא יהיה עוד אחד מרשימה ארוכה של שחקנים, כמו טל בורשטיין, יניב גרין וגיא פניני, שהתפתחו אצלנו והפכו בהמשך לשחקנים מובילים בקבוצות גדולות".
כרם משעור, היום בן 25, פאוור פורוורד בגובה 1.98 מטר, נולד לראדה ומרואן ב־1991, בבית החולים האנגלי בנצרת, שנה וכמה חודשים לאחר הולדת אחיו הבכור, סאהר. "הוא היה ילד שקט, חייכן, תינוק שתמיד היה אהוב על כולם וידע מה הוא רוצה מהרגע הראשון", מספר מרואן, "יותר מעשרים שנה הייתי גיטריסט בלהקת 'נרות הזהב', והיינו שומעים הרבה מוזיקה בבית. יום אחד שמעתי שמישהו מנגן, ניגשתי לראות מי זה ומצאתי אותו מנגן על הפסנתר. הוא היה אז בן שש ופשוט לימד את עצמו מנגינות של אום כולתום, פריד אל אטרש ואחרים ששמע בבית".
לכדורסל הגיע בגיל 12, לאחר ששכן הציע לו ולאחיו לבוא לחוג כדורסל מקומי. "הם נדלקו על המשחק, התחילו ללכת באופן קבוע לחוג וביקשו שאקנה להם סל לחצר האחורית שלנו, וזה מה שעשיתי", נזכר מרואן. הסל הותקן בסמטה בין בית הוריו של משעור לבית של סבתו, והשניים החלו לשחק במרץ על רצפת הבטון הצרה, כשבאחת הפינות נאלצו בכל פעם להתכופף כדי לא לחטוף מכה בראש מארון החשמל שעמד שם.
"כל יום אחרי בית ספר חזרנו הביתה, העפנו את התיקים והלכנו לשחק שעות אחד מול השני ויחד עם חברים שהצטרפו אלינו", נזכר סאהר, שמשלים כיום תואר שני בהנדסה בטכניון. "בניגוד להיום, שאנחנו מאוד קרובים ומשתפים אחד את השני בהכול, כשהיינו קטנים לא היינו חברים טובים. רבנו הרבה, בעיקר במהלך המשחקים, והייתה בינינו תחרות חריפה. בשנים הראשונות תמיד ניצחתי אותו, אבל בהמשך הוא התחיל להתאמן יותר ובשלב מסוים עקף אותי. לא היו לנו בשכונה הרבה חברים בגיל שלנו, ורוב הילדות שלנו עברה בין בית הספר, הבית והאימונים. בלילות ראינו קטעי וידאו ברשת של משחקים מהאן־בי־איי עד השעות הקטנות ושאקיל אוניל ומייקל ג'ורדן הפכו לגיבורים שלנו".
מרואן מוסיף: "סאהר היה שחקן מעולה וכולם היו מדברים עליו, אני חושב שזה מה שנתן לכרם את המוטיבציה הראשונה להשתפר ולהיות טוב יותר".
את כל שנות הלימוד שלו העביר כרם בבית הספר לנזירות סנט ג'וזף בנצרת, תחילה בגן הילדים ובהמשך בבית הספר היסודי והתיכון, שם נמשך במיוחד למקצועות הריאליים וללימודי מדעים. "כרם היה כישרוני בכל דבר; בלימודים, בהתנהגות ובספורט, ואם לא היה כדורסלן בטח היום כבר היה רופא", טוען רמזי נסראללה, המורה שלו להתעמלות בתיכון. "הוא שיחק מצוין גם כדורגל וכדורעף, אבל את הכדורסל הוא אהב במיוחד. כמה פעמים מילאתי את האולם הקטן שלנו עם תלמידים ומורים, וכרם הציג בפניהם תרגילים מדהימים, קליעות מרחוק, הטבעות. אחר כך היה משחק והוא היה עובר את כולם כמו כלום. הוא אהב את זה מאוד, הכדור היה כמו אוכל בשבילו, הוא אפילו ישן איתו בלילה".
כשהיה כרם בכיתה ח', ראו אותו ואת סאהר נציגים מקבוצות מכבי ימק"א נצרת, שהזמינו את האחים להצטרף אליהם. "התחלנו לשחק בליגת הילדים ומשם עברנו לנערים ולנוער", נזכר סאהר, "הם היו משחקים במגרש פתוח על משטח אספלט, והיה לנו אימון ומשחק בשבוע. בשאר הזמן שיחקנו לבד".
התחנה הבאה של משעור בכדורסל המקומי הייתה בקבוצת הנוער של עמק יזרעאל, לשם הגיע, כמו לרוב התחנות בקריירה שלו, כשאף אחד לא באמת מצפה ממנו למשהו. "היה לנו שחקן בשם מג'די עוויד, שסיפר לנו על שחקן בליגה המחוזית בנצרת ואמר שיהיה לו קל יותר אם יצטרף אליו עוד חבר מהמגזר.
"אמרתי לו שיביא אותו שנתרשם ממנו", מספר שרון אברהמי, מאמן נבחרת הנוער, שאימן אז את הנוער של עמק יזרעאל. "כשכרם הגיע, בתחילת י"ב, הוא נראה ממש לא טוב. הוא היה אתלט אבל לא ידע לכדרר, עשה צעדים כל הזמן והיה בלי יסודות משחק בכלל. בסופו של דבר היינו צריכים לבחור בינו לבין שחקן אחר, והחלטנו להשאיר אותו כדי שמג'די לא ירגיש לבד ויהיה לו קל יותר חברתית".
בעמק לא ידעו אז כמה גדול הרעב של משעור לכדורסל, ואיזה כוח רצון יש לו ללמוד ולהתקדם. "עד אמצע השנה כרם היה שחקן 11־12 בקבוצה ובקושי שיחק, ובאופן טבעי בתור מאמן אתה סופר פחות שחקנים שנמצאים בסוף ההיררכיה", מודה אברהמי, "למרות שעבדתי איתו הרבה באותה שנה, כולל באימונים אישיים, לא האמנתי שיהפוך לשחקן בולט אצלנו. אבל לאט־לאט הוא התקדם, היכולת הטכנית שלו השתפרה, פתאום הוא התחיל להטביע וכמות הדקות שלו החלה לגדול. הוא עשה קפיצה ענקית תוך כמה חודשים והפך לשחקן מרכזי אצלנו. זה דבר נדיר מאוד כשזה קורה למישהו בגיל הזה. צריך לזכור שהרמה שהוא שיחק בה לפני כן הייתה רמה אפס בליגת נוער מחוזית. אני לא מכיר עוד מקרה כזה".
מלבד העובדה שמשעור הפך לשחקן חמישייה מוביל, השיא של העונה הזו היה העפלתה של עמק יזרעאל לגמר גביע המדינה לנוער, נגד מכבי תל־אביב. "המשחק התקיים בראשון־לציון ובמכבי שיחקו אז כרמל בוכמן, תומר בר־אבן ויונתן שטרקמן, שהיו ברמה הכי גבוהה", נזכר אברהמי, "300 איש הגיעו מנצרת והייתה חגיגה גדולה, כרם קלע במשחק 28 נקודות, לקח 14 ריבאונדים והיה מדהים, אבל בסופו של דבר הפסדנו".
ומרואן נזכר: "עד היום אני יכול לעצום עיניים ולשמוע איך השדרן מחמיא לכרם במהלך המשחק, אומר שהוא צריך עוד לעבוד קצת על עצמו ושהוא יהיה שחקן מצוין. הייתי מאושר שיש לי בן כזה, שעדיין נער, וכבר בכל נצרת יודעים שהוא שחקן טוב ושיש לו עתיד גדול".
התצוגה של משעור בגמר הגביע לא נעלמה מעיניהם של אנשי המקצוע באיגוד הכדורסל והוא הוזמן בקיץ 2009 לנבחרת ישראל עד גיל 18, במדיה השתתף באליפות אירופה שהתקיימה בצרפת. "זו הייתה גאווה וכבוד גדול בשבילי כשהוא הוזמן לנבחרת ישראל", אומר מרואן, "הוא נסע לאליפות במהלך בחינות הבגרות, כשהוא לוקח איתו חומר ללמוד בין המשחקים והאימונים. אני שמח שבסוף הוא גם הוציא תעודת בגרות בציונים מעולים". באליפות עצמה, שהסתיימה עם מקום 15 וירידה לדרג ב', קלע כרם 5.8 נקודות ולקח 7.5 ריבאונדים.
