כאן זה לא מכבי ת"א: בי-ם לא יוותרו על הצברים

הניצחון הכפול על גראן קנאריה הבליטו את לגיון הזרים של סימונה פיאניג'אני. אוהדים אמיתיים לא רוצים לראות חמישיית זרים בלבד על הפרקט, אבל אין מה לדאוג - אורי אלון שמכיר מצוין את רוח הקבוצה והאוהדים שמתוכם הוא בא, הולך לתקן את המצב הצורם

אמארה בעננים. בארבע האחרונות של היורוקאפ צילום: דני מרון

ההערכה הייתה שאם נעלה לחצי הגמר, זה יקרה אחרי הפסד באיים הקנאריים וניצחון דחוק במשחק השלישי. ירושלים ניצחה ביום שישי, במשחק השני, כי למשחק הגיעה קבוצה נחושה ובעלת אופי מאין כמוה. את המלחמה שהייתה על הפרקט קשה לתאר והיא שהדהימה ובסוף גם הכריעה את הקנאריים, שחשבו כי ירושלים באה להפסיד. כדורסל הוא במקרים רבים עניין פסיכולוגי. גראן קנאריה הפסידה במשחק הראשון וכבר איבדה אחוזים בביטחון שהיה לה בעליונות על הפועל. כאשר היא ראתה קבוצה שבאה לנצח שוב, היא החלה לחשוש ולאבד ריכוז וכדורים. כאשר הבינה שירושלים לא מוותרת, גראו קנארייה הרימה ידיים.

האולם בגראן קנארייה עורר רושם של מקום ביתי מובהק. קנארייה כמעט ולא מפסידה שם. זה לא  נכון. עם קהל אוהדים שרוף, אמיתי ואדוק  קשה לי להאמין שירושלים הייתה מנצחת. קהל ביתי מבעיר את הקבוצה ושווה נקודות, ואלה היו חסרות למארחים. האוהדים של הכוכב האדום, אולימפיאקוס, פנרבחצ'ה או הפועל ירושלים בארנה לא מרשים לשחקנים שלהם להפסיד בקלות. עדי גורדון, מי שהניח בשנות ה-90 את היסודות לדמותה של הפועל וקבע את אופייה של הקבוצה אמר פעם כי הוא מרגיש את עצמו בקרב לא הוגן מול היריבות. "הקהל של ירושלים מעיף אותי לשמיים", כך סיפר אחרי סל הניצחון המיתולוגי בגמר גביע המדינה מול מכבי תל אביב בעונת 1996/7.

השילוב הזה של שחקנים לוחמניים, כישרון גדול ואווירה טובה בין השחקנים - שלו אחראית גם הנהלה מקצועית וצנועה - הצליחו להביא את ירושלים לחצי גמר היורוקאפ. שחקן כמו אמארה סטודמאייר משדר עוצמה בלתי רגילה על המגרש. טרנס קינסי הוא מתאבד במרכאות, אולי שחקן ההגנה הטוב ביותר שהופיע בישראל. קרטיס ג'רלס הוא וירטואוז, ראסל ווסטברוק מקומי, גם אם אתה לא מת על הסוליסטיות שלו. ג'רום דייסון ניחן בכוח פריצה יוצא דופן לסל, ואם לא היה מאבד כדורים, לפעמים קריטיים, היה כמעט מושלם. יותם הלפרין הוא גאון כדורסל, זה ידוע, וליאור אליהו שנעלם במשחקים האחרונים נתן כבר הצגות באירופה, וסביר להניח שהניסיון הרב שצבר, גם ביורוליג, יסייע לו לחזור לעצמו.

ג'רלס משחרר אוויר. וירטואוז צילום: דני מרון

הרבה אנשים שואלים אותי, ולא רק אותי, אם סיפור הזרים מפריע לי. התשובה היא כן, בהחלט כן. אוהדים אמיתיים לא רוצים לראות חמישיית זרים בלבד שמובילה את הקבוצה. כאן זה לא מכבי תל אביב. לצערי, אנחנו מוותרים על הישראלים שלנו מהר מדי. בר טימור המצוין פצוע, זה נכון, אבל על הספסל יושב אייזק רוזפלט שרואה פרקט, אם בכלל, רק בליגה הישראלית. הפועל שחררה בפזיזות את רפי מנקו, שחקן הבית, אבל טוב שהחתימה את אבירם זליקוביץ, הרכש החדש מהרצלייה שיתפוס מקום טוב בשורה הישראלית ובין האוהדים. אני יודע שהמצב הצורם הזה יתוקן, כי אין כמו אורי אלון שמכיר את רוח הקבוצה והאוהדים שמתוכם הוא בא.

אז את מי אנחנו רוצים בחצי הגמר היורוקאפ? את ולנסיה או את חימקי מוסקבה? ביום רביעי השתיים יתמודדו ומי שתנצח תשחק נגד הפועל בחצי הגמר. ירושלים הצליחה לנצח את ולנסיה בחוץ בתחילת העונה האירופית, ויש לזה יתרון פסיכולוגי. חימקי גם טובה יותר מוולנסיה, אבל בכל זאת, אם חימקי תנצח, ירושלים תיהנה מיתרון הביתיות והמשחק הראשון ב-14 במארס יתקיים במקרה הזה בארנה.. שום דבר לא מובטח, כמובן, וכבר נחלנו מפלות צורבות בארנה, אבל בבחירה בין השתיים, עדיף שהפועל תצא להתמודדות הראשונה בחצי הגמר דווקא מול חימקי, יחד עם 11 אלף אוהדים באדום אש. מי ייתן.

רנדל בדרך לסל של גראן קנאריה. מושבת לתקופה הקרובה צילום: דני מרון