תזמורת המהפכה: אז מי יציל את מכבי חיפה?

לזכותם של יעקב שחר ואנשיו ייאמר שהם מנסים להציל את הבית. המשאבים עצומים, מהפכת הסגל היא ענקית, אבל הכל נעשה בחופזה ותחת הלחץ האדיר מסביב לבצע מהפכה קונספטואלית. לשלוח את רנה מולנסטיין הביתה, זו המשימה הקלה ביותר השבוע. להביא את הבא בתור כדי שיוביל להצלחה - זה כבר נראה ונשמע כמו משימה בלתי אפשרית

מולנסטיין. ההשפלה בדרבי הכריעה דני מרון

יעקב שחר ניסה כמעט הכל כשמינה את מאמניו. ההמון דרש אחרי אלישע מישהו משלהם, ראובן עטר והחזיק בתמונותיו ביציעי קרית אליעזר. עטר הגיע אבל זה נגמר בפארסה ענקית ובסימן שאלה גדול לגבי יכולותיו לאמן (אחרי תקופה ארוכה בחוץ, הוא בחודש האחרון מאמן את עפולה). כשעטר ירד מהפרק, ניסו את אריק בנאדו. ברור שבחיפה, בנאדו הוא מיתוס, אגדה בעיר, אבל די מפתיע שבמצבה הנוכחי, בנאדו שוב מוזכר כמועמד, אפילו לטווח קצר, לקבל את התפקיד מחדש.

אני לא מתווכח עם ידע בכדורגל, אלא על כריזמה ואישיות חזקה שתטלטל את הנמנום/אדישות שרובצים על חדר ההלבשה של מכבי חיפה בשנים האחרונות. אני לא חושב שלבנאדו יש את הכישורים המתאימים לחולל את השינוי. הוא לא עצמאי מספיק, לא מזהים אצלו תשוקה וסערה כשהוא מקבל את התפקיד.

מדברים על גיא לוזון כעל מועמד מוביל. ללוזון, בניגוד לשאר בני משפחתו, יש סוכני יחסי ציבור אדירים בתקשורת. ההתנהלות שלו בשנים האחרונות נבונה, זהירה ממותנת. הוא עושה מאמץ להתבדל מהדימוי האגרסיבי של המשפחה, ובעזרת סוכניו בתקשורת הוא מיתג את עצמו מאוד, למרות שההצלחות שלו, בוודאי במועדונים גדולים, הן עדיין במשורה.

את הפועל ת״א הוא אימן בשתי קדנציות שונות, בשתיהן הוא קיבל מועדון במצב גרוע. בפעם הראשונה הוא הגיע לא בשל, בפעם השנייה חזר כשאין לו מה להפסיד ושידרג את מעמדו וקנה את ליבם של האוהדים, כשהצליח ליחצן את עצמו כהפועליסט שיילך עד הסוף, באש ובמים. כמובן שזה היה בערבון מוגבל, עד שהמצב היה מסוכן מדי לעתידו הקרוב המקצועי, והוא עזב.

לוזון אמר לא לבית״ר ירושלים. תחילת הדרך המוצלחת של שרון מימר, תתאזן שם עם המציאות הבינונית שמייצר שם בעל הבית. בית״ר תמשיך להיות קבוצה של מצב רוח, ולכן למרות שלכאורה מצבה של בית״ר בליגה עדיף על זה של חיפה, לוזון, בצדק מסתכל על הטווח הארוך, ועל הפוטנציאל.

גיא לוזון. המושיע של מכבי חיפה? צילום: דני מרון

מכבי חיפה איבדה מזמן את ההגמוניה שלה. כשיעקב שחר היה מנהל הכדורגל היחיד כאן שהיה לו כסף, הוא עשה פה מה שהוא רוצה. קודם הוא רוקן אל מכבי נתניה מנכסיה, ובהמשך עשה אותו דבר להפועל פ״ת. שתי אימפריות בכדורגל הישראלי, הפכו לסוג של שלד בורסאי מרוקן, לטובת הכוח החדש מחיפה.

ההגמוניה החיפאית נהנתה משליטה מוחלטת עם אליפות כל שנתיים בממוצע לאורך שני עשורים וחצי. את האליפות של מכבי ת״א ב-2003, העניק שחר הנדיב ללוני הרציקוביץ׳, כשעצם עיניים ואיפשר להפועל פ״ת להעביר ביתיות במשחק קריטי לאליפות, ולשחק באיצטדיון ר״ג, הביתי של מכבי ת״א, במקום באורווה הביתית וסופגת הנקודות. כשארקדי גיידמאק הגיח לאוויר, שחר הוריד ראש לעונה או שתיים, אבל זיהה שמדובר באפיזודה חולפת ואיפשר את זה.

כללי המשחק השתנו כשהגיע מיטש גולדהאר, והצטרפה גם אלונה ברקת. מכבי חיפה של השנים האחרונות כבר לא משיגה את השחקנים הישראלים הטובים ביותר, היתה לה לאורך שנים מחלקת סקאוט פרימיטיבית - ולמרות התנאים המצויינים לשחקנים והמעבר לסמי עופר - המרכיב המקצועי שקע.

לזכותם של שחר ואנשיו ייאמר שהם מנסים להציל את הבית. המשאבים עצומים, מהפכת הסגל היא ענקית, אבל הכל נעשה בחופזה, בבהילות - ותחת הלחץ האדיר מסביב לבצע מהפכה קונספטואלית, ועדיין להישאר תחרותי ורלוונטי בליגה שנחשבת חלשה.

יעקב שחר. צריך לקבל החלטה צילום: דני מרון

אבל העלבונות נערמים. ההרכבים נראים תלושים, לא מחוברים וחסרי בטחון. הניסיון  להריץ הרכב חדש לגמרי בלי שתורגל, קורס כל פעם מחדש. הפער בין מה שמועדון מעניק לשחקנים, לעומת מה שהם מחזירים למועדון, הוא בלתי נסבל. ההפסדים לקבוצות קטנות, ההדחה בגביע, שני ההפסדים תוך שבוע בסמי עופר למכבי פ״ת, חוסר היכולת להבטיח נצחון מכונן על מכבי ת״א, למרות שער יתרון בדקה קריטית, 86, מחלישים את כוח העמידה.

מולנסטיין איבד סופית את הלגיטימיות שלו לא בסטטיסטיקות המביכות שהשיג בחודשיים וחצי האחרונים, אלא בקריסה מול הפועל חיפה, קבוצה שמעולם לא שיחקה בפליי אוף עליון, אבל ניצחה בשבת 0:3 בסמי עופר לעיני איצטדיון ירוק כמעט כולו. מבחינת שחר זו כלימה שאין עליה כפרה. לשלוח את מולנסטיין הביתה, זו המשימה הקלה ביותר שיש לשחר השבוע. להביא את הבא בתור כדי שיוביל בהצלחה את רכבת ההרים הזאת - זה נראה ונשמע כמו משימה בלתי אפשרית.

אלירן עטר פונה לאל. מי יודע? דני מרון