התחנה המקצועית הבאה שלו הייתה קבוצת הבוגרים של עמק יזרעאל, ששיחקה בעונת 2009/10 בליגה הארצית. "בנינו קבוצה לצמרת הליגה, ולמרות גילו הצעיר הוא השתלב נהדר והפך להפתעתי לשחקן מרכזי", מספר מאמן הקבוצה אז, עודד פרל, "מעבר לנתונים הפיזיים, הגישה היא סוד ההצלחה שלו; הוא משקיען שעובד קשה, הרבה מעבר לאימונים בקבוצה, ויש לו טירוף גדול להצליח. הוא עשה אצלנו התקדמות מטאורית תוך כמה חודשים וזו הייתה גאווה גדולה לעבוד איתו. מבחינה חברתית הוא היה מאוד מופנם וחשדן, זו הייתה הפעם הראשונה שהוא התמודד מול חבר'ה בוגרים, ואפשר להבין את הסיטואציה, למרות שהייתה קצת בעייתית".
במהלך אותה עונה החל משעור לרקום את החלום הבא שלו, הפעם מעבר לים. "אח של אשתי, ג'ייסון גסאן עוואד, הוא איש עסקים מצליח ומקושר בלאס־וגאס", מספר מרואן, "כרם יצר איתו קשר מבלי שידענו ואמר לו שהוא רוצה להגיע אליו, כדי למצוא קולג' לשחק בו. הוא ביקש ממנו שיכין דיסק עם קטעים שלו מתוך משחקים, ושינסה לעזור לו.
"יום אחד אני מקבל טלפון, שבו מספרים לי שגסאן קנה לו כרטיס טיסה ושכרם צריך להגיע לארה"ב בתוך יומיים. זה מאוד הפתיע אותי והיה לי קשה להיפרד, אבל ידעתי כמה הוא רוצה את זה. האנשים מסביב לא הבינו מה יש לו לחפש שם, טענו שהרמה גבוהה מדי ולא הבינו למה הוא נוסע, אבל אותו זה לא עניין, הוא לא הקשיב לאף אחד ופשוט טס לשם".
ופרל נזכר: "כרם סיפר להנהלה ולי, שיש לו הזדמנות גדולה להתקדם במכללות בארה"ב, שגם העניין הלימודי חשוב לו, ושהוא מבקש לעזוב. למרות שמקצועית לא רציתי לשחרר אותו, זה היה נכון עבורו ונתנו לו את כל התמיכה. הוא היה בן 18, בתור ערבי נוצרי לא הלך לצבא, והוא חיפש את הדרך להתקדם הכי מהר שאפשר".
התחנה הראשונה של משעור בארה"ב הייתה ב"אימפקט", אקדמיה פרטית ומובילה לאימוני כדורסל, עם סניפים בקליפורניה ובלאס־וגאס שהקים ג'ו אבו נאסר בשנת 2001. מרכז הפיתוח המקצועני מציע תוכניות שונות לכדורסלנים מגיל 13 ועד לשחקני אן־בי־איי, שמגיעים כדי להתכונן לעונה חדשה ולשפר יכולות, ביניהם גם עומרי כספי, שבילה שם תקופות ארוכות בארבע השנים הראשונות שלו בליגה הטובה בעולם.
"אבא שלי, שגדל בנצרת ועזב לפני 50 שנה, פגש את ג'ייסון עוואד במפגש שנתי של יוצאי העיר בלאס־ וגאס. ג'ייסון סיפר לו שיש לו אחיין שרוצה לבוא להתאמן, אבא שלי קישר בינינו וככה הוא הגיע לפה", מספר ג'ו אבו נאסר. הוא עצמו נולד במישיגן, בעברו היה עוזר מאמן של בובי נייט האגדי, וכיום נחשב לאיש חזק ומקושר בתעשיית הכדורסל האמריקנית.
"כשראיתי את כרם, התרשמתי מיד שיש לו פוטנציאל להפוך לשחקן טוב, אבל הוא היה צנום וחלש והיה חייב להתחזק. הוא היה אצלנו חצי שנה והתפתח בכל האספקטים; פיזית, טכנית מבחינת כדורסל וגם מבחינת הידע שרכש בנוגע לתזונה נכונה וחיים בריאים. הוא התקדם כל הזמן והרגשנו שיוכל להיות אפילו טוב יותר ממה שחשבנו בהתחלה. מאוד אהבתי את האפשרות לעזור לבן העיר שבה נולד אבי".
בתקופה שבה היה באימפקט, בשונה משאר השחקנים, חזר כרם בכל ערב לישון אצל הדוד שלו. "לג'ייסון יש בית מדהים, גם אני הייתי שמח לחזור לשם", צוחק אבו נאסר. כעבור שישה חודשים, החלו אנשי מקצוע ממכללות שונות לבוא ולראות את אימוניו של משעור. "אנחנו עוזרים לשחקנים שלנו להגיע לקולג' ובמקרה של כרם, שאף אחד לא הכיר בארצות־הברית, הרמנו כמה טלפונים וסיפרנו עליו. הוא קיבל כמה הצעות אבל חשבנו שאוניברסיטת נבדה לאס־וגאס (UNLV) היא האפשרות הטובה עבורו, מבחינת תוכנית הכדורסל ואיכות בית הספר, שגם השאירה אותו קרוב לדוד שלו", מסביר אבו נאסר.
גם לון קרוגר, שאימן את משעור בעונתו הראשונה במכללה, זוכר היטב איך הגיע לשם: "חבר של אחד מעוזרי המאמן שלי ב־UNLV סיפר לנו על כרם, עקבנו אחריו באימפקט וגילינו שחקן ואתלט טוב והחלטתי להציע לו מלגה להצטרף אלינו. התרשמתי ממנו שהוא בחור חד, שעובד קשה עם גישה טובה והרבה אנרגיות".
בעונת הבכורה שלו בקולג', בשנת 2010/11, שיחק משעור 7.4 דקות בממוצע למשחק, כשהוא קולע 2.3 נקודות למשחק. "זה לא דבר פשוט להיות פרשמן בקולג', צריך להתאים את עצמך ולהתמודד עם העובדה שאתה לא מקבל הרבה דקות משחק", מסביר קרוגר. "בשנה שבה עבדנו היה לנו קשר קרוב ונפגשנו מדי יום. אני זוכר שתמיד הייתה בו התלהבות רבה והתחושה הייתה שיש לו עוד אפשרות רבה להשתפר".
בסיום עונת הבכורה עזב קרוגר את המכללה ועבר לאמן באוקלהומה. דייב רייס, שהחליף אותו, לא העניק לו את אותו יחס, והוא בילה על המגרש בכל העונה השנייה שלו במכללות 41 דקות בלבד, 3.2 בממוצע למשחק, כשהוא תורם נקודה וחצי. משעור לא אהב את העובדה שהוא מיובש על הספסל והחליט לעזוב את UNLV.
"המאמן האישי של כרם בליגת הקיץ בווגאס הראה לי קלטת שלו, מאוד אהבתי את מה שראיתי, בדיוק חיפשתי פורוורד ורסיטלי ואתלטי כמוהו והחלטתי להביא אותו אלינו", מספר שון וודס, שהפך בעונת 2012/2013 למאמן קבוצת הכדורסל של "מורהד סטייט" בליגת המכללות הבכירה אליה עבר כרם. "אחרי הפגישה הראשונה שלנו, התאהבתי בו וחשבתי שהוא ילד נהדר. היה בו דרייב מאוד חזק להוכיח את עצמו בתור כדורסלן ובתור בנאדם. יש לו אישיות וגישה נהדרת לעבודה והוא פשוט אוהב להיות בחדר כושר ולעבוד בכל שעות היום והלילה, עם רצון אדיר להשתפר כל הזמן. כל מאמן אוהב שחקנים כאלה".
בשל העובדה שהחליף מכללות, היה מנוע משעור מלשחק בליגה במשך עונה. את הזמן ניצל להתאמן ולהשתפר תחת שון וודס. "כמו שחקנים רבים שמגיעים אלינו ממדינות אחרות, גם לו חסרו יסודות, אבל הרעב שלו גרם לו לעבוד על כל דבר שביקשנו ממנו והוא היה כמו ספוג, שרק רוצה לקבל וללמוד", נזכר וודס, "הוא עבד חזק על הכדרור והפך לשחקן שיודע להוריד כדור לרצפה ולחדור לסל. אני זוכר שפעם הוא שאל אותי אם הוא חייב לעשות את הסגירה המסורתית לסל לריבאונד, או שהוא פשוט יכול לקפוץ ולקחת את הכדור. אמרתי לו שכל עוד הוא לוקח אותו, זה לא משנה, והוא היה מתעופף באוויר וקולט ריבאונדים בהגנה ובהתקפה".
