אינפלציה: נגמרו שנות ההגמוניה של מכבי חיפה
הירוקים צריכים להבין שכללי המשחק בליגה השתנו, ושיש כוחות חזקים מהם כמו מכבי ת"א והפועל ב"ש שישמרו על מקומם בצמרת. יעקב שחר ימשיך להשקיע במטרה לזכות בתארים, אבל תקופת הזוהר, בה זכתה הקבוצה ב-12 אליפויות ב-25 שנים, לא תחזור
1. אחרי משחק אחד במכבי חיפה, ואחרי ניצחון על כפר סבא, שהפיק מקסימום תפוקה (קריית שמונה הפסידה וחיפה דילגה מעליה לפלייאוף העליון), גיא לוזון היה מספיק ״אציל״ כדי להצטנע ולקבוע שחיפה משחקת עכשיו ב-30 אחוז יכולת. כמובן שזו הצטנעות של מנצח שבמשחקו הראשון מקבל יריבה נוחה, שמאפשרת לו לשמר את הדימוי הממותג שלו כמהפכן זריז.
שבוע אחרי, בסמי עופר, מול עוד יריבה נוחה שאיבדה לחודש את המאמן שלה מחוץ לקווים, חיפה של לוזון לא הצליחה להבקיע מול קבוצה שעד אתמול ניצחה ב-4 מתוך 23 משחקים. היא חטפה שער וכמעט חצי שעה היתה לה כדי להחזיר לפחות שוויון. על כישלון כזה היא שילמה במזומן - נפילה למקום השביעי, ושוב היא לא תלויה בעצמה.
לוזון ביקש מהשחקנים לא להטיל את האשמה ביניהם, ואמר להם שהוא אחראי. זה אולי טוב ליחסי הציבור של המאמן, אבל לא בטוח שזה משרת את האינטרס המקצועי. הטענה המרכזית כלפי שחקני חיפה היא שהם חסרי ביקורת עצמית, שהם לא לוקחים אחריות, שהם מחזירים אולי 20 אחוז למועדון, לעומת מה שהמועדון מעניק להם.
חיפה, למרות השינויים והטלטלות, תמשיך להיות אי של יציבות ניהולית כל עוד יעקב שחר מנהיג את המועדון. למרות הסערה על פניו, ושפת הגוף הלא מרוצה והנרגנת כשהוא מצולם יושב בתא הכבוד - בזה בסך הכל מתמצה הכעס אצל הקודקוד ומקבלי ההחלטות. שחר נותן לעצמו להתפרק קצת ולהוציא כעסים בזמן משחק - אבל כשצריך לקבל החלטות, הן מתקבלות הכי לא בשלוף, למרות שבשנים האחרונות - זה הכי לא עובד שיש, ונראה ממש גרוע.
כשהתקבלה ההחלטה לשלוח הביתה את רנה מולנסטיין, ולהביא את גיא לוזון - זה בא אחרי ישיבות ארוכות. הועלו מספר שמות, אבל הם ירדו מייד. מצבת המאמנים הזמינים והמתאימים לתחזק היום את המערכת המקרטעת היא קצרה מאוד. לא שחשבו שם שלוזון הוא טאלנט ענק, אבל הוא התקבל כברירת המחדל המתאימה ביותר.
למרות שהשנים עוברות, ותואר האליפות האחרון קרה ממש מזמן, עושה רושם שבתוך כל סדר היום העמוס של שחר שמנהל יחד עם שותפיו, בני משפחתו, את עסקי הרכב שלהם - מכבי חיפה ממלאת את כל זמנו, מה שרחוק מהמציאות. השמרנות המובנית, הקרירה שאולי העתיק גם משותפיו לעסקים בשבדיה, זולגת למכבי חיפה. קשה ככל שזה יהיה, במזה״ת המיוזע ועם האוהדים הקנאים - החתירה להחזיר את ההגמוניה של מכבי חיפה בכדורגל תימשך, אבל לא יישברו שם את הכלים וזה לא ייעשה בכל מחיר.
שחר חגג יומולדת 75. הוא בריא ובמלוא כוחו, והוא גם מחזיק את הקלפים מאוד צמוד לחזה, לגבי זהותם של יורשיו במועדון, יום אחד כשזה יקרה.
2. בפריפריה סביב המועדון יש המון ״רעשים״. המקומונים ואמצעי התקשורת האחרים משפיעים יותר מבכל מקום אחר בארץ, על סדר היום ועל השיח, למרות שההשפעה שלהם על שחר היא די אפסית. הרבה מאוד פרשנים ושחקני עבר, יחד עם הקהל האוהדים העצום, מייצרים שיח שלא נגמר, כשכל אחד מנסה להפעיל או לקדם את המחנה או האנשים שלו.
שחר לא גר בעיר, גם לא חלק מהשחקנים, אבל כל השאר חיים יחד בתוך הסמבטיון הלוהט הזה, ומזינים זה את זה. גם אם חיפה תחזור למסלול הישגי, היא תבין שכללי המשחק השתנו. יש כוחות חזקים לפחות כמוה בליגה, אולי חזקים ממנה. תואר אליפות עוד יגיע בסופו של דבר, אבל אפשר לשכוח מחזרתה של ההגמוניה. אם מכבי ת״א ובאר שבע ישמרו על כוחן - אין מצב ל-12 אליפויות ב-25 שנה, כמו פעם. 4 זכיות, אולי 5 בתקופה כזאת - ייחשבו הישג של ממש.
טוויטר: (Aviad Pohoryles (@AviadPohoryles
אקו"ם