ראשי » ספורט » כדורסל » כדורסל ישראלי

עניין של קארמה: ההבדלים בין מכבי לירושלים

מכבי מודל 2017 למדה שיעור בצניעות והשכיחה את היהירות שפעם היתה מייחסת לגביע, כאילו מדובר במטלה שנתית כמו להעביר את הרכב טסט. אתמול מול קריית גת מכבי חזרה לדגם המעניש שלה. וירושלים? היא עדיין לא הרוויחה את הזכות להיות בפוסט-טראומה

לא עוצרת: מכבי ת"א הביסה את קריית גת
מכבי חיפה הביסה את הפועל ירושלים 69:86

1 אם בגמר הגביע היה אפשר להציב גלאי שמחה על הפרקט, כמו גלאי מתכות שמוצב בכניסה לבניינים, הוא ודאי היה מצפצף בקול רם. זאת אחרי שהיה מזהה שמחה אמיתית, טהורה, של אנדרדוג.

למרות שהעיסוק בהגדרת האנדרדוג יכול לעייף, הוא לעיתים מגדיר סיטואציות, והזכייה בגביע של מכבי ת"א והתפרצות הרגשות שבאה אחריה היתה של קבוצה חבולה שלא ציפתה לנצח ומעריכה את חשיבותם האמיתית של תארים מקומיים ואת המאמץ שנדרש לזכות בהם.

מכבי מודל 2017 למדה שיעור בצניעות והשכיחה את היהירות שפעם היתה מייחסת לגביע, כאילו מדובר במטלה שנתית כמו להעביר את הרכב טסט. אתמול מול קריית גת מכבי חזרה לדגם המעניש שלה. לא אנדרדוג ולא נעליים, הרי הליגה המקומית זה הלחם והגביע זה הבוטוקס. מכבי ת"א נעורים.

2 קצת לא נעים לנפץ את הבועה של הפועל ירושלים, אבל היא עדיין לא הרוויחה את הזכות להיות בפוסט-טראומה, כפי שנראתה אתמול בחיפה, מתבוססת באירועי יום חמישי האחרון, תוהה מה קרה שם, במחצית השנייה של גמר הגביע.

הרי ברמה העובדתית, להפסיד תארים הפך ל"דיפולט" של המועדון, שם אמצעי, צמוד לספונסר, עם תמונת פרופיל שבה מופיע הסגן של בר-כוכבא. ואם ירושלים חושבת שקבוצות גדולות מגיבות לאיבוד תארים בברוגז עם עצמן, אז ימשיכו להזכיר לה שההר אותו הר והלוזריות אותה לוזריות.

בבדיקת המציאות האחרונה של ירושלים היה מדובר במועדון רעב לתארים, בעיקר כי אין לו הרבה כאלה. היא אמנם איבדה בשנתיים האחרונות שלוש הזדמנויות לזכות בתארים מול הקהל הביתי, אבל חייבת לזכור שהאליפות עדיין מונחת על הרצפה, קצת מתחת למקום שבו שוכבת כרגע מכבי ת"א.

ירושלים נראתה אתמול חסרת אחריות בריבאונד ההגנה כמו קופסת גפרורים ליד מיכל אמוניה, זיהמה את האוויר ברוממה במשחק אינדיבידואלי יותר מבתי הזיקוק המקומיים, חזרה לימי הלואו-פוסט-טראומה שבהם אמארה סטודמאייר זורק פעם בארבע דקות וחצי, ולכדרור הבלתי נגמר של קרטיס ג'רלס.

והקארמה, נייר לקמוס של מצב נפשי של קבוצה, מענישה ללא רחמים: בר טימור נפגע בכתף הפגועה, מנדס ולדס וגרגורי וורגאס קולעים שלשות רחוקות וכואבות שחונקות כל סיכוי של ירושלים לחזור, ועוזר המאמן השני, ברוב חוצפתו, מעז לדבר עם שופטים ולחטוף עבירה טכנית. ביכולת הזו המפגשים מול גראן קנאריה יהיו גם הגרנד פינאלה של העונה האירופית שלה. זה הזמן של המאמן להוביל, זה הזמן של השחקנים להגיב להובלה שלו ולהראות אופי.

קרדיט לחיפה? בהחלט, בעיקר לעופר רחימי שנדמה שהוא זקוק יותר מכל לאטמי אוזניים מרוב הלוחשים והיועצים מטעם הבעלים שיושבים לו על האוזן.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg