עיניים עצומות לרווחה: בבית"ר רשאים לחלום?
אחרי ארבעה ניצחונות רצופים, הקבוצה של שרון מימר מיצבה את עצמה חזק במקום הרביעי, רק 10 נקודות פחות ממכבי ת״א. כעת השאלה הגדולה היא האם האוהדים ישלימו עם החיסרון של אלי טביב, שנוהג לא לחלום בגדול. ככה זה שישנים עם עיניים עצומות לרווחה
בתוך שבוע השיגה בית״ר ירושלים שני ניצחונות חוץ, מאוד מרשימים על שתי היריבות הענקיות שלה כאן, הפועל ת״א ובני סכנין. שתי יריבות מולן היתה לאורך שנים ארוכות בעמדת נחיתות די מובהקת. והנה, רגע לפני סוף הליגה הסדירה, מוצאת את עצמה בית״ר בעמדת זינוק נהדרת, אחרי רצף ניצחונות והבקעות שהיא כבר לא זוכרת תקופה ממש ארוכה.
היא מיצבה את עצמה חזק במקום הרביעי, רק 10 נקודות פחות ממכבי ת״א. במונחים של התנהלות המועדונים, מדובר באמת ב״רק״ 10 נקודות, ואולי 13 מבאר שבע, בהנחה שזו תעבור (או לא) בשלום הערב את כפר סבא.
בית״ר ביצעה בחלון של ינואר שינויים בסגל שלה, ובצוות המקצועי. רן בן שמעון עזב ברעש עצום, ותחתיו בא בקול ענות חלושה שרון מימר. הקהל של בית״ר התמרמר, וראה בהבאתו של מימר, עדות לכך שאלי טביב לא משקיע בבחירות שלו, אלא שולף מכל הבא ליד, את מי שזמין לו, את מי שלא סירב לו, מי שזול - ובעיקר מי שבא להתגלח על בשרו של המועדון.
גם אנחנו חשבנו שזו בחירה במידה סמול, אבל אז הבנתי שבעצם אנחנו בעידן הזה, שבו נשברות האקסיומות ואיתן גם המחיצות. כמעט כל אחד יכול. הוא רק צריך לספק מזג טוב, חם, פתוח, ליישר קו מוחלט עם אתוס המועדון תחת אלי טביב, שאומר פחות או יותר שלא חושבים יותר מדי קדימה, אלא כאן ועכשיו ונראה מה שיהיה. חזון ותהליך זה מתאים לקבוצות אירופיות, וליענקל׳ה שחר, או למנג׳רים עם בייגלה על הראש, שנולדו בברצלונה לסופרסטאר הולנדי, בשנים בהן ברצלונה באה לבצע הפיכת חצר תחת הקרקע בה הלכה ריאל.
כי לא סתם החליט גיא לוזון, שהוא מעדיף את הקבוצה העלובה מהמועדון האדיר בחיפה, על הקבוצה המצויינת מהמועדון השכונתי מעיר הבירה. לוזון בורר בתקופה הזאת של חייו את המילים. הוא יותר זהיר ומחושב מדודיו, הוא רוצה להמשיך ולעבוד במועדונים שהם לא בשליטת השבט - ולכן נותר מנומס ואמר בדיוק למה הוא מעדיף את חיפה על בית״ר.
ואחרי 4 ניצחונות רצופים, והפרש שערים 1:10 כולל הנחלת מפלות לניסים מהפועל ומסכנין, שרון מימר ממשיך לעכל את המעמד החדש אליו נקלע. הוא לא חשב פעמיים כשקיבל את הטלפון, כי אין לו את הפריבילגיה שיש כרגע לגיא לוזון. מבחינתו זו היתה הזדמנות לשבור תקרה שהיתה עלולה להיות מחסום הרבה יותר זמן. למרות שכמו שזה נראה פה, התקרה הולכת ומתנמכת מעונה לעונה, ממשחק למשחק, ממחצית ראשונה לשנייה.
והקהל של בית״ר, שגם הוא חי מהיום להיום, משבת לראשון, מחבק עכשיו אבל מסתכל בחצי עין עצומה לעברו של בעל הבית. השאלה הגדולה היא - מה עושים עם טביב הזה, איך מכילים אותו, וחיים איתו בשלום. נכון להרגע הוא מכניע וקובע אל סדר היום. בניגוד לתדמיתו, הוא מאוד מחושב, מאוד לא שולף, אלא ביקר מזהה הזדמנויות. יש לו את החושים האלו.
אבל בגלל אופיו ודרך התנהלותו בעסקיו - הוא לא איש לטווח ארוך. מי שהיה בכפר סבא, הפועל ת״א ובית״ר כבעל בית - היה פה דבר כזה?- הוא לא איש מחוייב לקהילות, אלא בקושי לסביבתו. יש לזה יתרונות ויש חסרונות. היתרון ביכולת הגמישות הגבוה, להטות את הספינה יחסית מהר, מצב של דשדוש, למצב שבו היא נמצאת עכשיו. היתרון הנוסף של טביב, שהאוהדים רואים בו חיסרון, זה שהוא לא חולם בגדול. זה נכון, כי טביב לא חולם בכלל. הוא ישן בלילה עם עיניים עצומות לרווחה.
אקו"ם