מחוללת נפלאות: כל הסיבות ל"נס ברצלונה"
הניצחון נגד כל הסיכויים של ברצלונה על פאריס סן ז'רמן, 1:6, עתיד להיות סיפור השנה בספורט העולמי. הוא מחזק את מעמדו של המועדון כתופעת ספורט בלתי נתפסת, שאופיו המנצח חוצה יבשות
שתיים בלילה, יום חמישי תכף מפציע, והפייסבוק פעיל כמו תחנת רכבת בבוקר יום ראשון. שעתיים וחצי קודם לכן ברצלונה השלימה את המהפך הגדול בתולדות ליגת האלופות לדורותיה, ומחקה הפסד 0:4 לפ.ס.ז' עם ניצחון 1:6 בקאמפ נואו. אם ביומיום ברצלונה מכונה בישראל "הקבוצה של המדינה", אז אחרי הישג שכזה המדינה חגגה את יום העצמאות.
הפיד הישראלי לא ידע את נפשו ממה שהתרחש זה עתה, והדבר המפתיע ביותר שנגלה על הוול, לצד סטטוסי ה"וואווווווו", הוא שרבים מהמתלהבים צפו את הקאמבק, האמינו שביכולתו להתרחש. זה המקום להבהיר שדבר כזה מעולם לא היה במפעל היוקרתי ביבשת, אף פעם קבוצה לא מחקה הפסד 0:4 בשלב הנוק־אאוט. למעשה, רק שלוש פעמים בהיסטוריה של המפעלים השונים של אופ"א נמחק פער שכזה, והמקרה האחרון התרחש לפני כשלושה עשורים.
בערב יום שלישי, 24 שעות בדיוק לפני "הנס" כפי שכונה בכלי התקשורת, ארסנל עמדה באותה נקודת מוצא. לאחר הפסד 1:5 מהמפגש במינכן, התותחנים מלונדון אירחו את באיירן מינכן לגומלין בניסיון להיות הראשונים למחוק פער של ארבעה שערים. אבל כאן, בשונה ממקרה ברצלונה, אפילו אוהדיה האדוקים ביותר של הקבוצה לא האמינו ביכולתה לעשות זאת. וטוב שכך, כי למרות יתרון מוקדם הערב הסתיים במפח נפש והפסד 1:5 נוסף.
יש כמה הבדלים בין הדוגמאות. באיירן מינכן נחשבת יריבה מנוסה וטובה יותר מפ.ס.ז', וברצלונה בוודאי חזקה יותר מארסנל. אך יש עניין נוסף שנקרא זהות של מועדון. לאורך ההיסטוריה מועדוני כדורגל עברו אינספור רגעים מכוננים, עד כדי כך שקיטלגו את עצמם על פי תכונות אופי אנושיות ממש.
שחקנים אמנם מתחלפים, מאמנים משתנים, אבל לכל קבוצת כדורגל יש חיים משל עצמה. היא מתקיימת באופן עצמאי, ואף שקשה להסביר זאת, כאילו מודעת ליכולותיה ולמגבלותיה. לדוגמה, אתלטיקו מדריד היא מעמד הפועלים בספרד, קבוצה חסרת מזל שנדרשה למנהל קשוח דוגמת דייגו סימאונה כדי להתמודד עם העשירים. ליברפול, עוד מעט 30 שנה בלי תואר אנגלי, קיבלה על עצמה את תדמית הלוזרית, שאותו היא חולקת עם טוטנהאם. שתיהן נלחמות בגורל, אבל הוא שם, מחייך באכזריות.
יש את הקבוצות הנובורישיות, אלו שנשענות על כסף זר אך חסרות אופי אמיתי - לראיה פאריס סן ז'רמן. ויש את התמימות שבטוחות שמה שיש להן הוא מספיק, ארסנל הנוכחית היא כזאת, יובנטוס העוצמתית, והממושמעת הגרמנית באיירן מינכן. אפילו כאן אצלנו, לכל קבוצה יש את מרכיבי האופי שלה. הם נדבקו לה הודות לאירוע מכונן, דמות מיתולוגית או רצף של אירועים קטנים, אבל התדמית כאילו מקובלת על הסביבה.
