בהשפעת טראמפ: תם עידן המאמנים הגדולים
המפגש בין בית"ר י-ם להפועל ת"א היה הזוי מאין כמוהו - גם מפני שהרוש עמד בשער האדום ושכטר הפך ליקיר הלה-פמיליה, אך גם מכיוון שמימר וקורצקי עמדו על הקווים. ייתכן שהגרסה המודרנית לסרט "להיות שם", שהושיבה טיפוס מפוקפק בבית הלבן, השפיעה על בעלי הקבוצות שמעזים להעסיק מאמנים שבעיקר יודעים להתחנף
הכדורגל הישראלי כמו הארץ הזאת, לא עוצר לרגע. פנים רבות לו, ומה שהיה נכון ורלוונטי אתמול, אין לו חשיבות וערך הבוקר. חיים את הרגע, כאן ועכשיו. ״תהליך״ זה מונח חיפאי בכלל, והנה, לא רק שהמאמן שלהם הלך הביתה, השבוע ייקרא לחדר המנהל ראש הצוות, הבחור מנורבגיה, טור קרלסן, וגם הוא עשוי להניח את המפתחות, לקבל קופסה עם חפצים אישיים להמריא מכאן.
מלחמות יהודים מהסוג של הפועל נגד בית״ר היו פה מאז ומעולם. פעם זאת למעלה, פעם אחרת השנייה. לרוב המצב של כל אחת מנוגד למצבה של האחרת. כשהפועל אלופה, בית״ר נאנקת למטה, וכשהפועל מועמדת לרדת, בית״ר שורטת מרחוק את הגב של פ״ת ומכבי ת״א. במצב נדיר, כשנלחמו ראש בראש על אליפות, לפני 20 שנה, זה הסריח במשחק השרוכים, ונמשכת שיירה.
רק לפני שנה שנתיים המפגש של אתמול היה נראה מופרך לגמרי. הרוש בשער של הפועל, קליימן בשער של בית״ר, שכטר יקיר המזרחי ואייל משומר - איך הוא בא משומקום.
על הקווים שרון מימר ומנחם קורצקי, מגרש הבית של הפועל הוא המושבה - ואלי טביב, פעם חבר ויקיר הארגונים, נרדף ומוקע ע״י הלה פמיליה שמציב לו רשימה של דרישות.
שרון מימר עומד על הקווים כבר שלושה משחקים. לפני חודש וקצת נזרק מכפר סבא, ובלי לעפעף, מצא עצמו נבעט למעלה, אל פיו של הר הגעש. אוהדי בית״ר, הגם שהם מורגלים בדלתות המסתובבות ובמינויים המשונים, התייחסו לבואו של מימר, כפי שדיברו בלונדון כשגרנט נחת עליהם בצ׳לסי. זוכרים את Avram Who?.
אבל אנחנו בעידן כזה. אני עדיין מתקשה לעכל את העידן הזה שבו הוסרו הכבלים מכל הקונבנציות. יכול להיות שהגרסה המודרנית של ״להיות שם״ של יז׳י קושינסקי, שהושיבה טיפוס כמו דונלד טראמפ בבית הלבן, משחררת את הרסנים ונותנת למקבלי החלטות את האומץ להושיב בתפקידים האלו, מי שחשבו לקבל תפקידים בהפועל ת״א ובבית״ר ירושלים רק אחרי שיעברו כברת דרך אמיתית ועשירה בכדורגל.
אבל אנחנו בעידן המאתגר הזה, שבו כל אחד יכול. אתה לא צריך להיות כבר גיורא שפיגל או דקדקן כדורגל כמו השריף אלי כהן. יכול להיות שיתרונות העבר של השניים האלו בעבר, הם החסרונות של ההווה. ידע, רוחב יריעה והתעמקות נתפשים אצלנו כחפירה או אפילו התנשאות. חשוב היום קודם כל להתחנף לאוהדים של הקבוצה שלך, להפגין אבהות בחדר ההלבשה - ולדרוש רק מה שדורשים, לא מעבר. כי בין כה וכה מי יודע מה יהיה מחר, או היום אחרי הצהריים. אולי תיפתח חקירה, אולי יגיעו אנשים ממע״מ, אולי מישהו יטוס ולא ישוב. חיים את הרגע ולא מתכננים קדימה. תכנון זה לחלשים, ליענקל׳ה שחר, שאולי גם הבין שצריך להביא שגעת ולגרש את הקרחון הנורבגי.
לעומת העידן המטורלל וההזוי של אמיר כבירי, בעלי הבית החדשים בהפועל רציניים, סולידיים ונחבאים אל הכלים. אחרי שעמדה להתפרק בדרך לרדת 3 ליגות - הם בנו סגל עדיף על זה של אשקלון וכפר סבא, ועדיין יש להם מספיק זמן, 10 משחקים, לחלוף על שתיהן.
לבית״ר יש באמת סגל שחקנים איכותי, לדעתי השלישי בליגה, אחרי באר שבע ומכבי - אבל כיוון שלבית״ר יש מורשת אירופית חלשה מאוד ביחס לישראליות האחרות, הקהל שלה ער לכך ומוכוון מטרה לתארים מקומיים, וזו משימה של טווח ארוך, שהבוס לא בדיוק אוהב.
ולכן בית״ר, במתכונת הזאת, קרובה מאוד לתקרת הזכוכית שלה. היא ממקסמת את עצמה - וכל שנשאר לה זה ללטוש עיניים למכבי פ״ת, ולקחת ממנה את המקום הראשון בליגה שאחרי הליגה האחרת, שלשם היא לא תוכל להגיע.
טוויטר: (Aviad Pohoryles (@AviadPohoryles
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם