התרגלתם להרכבים פוליטיים? לא אצל אלישע לוי
אצל מאמן הנבחרת הנוכחי הכל נראה קצת אחרת. להבדיל מהדפוס הקודם - שם היה הרבה אישיו סביב המאמן, שמשך הרבה מאוד אש, אלישע לוי הוא פשוט חומר אחר. המושג ״הרכבים פוליטיים״, כמעט ולא קיים אצלו והאגו על פניו מרוסן ולא מדליק שריפות
נבחרת ישראל תשחק מחר בלילה בחיחון מול נבחרת ספרד, שגם היא לא כרגע אלופת עולם, היא בכל רגע נתון קבוצה עם אנרגיה של מקום 1 בעולם. לאורך 30 שנה כמעט אני רואה את נבחרות ישראל לדורותיהן. חלקן היו מוכשרות מאוד, חלקן הרבה פחות, והן הונהגו ע״י מאמנים שהיו טיפוסים יוצאי דופן, כל אחד אגדה בדרכה.
את דוביד שוייצר לא הכרתי עוד כמאמן נבחרת וגם לא את עמנואל שפר, אבל הספקתי בתחילת הדרך שלי כעיתונאי, להבין ממה קורצו. שפר למשל, ששאב את השראתו מגרמניה ומורו ורבו הנס וייסויילר, הבין שכדי ליישם שיטות מרכז אירופיות קלאסיות בכדורגלנים ים תיכוניים בעלי תנאי פתיחה בעייתיים - הוא חייב לבנות אצלם תשוקה ומחויבות. אפשר לומר שהנבחרות של שפר, בעיקר זאת של 70׳, היתה כנראה המחויבת ומלאת תשוקה יותר מכל הנבחרות קודם ואחרי. היה בה יחסית מעט כישרון, אבל ישראל 70׳ היתה מפוצצת בפרסונות, בדמויות אגדיות.
גם הנבחרת של אברהם גרנט, בקמפיין השני שלו, המוצלח, בו לא הפסיד כלל, אבל גם לא ניצח מספיק - הזכירה את זו של שפר. לא מאוד כישרונית, אבל מאוד מחוייבת ונאמנה לראש המערכת. גרנט הביא מסיירת מטכ״ל את קצין הכושר הגופני רב התהילה אבי מויאל, כפי שמו דק הביא בזמנו את עמוס בר חמא שלקח את כולם לסנט מוריץ וקולורדו, בדרך למקסיקו.
הנבחרות של שלמה שרף היו הסוערות ואולי המעניינות מכולן. התאסף אצל שליימה דור אדיר של כישרונות, שחלקם גם מימש את עצמו ועשה קריירה מופלאה באירופה - רוני רוזנטל, איל ברקוביץ׳, חיים רביבו וגם יוסי בניון כמה שנים אחר כך, אבל במשולש הקריטי ממנו מורכב הכדורגלן האידיאלי, שעליו דיבר השבוע אברם גרנט חסרו אלמנטים כמו חוסן מנטלי/מחויבות ותשוקה. לפעמים נראה שהכוכבים הגיעו שבעים מדי מהליגות שלהם באנגליה וספרד - ובנבחרת זה נראה כאילו הם באים למילואים.
מה שברור הוא שאצל אלישע הכל נראה קצת אחרת. להבדיל מדפוס המאמנים הקודם - משפר, והמשכו בשרף, קשטן, פרננדס אפילו ובוודאי גרנט וגוטמן, שם היה הרבה אישיו סביב המאמן, שמשך הרבה מאוד אש, אלישע לוי הוא חומר אחר. לטוב ולרע, בנבחרת שלו ובסביבותיה אין רעש, לא מייצרים דרמות, והאגו על פניו מרוסן ולא מדליק שריפות, כפי שהכרנו בעבר.
המושג ״הרכבים פוליטיים״ היה נוהל כמעט קבוע בנבחרות הקודמות. לכל מאמן כמעט, וזה לא לגמרי לא לגיטימי, היו הפייבוריטים שלו. גם אם לא היו בכושר הכי טוב בקבוצות שלהם - הם הו שחקנים של מאמן. אצל אלישע לוי זה נראה פחות בולט.
לאלופה ומוליכת הליגה, הפועל באר שבע, עשוי להיות מחר בלילה רק נציג אחד בהרכב הפותח, שיר צדק. בעבר נהגו מאמנים לבנות הרכב סביב הקבוצה הטובה בליגה, 6-5 שחקנים וסביבו לצרף ליגיונרים ומקומיים בכושר טוב. הפעם, זה נראה שאלישע בוחר להרכב את השחקנים החמים, עם יתרון ברור לליגיונרים. הוא חייב למחר, מול מי שתמיד רואה עצמה כאלופת העולם, שחקנים שמבינים שאם לא יביאו לדשא את המשולש המדובר - כישרון, תשוקה ומחויבות - זה עלול להיגמר כואב מאוד.
אקו"ם