ראשי » ספורט » ליגת העל » ליגה לאומית

המותג בסכנה: מכבי חיפה נלחמת על שמה הטוב

מעבר לעניין של שחקנים שמתאימים או לא, מוכשרים או לא - חיפה בעיקר לקתה בדמנציה. היא כבר לא זוכרת מי הי, ומי נועדה להיות. הירוקים נאבקים עכשיו על קיומם כמותג. המצב כרגע קריטי. וגם: כמה תמרורי אזהרה למכבי נתניה

1. מכבי נתניה. 8000 אוהדים הגיעו ביום שישי לקופסה המודרנית שעל כביש החוף. אלו בערך המספרים, אז באו קצת יותר, שהיו ממלאים את הקופסה הישנה בימיה הגדולים של מכבי נתניה, עוד לפני השיפוץ המטולא, הורדת שורות הספסלים והקטנת התכולה ל-7000 מקומות. בנתניה הגדולה של פעם היתה חגורה של רבבת צופים, דחוסים כסרדינים, שהיו באים כדי לראות הצגה בשבת אחר הצהריים.

בשבת בבוקר כולם היו נפגשים בחוף סירונית בעיר לדסקס את מה שצפוי, ומי תהיה היריבה שתיפול שדודה לרגליו של עודד מכנס, ולראשו של דוד לביא. גם במרחק הזמן והשנים, מכבי נתניה נשארה בעיניי אימפריה. אמנם רדומה, פגועה ומקולקלת אבל כזאת שנשארה עם בייגלה מעל הראש, ופעם בכמה שנים קורים דברים שמזכירים את הסמבטיון השוצף קוצף של שנות ה-70׳ וטיפה משנות ה-80׳, עד האליפות האחרונה של 83׳, ולא נשכח את 82׳ כשנתניה הפסידה אליפות לאחת כמו הפועל כפר סבא, למרות שבמשחק העונה ביניהן פירקה אותה 2:5.

כיוון שאנחנו נמצאים בעידן הזה שבו הכדורגל הישראלי יקום וייפול על זהותו עומק כיסו של בעל הבית, ולא על זהות המאמן - נתניה צריכה להסתכל על כל השנים האחרונות, הזוועתיות, שבה נקשר שמה לקודקודים שבאו לעשות עליה סיבוב. מאז נבחרה ראש העיר מרים פיירברג  ועד שהוכתמה בחקירות סבוכות שפגעו מאוד בכוחה, בתדמיתה ומערערים את עתידה בנתניה, היא ניסתה ליצור זהות פטרונית בינה לבין הקבוצה. במונחים של כסף ציבורי, מדובר בעיוות שבא על חשבון איכות השירותים העירוניים שנתניה, עיר לא עשירה במיוחד, ועם תדמית בעייתית, מספקת לתושביה.

מכבי נתניה, למרות הורדת 9 הנקודות, נמצאת בדרך הבטוחה לחזור לליגת העל, אבל את הנינוחות של יום שישי אחר הצהריים, תחליף המחויבות הגדולה להחזיק מועדון בליגת העל. האסונות הספורטיביים, השרלטנים שאחזו בגרונה של הקבוצה, והיחלשות השפעתה של פיירברג של השנים האחרונות, כל עוד אין בעל בית בעל שיעור קומה -  צריכים לשמש תמרורי אזהרה בדרך למעלה.

2. מול העלייה הזאת של מכבי נתניה והרנסנס התקופתי שהיא חווה מעת לעת, מרתק לצפות בשקיעתה של מי שנכנסה לנעליה הגדולות אחרי עונת האליפות האחרונה של נתניה ב-83׳, וזו מכבי חיפה.

אותה חיפה, בכסף הגדול יחסית שהתחיל לעמוד לרשותה בזכות הספונסר הצעיר יעקב שחר, ובהמשך הבעלים, בנתה את עצמה וחיזקה את עצמה בשחקנים שרוקנו לאורך השנים שיבואו את עמוד השדרה הנתנייתי. היו המון שחקנים שנסעו מהשרון לכרמל, אחד הבולטים שבהם היו רוני לוי, ציר מכבי בנתניה, שלימים יהפוך לשחקן חשוב בחיפה וגם למאמן מצליח וכושל אצלה.

ההפסד אתמול לסכנין כבר לא מפתיע בכלל. עושה רושם שגם גיא לוזון האסרטיבי, לא יצליח לרפא את חיפה בזמן הנראה לעין. מעבר לעניין של שחקנים שמתאימים או לא, מוכשרים או לא - חיפה בעיקר לקתה בדמנציה. היא כבר לא זוכרת מי הי, ומי נועדה להיות. מה שהכי בולט במשחקים שלה זה חוסר בטחון של השחקנים שלה, המקומיים, הזרים, הבולטים והאפורים. מכבי חיפה פשוט איבדה את זה. לי זה מזכיר את המותג החזק של מכבי ת״א כדורסל, שלא התעדכן בזמן ונראה עכשיו כמו אחד שרודף אחרי הזנב של עצמו.

חיפה, כמו מכבי סל, עושה רושם שעושה בכל פעם את המהלכים שלה לאט ומאוחר מדי. ואז החלטות בעבר מתערבבות עם ההווה והתוצאה מאולצת ומציגה קבוצת טלאים ויציעים מתרוקנים. לא סתם אמר לפני חודש יענקל'ה שחר שהמקום הרביעי ואירופה הם יעד. ההתכנסות של המועדון שלו למקום שישי בפלייאוף העליון, בלי סיכוי אמיתי להשתחל ליבשת - הוא כשל חמור. מכבי חיפה נאבקת עכשיו על קיומה כמותג. המצב כרגע קריטי



.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg