סיבות לדאגה: הפועל ירושלים חוזרת למציאות
למרות ההתפרקות בוולנסיה, הקבוצה מהבירה סיימה עונה אירופית מוצלחת. כעת האדומים יצטרכו להתגבר על הקריסה של פיאניג'אני תחת לחץ ועל המירמור של אליהו שלא יודע איך לאכול מאמן תובעני
לזכור את הדרך. העונה האירופית של הפועל ירושלים צריכה להישפט לא על פי הקריסה במשחק מספר 3 בחצי גמר היורוקאפ, אלא בפרספקטיבה רחבה יותר. אחרי שתי עונות אירופיות רצופות רעות, סגנית האלופה הישראלית עשתה קפיצה ענקית והגיעה עד מרחק נגיעה מגמר ראשון מאז .2004
היא סיימה במקום השני בבית מוקדם קשה מאוד, ששלח שלוש נציגות לחצי הגמר; היא הפגינה דומיננטיות מוחלטת בשלב הטופ 16 עם חמישה ניצחונות והפסד אחד בלבד; היא דילגה בקלילות מעל קבוצה קשה כמו גראן קנאריה; והיא גררה את ולנסיה לשלושה משחקים, שבסופם הקבוצה הטובה יותר ניצחה. ועל כן מגיעות לה ברכות על עונה אירופית טובה שהחזירה אותה ללגיטימיות באירופה.
נכנס לפריזר. סימונה פיאניג'אני הוא מאמן שמאמין בכדורסל שונה לחלוטין מהמגמה ההולכת ומתפתחת בכדורסל המודרני. בזמן שרוב הקבוצות הגדולות באירופה מחזיקות רוטציות שלא נגמרות, שבהן השחקן המשמעותי ביותר משחק לא יותר 25-מ דקות, האיטלקי נותן לכוכבים שלו יותר 30-מ דקות לערב. בזמן שבאירופה הולכים ומתבססים יותר ויותר על כדורסל קבוצתי, הוא מאוהב במהלכים אינדיבידואליים.
אלא שלמעט הסגנון הלא שגרתי, המשחק שלשום שב ועורר סימני שאלה גדולים בדבר היכולת המנטלית של המאמן לתפקד במצבי לחץ מכריעים. ירושלים התחילה את המחצית השנייה בפיגור .12 בתוך דקה זה הפך ,17-ל ובתוך שתי דקות .22-ל הזמן הלך ואזל ופיאניג'אני קפא לחלוטין ולא לקח ולו פסק זמן אחד לרפואה במשך כל המחצית השנייה, עד 2:21 לסיום. זה נתון כמעט חסר תקדים.
ההסבר שלו היה תמוה עוד יותר: "זאת לא שאלה של פסק זמן. זה לא היה עוזר. ולנסיה היא מכונה ופסק זמן לא היה עוצר אותה. גם את פסק הזמן שכן לקחתי, זה היה כדי להודות לשחקנים על עונה אירופית טובה ולבקש מהם לסיים את המשחק בראש מורם." לשמוע ולא להאמין.
הקריסה המנטלית של פיאניג'אני הזכירה את הרבע הרביעי של ירושלים בגמר הגביע נגד מכבי ת"א. בזמן שאיינארס בגאצקיס מצא את החמישייה המנצחת, פיאניג'אני לא הצליח למצוא את הפתרונות המקצועיים.
אולי אלה השנתיים שבהן פיאניג'אני העביר כמאמן נבחרת איטליה, ללא הלחץ היומיומי שבניהול קבוצה, שקצת הקהו לו את החושים. ירושלים הפסידה הרבה לפני שפיאניג'אני נכנס לפריזר, אבל ייתכן שמתחיל להיווצר כאן דפוס שהאיטלקי יכול להוכיח כלא נכון רק אם ייקח אליפות.
חוזה לך ברח. הרבה דיסאינפורמציה זרמה אתמול בנוגע לעתידו של ליאור אליהו. דבר אחד בטוח: אליהו רוצה לשחק, והרבה. הוא מתגעגע להיות שחקן מוביל בקבוצה עם שאיפות. השנה נותרו רק השאיפות, בזמן שמספר 8 לא נספר ולא מקבל את האמון.
הרצון שלו לשחק חשוב לו יותר מהמימד הכספי. וזה מוביל אותו לחשוב על עתידו. בין שאר הספקולציות שעלו, גם מעבר להפועל ת"א בעונה הבאה נמצא על הפרק, אחרי שאנשיו של אליהו כבר גיששו אצל האדומים מת"א בנושא.
לשאלת המאמן בירושלים תהיה משמעות לעתידו של אליהו. גם כאן אפשר לזהות דפוס, שבו הפורוורד שוב לא מסתדר עם מאמן תובעני, ממש כפי שקרה לו בוויטוריה עם דושקו איבנוביץ.' אליהו צריך לחשוב על עתידו ולהיות כן עם עצמו כדי להבין היכן הוא יכול לשפר את מצבו, רק שהפעם בהתמודדות ולא בבריחה.
אקו"ם