לאחר עונת ההקפאה חזר משעור למגרשים, אבל כעבור שני משחקים סבל מפריצת דיסק, שהובילה לניתוח ולהשבתה מעונה נוספת. כשחזר בעונה השלישית במורהד סטייט בעונת 2014/15, החלה הפריחה הגדולה שלו במכללות. ב־34 משחקים הוא שיחק 22 דקות בממוצע, קלע 10.9 נקודות למשחק, קטף 5.9 ריבאונדים, בנוסף לאסיסט שמסר ולחטיפה.
"כרם חזר מהפציעה הרבה יותר חזק, בעקבות העבודה הרבה שהשקיע. הביטחון שלו גדל וככל שהוא התקדם, נתתי לו יותר חופש. לדעתי הוא היה השחקן הכי טוב במחוז שלנו באותה עונה", טוען וודס, "בסיום השנה, למרות שהייתה לו אפשרות לשחק איתנו עונה נוספת, הוא אמר לי שהוא רוצה ללכת לשחק כדורסל מקצועני. רציתי שיישאר, אבל אמרתי לו שהוא צריך ללכת על זה. הוא התגעגע הביתה מאוד וזו הייתה הזדמנות מצוינת עבורו לחזור. הבן שלי עד היום בקשר רציף איתו, אני שמח לשמוע שהוא מצליח וזה ממש לא מפתיע אותי. הוא יהלום אמיתי ושחקן נהדר לאמן וחסר לי שהוא לא בסביבה".
אחרי חמש שנים בארה"ב, עם תואר במנהל עסקים, גוף בנוי לתלפיות ויכולות טכניות משופרות, החליט משעור לחזור לישראל. הוא חתם בסוכנות השחקנים האמריקנית KMG, ששייכת לברנדון האנטר, שותפו העסקי של סוכן הכדורסל הישראלי זאב גרוס. "כרם קיבל הצעות מהפועל ירושלים ובני הרצליה בנוסף לשתיים נוספות שרצו שיגיע למבחנים", אומר גרוס, "ההצעה הכספית מירושלים הייתה גבוהה יותר, אבל המלצתי לו ללכת לקבוצה שבה הסיכוי לדקות משמעותיות גבוה יותר. הוא היה מספיק חכם להבין שזה הצעד הנכון עבורו ושהכסף הוא לא המוטיב המרכזי פה. צדקנו".
האמנת שהוא יצליח ככה?
"אתה אף פעם לא יכול לדעת מה עומד לקרות, הוא חזר לארץ הרבה יותר טוב, ויחד עם ההתמדה וכוח הרצון שלו הוא ממשיך להתקדם. הוא עדיין לא מושלם, צריך לשפר הרבה דברים ואני יודע שהוא ממשיך לעבוד קשה".
לאן לדעתך הוא יוכל להתקדם?
"זה לא אתי ולא נכון מבחינתי לדבר על העתיד של כרם כל עוד הוא בבני הרצליה. הוא אדם נבון, שחקן לא אנוכי, טוב לו בהרצליה, אוהבים אותו שם והוא יודע שהמטרה הראשונה היא שהקבוצה תצליח".
בעונה הראשונה שלו בארץ, שהסתיימה כאמור עם תואר "תגלית העונה", הפתיע משעור את כולם עם כושר המנהיגות שלו, היכולת לתפקד במצבי לחץ וחוסר הפחד שלו לקחת אחריות, בנוסף לנתונים אתלטיים נדירים למקומותינו, שהופכים אותו לריבאונדר נהדר, למטביע אטרקטיבי ולשחקן מצוין במגרש פתוח ומשחק מהיר.
משעור סיים את עונת הבכורה עם 8.4 נקודות למשחק בממוצע, 4.1 ריבאונדים ו־1.1 חטיפות בעשרים דקות משחק. לשיאו הגיע במשחק מול מכבי תל־אביב, שבו קלע 25 נקודות (20 ברבע השלישי), קטף 7 ריבאונדים והוסיף שלוש חטיפות.
