לא רק קול: מאיר איינשטיין היה נשמה גדולה
אם היה מדובר בכדורגלן, סביר להניח שמאיר איינשטיין ז"ל היה מהגדולים ששיחקו כאן מאז ומעולם. פרט לכישרון המולד שהוביל אותו רחוק, הוא עבד קשה כמו נמלה כדי ללקט את הסיפורים ולהשרות לצופה את התחושה שהוא בידיים בטוחות. אביעד פוהורילס נפרד
1. אם מאיר איינשטיין היה כדורגלן ולא שדר, יש להניח שהוא היה אחד מגדולי השחקנים ששיחקו כאן מאז ומעולם. ממש בעשירייה הראשונה, אולי אפילו בחמישייה. כי איינשטיין, לא רק שהיה לו כישרון טבעי, מולד, מתת אל, שהביא אותו לתחזק קריירה לאורך ארבעה עשורים - מאיר עשה כל מה שצריך כדי לשמר את הכישרון. בניגוד לדעה שהכול הלך לו בקלות, והכל נעשה בשליפה ונונשלנטיות, בלי ניירות עבודה שהיו מונחים לו על השולחן - איינשטיין היא אחד המקצוענים הגדולים שהכרתי.
לפני כל שידור או משחק, גמר גביע עולם, או גמר ריצת 100 מ׳ בבייגי׳ן 2008, או מחזור ראשון בגביע הטוטו בין צפרירים חולון למכבי נתניה - הוא היה יושב שעות מול צגי המחשב, קורא באדיקות אוקיינוסים של מידע, קורא עיתונים, במיוחד עיתונות זרה ומקומית, של אותה מדינה בו שהה נכון לאותה תחרות - ושואב כל פרט שיוכל לסייע לו בעמדת השידור. הוא עבד קשה, ליקט את הסיפורים כמו נמלה חרוצה - ובערב השידור קל וזרם כאילו מהשרוול.
כצופה, התחושה הייתה שכשבאים בעמדה, אתה נמצא פשוט בידיים בטוחות וטובות, כמו טייס מיומן בקוקפיט. אפס תקלות, אפס טעויות, הוא לא ילפסס בשמות ובהגייה - והכי חשוב, הוא יביא את היכולות העיתונאיות שלו למיצוי, ויירט כל אירוע שהוא משדר/מסקר ברמת הסיפור שלו. שום דבר לא נעלם מעיניו. וכמו שאמרנו, ברמת ההתרגשות - לא יהיה הבדל בין כשהוא שידר שער של ליאו מסי, או של ארז שקרוקה. ולעולם לא תחשוב שהוא זייף חלילה את ההתרגשות שלו.
עיתונאות זה מקצוע אכזר, במיוחד בשנים האחרונות בהן הפרינט וארגוני התקשורת בכלל הולכים ומתכווצים, ובעיקר נמחצים תחת רגולטורים והתערבויות פוליטיות אגרסיביות. איינשטיין תמיד היה אקס טריטוריה. לא הכתיבו ולא אמרו לו מה ואיך להגיד, הוא לא היה לחיץ, הוא הביא את עצמו מהבית. לעולם שמר על היושר האינטלקטואלי שלו, בעיקר מידתי ושומר פרופורציות. בתהליך הזה של השינויים בתקשורת, הוא ידע, בגיל מאוחר יחסית, על סף גיל 40, לעשות את ההתאמות הדרושות כדי להישאר רלוונטי מתמיד.
הוא למד תקשורת בלונדון, שידר עבור קול ישראל והיותו איש חדשות, כלכלה ואקטואליה - אפשר למנעד תכונות שעזר לו בעולם לשורת משתנה. הוא ידע להיות סופר ממלכתי, ועדיין להרגיש גם כדג במים בתוכניות טראש טוק ברדיו ובטלוויזיה.
כישרון, עומק יריעה, הבנה עמוקה, חוש הומור וגן הומור עצמי דק וציני - שמרו על מאיר איינשטיין בפסגה לאורך דור, ועדיין אפשרו לו לשמור מרחק נגיעה מהברנז׳ה, שבהחלט ידעה לשמור על כבודו. איינשטיין יחסר לנו מכל הבחינות, אבל הוא משאיר אחריו מודל של רצינות וידענות, של ענווה. הוא בעיקר משאיר כאן נעליים בעלות מידה גדולה מאוד.
אובדן הקול בפארק דה פראנס מול צרפת באוקטובר 93׳, ייצרב כאן לעד בין מאות ואלפי אירועי ספורט שנזכור. הוא ההוכחה שאיינשטיין לא היה רק קול, הוא היה גם נשמה.
צפו ברגעים הגדולים של מאיר איינשטיין:
2. אחר הצהריים ניפרד ממנו בהרצליה. אם היה נשאר אתנו בריא ואיתן, היה מתיישב היום בשש באולפן בגבעתיים, ומנווט שעתיים של שידור קאלט על התבוסה בחיחון. עצם ה-4:1 הוא לא כישלון קולוסאלי של ישראל - הרבה נבחרות טובות מישראל הובסו בתוצאות רעות מזאת בידי ספרד. אבל איינשטיין היה מדגיש בשידור את ההרגשה שישראל נותרה ותמשיך להיות נבחרת של הבלחות, ובלי שינוי תרבותי מחשבתי-קונספטואלי, נמשיך לדלג בין חוסר אונים מול ספרד, למשחקים נטולי ציפיות שבסופם לעיתים 0:3 נאה על אלבניה, או הפסד בית 2:1 לקפריסין.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם