ההזדמנות של חייו: לוזון יצליח במכבי חיפה?
בזמן שהכדורגל הישראלי סובל ממשבר מאמנים, גיא לוזון שהשיג מינויים בעיקר בזכות יחסי ציבור, קיבל צ'אנס במועדון הפאר הירוק. לא פשוט לקחת סגל שפוף וחסר בטחון ולהביא אותו לפלייאוף העליון, אבל זה מבחן שיגדיר אם הוא ראוי להיחשב מאמן מהשורה הראשונה
בצדק אמר אתמול גיא לוזון כי בחירתו למאמן מכבי חיפה, היא הזדמנות חייו. הוא אמנם אימן כבר קבוצה גדולה בבלגיה, סטנדרד ליאז׳, וקבוצה לא מבוטלת בצ׳מפיונשיפ, צ׳רלטון, אבל יחסית לקורות חייו כמאמן, אלו היו מינויים מעוררי גבה שהושגו בעיקר בזכות יחסי ציבור, קשרים וחיבורים טובים של הסוכנים ובני משפחתו שאחזו בהגה השלטון בכדורגל שלנו.
הכדורגל הישראלי נמצא במשבר לא קטן. קבוצות עוגן חשובות הן לא רלוונטיות לזכיות באליפות בשנים הקרובות. הפועל ת״א ובית״ר ירושלים למשל. גם מכבי חיפה, למרות יציבותה הניהולית והכלכלית, לא במשחק התחרותי כבר 6 שנים שהם נצח בכדורגל שלנו, בוודאי כשמדובר במועדון הכי הישגי כאן עד תחילתו של המשבר, עם עזיבתו של אלישע לוי את הקבוצה.
חלק מהשבר קשור בהזזתם הצידה של רבים מהמאמנים שהובילו את קבוצות הצמרת כאן לתארים בעשרים השנים האחרונות. גיורא שפיגל, מלבד הבלחה קצרה בבית״ר ירושלים של ארקדי גיידמאק, לא נמצא בכדורגל כבר עשר שנים.
תוסיפו לרשימת הלא מועסקים את שלמה שרף, כבר בן 75, אבל שנים ארוכות שהעדיף להשקיע את זמנו בעיקר כפרשן, דרור קשטן, אלי כהן השריף, אלי גוטמן וגם את אברם גרנט, שאם היה רוצה, היה מחזיק פה משרה לטווח ארוך באחת הגדולות - ותקבלו שדרה חדשה של מאמנים, מהשורה השנייה, לעיתים השלישית, שאפילו פוטרו מקבוצותיהם בליגה הלאומית (מנחם קורצקי) או בליגת העל (שרון מימר), ונבעטו למעלה לקבוצות שספק אם חלמו אפילו שיעבדו שם יום אחד.
גיא לוזון מקבל את מכבי חיפה, וזה מבחינתו ציון דרך מאוד משמעותי בקריירה. לוזון היה עד היום סוג של filler, ממלא מקום, האיש למשימות מיוחדות, שזוכה בסך הכל ליחסי ציבור טובים מאוד מהתקשורת, שמרבה לשבח את יכולותיו המקצועיות, וזה בניגוד לדודיו במשפחה שסבלו רוב השנים מתקשורת די איומה, לא מעט באשמתם.
אבל לוזון השכיל, לפחות כלפי חוץ, לתפוש מרחק מחיבוק הדוב הזה, ובכל מיני הזדמנויות שעלו על הפרק - הקפיד להדגיש שהלך להפועל ת״א, בניגוד לעצת המשפחה, או שלא היה בשום הזדמנות בתקופה האחרונה מועמד לאמן את מכבי פ״ת המשודרגת.
התקופה בהפועל ת״א שירתה אותו מאוד, ולוזון מיקסם את ההתעסקות הרומנטית בהתפרקותו של המועדון, להתגייסות למען האתוס האדום, למרות שהוא בא בעצם מהשבט שלו, שהיה לכאורה הכי מנוכר לסיפור הזה. זה לא חשוב בכלל שברגע שהתבהר שהסיכוי להיחלץ מירידה הולך ופוחת - לוזון כבר הודיע שהוא לא נשאר. הוא מבחינתו, נצרב בתודעה כנושך שפתיים מול היציעים העמוסים במושבה, אחרי הפסד דחוק לחיפה, או תיקו אפס מפרך.
מכבי חיפה, גם במצבה, היא החלום האידיאלי שלוזון יכול לבקש. הוא לא מגיע אחרי עונות אליפות שצריך לתחזק, והוא לא נכנס לנעליים הגדולות של שפיגל, גרנט או אלישע. הוא בא בסך הכל למועדון מאורגן ומסודר שמנסה סוף סוף, אחרי התנהלות מיושנת, לבנות היררכיה של קבלת החלטות. הבאתו הבהולה של לוזון - אחרי הדחתו של רנה מולנסטיין, שהוכיח כנראה שיש פער אדיר בין להיות עוזר מאמן מוצלח במנצ׳סטר יונייטד, למאמן עם 11 אחוזי הצלחה במשחקי בית בסמי עופר - אמנם שוברת את הסדר החדש שהביא תור כריסטיאן קרלסן, המנהל המקצועי החדש, אבל כשהמציאות משתבשת כל כך - חוזרים לכללי המשחק הישנים ומתקשרים בטלפון האדום של יענקל׳ה למי שראוי בעיניו לקבל הזדמנות.
לוזון, ועל זה בנויה בינתיים החבילה שלו כמאמן - יצטרך לקחת את תנאי הבסיס המצויינים שכל מאמן במכבי חיפה מקבל - ולהביא למשרה את התכונות המייחדות אותו, שאולי איתן אפשר יהיה לטלטל את חדר ההלבשה. זה לא פשוט לקחת סגל חדש, שפוף וחסר בטחון, ולהפוך אותו תוך כדי תנועה, עם מטרות דחופות כמו הבטחת פלייאוף עליון תוך חודש, ליחידה נבחרת. לזכותו של לוזון ייאמר כי הוא לא רע בזיעזוע של מערכות. יכולתו לייצר אצל השחקנים הבנה לדחיפות ולגודל השעה, עשויים לעשות את העבודה בטווח הקצר - אבל לוזון ייבחן אם הוא יכול להיות מוגדר מאמן שורה ראשונה - אם אחרי הצלחתו בטווח הקצר, נגיד להשיג מקום בשישייה הראשונה - להחזיר את מכבי חיפה לשגרה של הצלחה. או אז נגיד שבאמת יש בו משהו.
טוויטר: (Aviad Pohoryles (@AviadPohoryles
אקו"ם