השנה ההתקדמות שלו רק הולכת ומעצימה. הוא קולע 14.9 נקודות בממוצע (מקום 12 סך הכול, שני מבין הישראלים), 9.7 ריבאונדים (ראשון בליגה) ב־32.5 דקות למשחק ומדד פלוס 16.1. הוא נבחר לשחקן הישראלי המצטיין בחודש נובמבר, חודש שבו סייע לבני הרצליה לנצח את מכבי תל־אביב עם יכולת נהדרת שהתבטאה ב־16 נקודות ו־17 ריבאונדים. במפעל היורופקאפ האירופי, שבו השתתפה הרצליה העונה, תרם 15.3 נקודות ו־6.9 ריבאונדים.
משעור הוא השחקן הערבי־ישראלי הראשון בעשור האחרון (ושני בעשרים השנה האחרונות), שמשחק בליגת הכדורסל הבכירה בישראל. "אין לנו היום בנצרת אולמות ספורט שפנויים בשביל ילדים שרוצים לשחק כדורסל, וגם אין מודעות לענף במגזר הערבי וקשה לי להבין למה", אומר האח סאהר משעור, "בבתי הספר משחקים אצלנו רק כדורגל או כדורעף". גם פיני גרשון מודע לכך, ולדבריו המצב בשטח מתחיל להשתנות לאחרונה: "בחודש שעבר קיימנו מבחנים במגזר הערבי לנבחרות אזוריות בגילאים מוקדמים, ובקרוב נעשה עוד סבב.
"אם נצליח להביא כמה עשרות ילדים לאימונים, אז יכול מאוד להיות שתוך עשר שנים יגדלו עוד כישרונות. יש בעיה עם המתקנים, אבל אפשר לפתור אותה ובנבחרות האזוריות נמצאים מאמנים טובים. אני מאמין שההצלחה של כרם ושל מוחמד אבו ערישה, שלומד בקולג' במיאמי ומשחק בנבחרת הצעירה, תגרום להרבה ילדים במגזר להתחיל לשחק כדורסל".
"כל הסקטור הערבי מדבר היום על כדורסל בגלל כרם וכולם עכשיו רוצים לשלוח את הילדים שלהם לשחק בזכותו", אומר האב מרואן. "הרבה אנשים נוסעים להרצליה לראות משחקים, לפעמים אפילו באוטובוסים מסודרים, ולפני כמה חודשים הקבוצה באה לבית ספר בנצרת, היה אירוע יפה וכרם מאוד התרגש".
ההצלחה המקצועית הגדולה של משעור והעובדה שהוא ערבי ישראלי הפכו אותו למרואיין מבוקש, אבל הוא מתעקש לשמור על שתיקה ומסרב לדבר. מיקי גורקה מנסה להסביר: "אם אני יכול לדבר בשמו, אני חושב שכרם רוצה לדבר על המגרש, שישפטו אותו לפי המעשים שלו והוא נזהר שלא יקטלגו אותו. אני מאוד מעריך את העובדה שהוא לא מתראיין".
גם אביו מרואן מבין ללבו, למרות תלונות רבות שמגיעות אליו: "אשתו של אחי עובדת ברדיו, ולא מזמן התקשרה והתלוננה בפניי שהוא לא מדבר עם הרדיו המקומי. מתקשרים אליי מכל מקום עם בקשות, יש כאלה שכועסים שהוא לא מתבטא בעניינים פוליטיים ובכפר רמה, משם הגעתי, כועסים שכותבים שהוא מנצרת. כרם מבחינתו מרגיש שהוא עדיין לא הגיע לאן שהוא רוצה בכדורסל, הוא מעדיף לקחת את הדברים לאט ולהמשיך לעבוד קשה על המגרש. אנחנו נוצרים קתולים, אבל הוא לא אדם דתי, פוליטיקה לא מעניינת אותו ומבחינתו הוא בן אדם וכולם אחים בחיים האלה, יהודים וערבים. הכדורסל מביא לו שלום והנאה והוא רוצה להיות גאווה לכל ישראל.
"אני לא בנאדם עשיר, אבל הילדים שלי זה האושר שלי וזאת הקופה הגדולה שעשיתי בחיים האלה. בשבילנו, הילד הוא כמו עץ. אתה צריך להכין לו את האדמה, להשקות אותו, להשקיע מאמצים ולגדל אותו. כשהוא גדל, אתה צריך להשגיח כדי שייתן לך פירות יפים".
אקו"ם