בעשור האחרון, בערך מאז הגיע רונאלדיניו לקבוצה, ברצלונה ליטשה את התכונות הייחודיות לה. יופי חיצוני היה התכונה הבולטת ביותר, ונוספו לה אלגנטיות, יעילות, חדשנות, גאונות, טיקי טקאיות, וגם אמונה חסרת פשרות שהכל אפשרי.
עוד לפני שנים בארסה היתה חתומה על כמה קאמבקים היסטוריים - ב־1986 היא מחקה הפסד 0:3 מול גטבורג השבדית בחצי גמר גביע האלופות, ובשנת 2000 התאוששה מהפסד 1:3 לצ'לסי עם ניצחון 1:5 בגומלין - אבל העובדה שלפני ארבע שנים היתה לראשונה שמתגברת על הפסד 0:2 במשחק חוץ בנוק־אאוט ליגת האלופות, מול מילאן שאותה הביסה 0:4 בגומלין, חיזקה את הדרך שבה היא ואוהדיה רואים אותה, ככזאת שיכולה להתגבר על כל מכשול. לכן, כשהמכשול הגבוה של פאריס סן ז'רמן הגיע בשמינית גמר ליגת האלופות, רבים מאוהדי הכדורגל שקנאים לכבודם העצמי העזו להמר שתעשה זאת.
"יותר מעוד קבוצה". זה המוטו שמפאר את איצטדיון הקאמפ נואו והגישה שהפכה את ברצלונה ליותר מעוד קבוצת כדורגל, במובן הבסיסי של המשפט. בארסה היא מותג, דרך חיים, גישה. נהוג לחשוב שרק אצלנו בירת קטלוניה היא יעד אטרקטיבי לטיולי בר מצוות, אך השם ברצלונה אומץ לאחרונה על ידי כל מי שמעוניין להשתייך לגוף מצליח.
בספורט קוראים לזה אוהדי הצלחות, אך באותה מידה עם הצלחה קשה להתווכח. כשאיתי אנגל מצלם את מוקדי הלחימה והסכסוך המסוכנים בעולם, הוא נדהם לא פעם לגלות שם את הסמל של ברצלונה. אופייה המידבק חוצה יבשות וימים, דתות וארגונים, כולם רוצים להיות בארסה.
בראי ההיסטוריה, דווקא היריבה הגדולה של ברצלונה, ריאל מדריד, נחשבת לזו שיודעת להפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי. בשנות ה־80 ובהנהגתו של חואניטו, הבלאנקוס ממדריד ביצעו כמה מהפכים בלתי נשכחים בדרך לזכייה בתארים. מספר 7 שקדם לראול היה ווינר בנשמה ודאג לשדר תמיד שהכל פתוח. הוא גם היה זה שטבע את הביטוי "90 דקות בברנבאו הן ארוכות מאוד", לאחר שקבוצות גדולות היו מגיעות לאיצטדיון עם יתרון מבטיח ומאבדות אותו בפרק הזמן הזה. "הרוח של חואניטו" דבקה במועדון ממדריד, יש אומרים שעברה לסרחיו ראמוס, והיום קבוצות שמגיעות לסנטיאגו ברנבאו יודעות ששום יתרון שבו הן מחזיקות אינו מבטיח דבר.
לניצחון הנוכחי, 1:6, תפקיד מרכזי בעיצוב דמותה של ברצלונה. הוא מעמיד אותה לצד, אולי אף מעל ריאל מדריד בסולם הווינריות הבינלאומי. אם לפני הניצחון הזה ברצלונה שידרה שאין דבר העומד בפני רצונה, לאחריו היא הפכה למחוללת נפלאות, שוברת מוסכמות, משכתבת את ההיגיון הבריא.
"זה היה ניצחון האמונה", היטיב לסכם ביום רביעי בלילה מאמן ברצלונה, לואיס אנריקה, שהודיע כמה ימים קודם לכן כי יעזוב את המועדון בסיום העונה. אותו לואיס אנריקה התייצב במסיבת העיתונאים שקדמה למשחק, מלא ביטחון עצמי, וזרק לחלל האוויר את המשפט הבא: "אם הם כבשו מולנו רביעייה, אנחנו יכולים לכבוש שישייה". הוא האמין, העיתונאים האמינו לו, ברצלונה האמינה בעצמה. זה האופי שלה. זו זהותה.
אקו"ם